מאז הסכמי אוסלו הציבור הישראלי נתון במעגל מסחרר של תקווה ואכזבות, אופוריית ה"שלום" וגלי שפיכות דמים. פוליטיקאים נבחרים על סמך מצע אחד ומבצעים את זה של יריביהם. הם עוברים מפלגות ועובדים עלינו, מבטיחים נפלאות וממיטים עלינו אסונות תוך כדי טשטוש זהותם הפוליטית והריסת יסודות המוסר שעליהם מושתת עתיד המדינה וחוזרים  חלילה. נמאס!  



במעגל המאוס והמייגע הזה היה ברור שפליטי מפלגת "קדימה" יבקשו לחזור ל"בית" שלהם, הליכוד, בעקבות הסקרים האחרונים שנותנים לאהוד אולמרט 3% תמיכה בציבור בלבד

במעגל המאוס והמייגע הזה היה ברור שפליטי מפלגת "קדימה" יבקשו לחזור ל"בית" שלהם, הליכוד, בעקבות הסקרים האחרונים שנותנים לאהוד אולמרט 3% תמיכה בציבור בלבד. נתונים אלה חסרי תקדים ומעידים על מה שבנימין נתניהו כינה: ה"ספינה הטובעת" של ממשלת "קדימה". במפגש עם כתבים פרלמנטרים בתחילת החודש דיבר יושב ראש האופוזיציה על "נחשול ציבורי שמאס בממשלה שמכה שוב ושוב על קירות הבית", תוך כדי השמעת רמזים על התפוררות המפלגה שהקים יריבו אריאל שרון: "אני מקבל פניות מפורשי ליכוד בקדימה, אך אינני יכול לפרט את זהותם".

נתניהו צריך לשאול את עצמו אם נחשול המיאוס שעליו דיבר מתייחס לאהוד אולמרט ומפלגת קדימה או למערכת הפוליטית הישראלית כולה. אם כן, חזרת פליטי קדימה לליכוד עשויה להפוך את הנחשול לצונאמי שישטוף בעקבותיו, לא רק את עתידו הפוליטי של בנימין נתניהו אלא גם את ההזדמנות האחרונה לתקן את "השחיתות השלטונית" שהוא תקף באותה מסיבת עיתונאים. בתור המועמד המוביל לראשות הממשלה, לפי הסקרים, רוצה נתניהו להחזיר לציבור הישראלי את האמון במוסדותיו.   

לפי נתניהו "צריך לצמצם את הבירוקרטיה הממשלתית, לבזר את הכוח הזה... צריך לבזר סמכויות לנהוג בשקיפות". האם יש אחד מבין אלו שעזבו את הליכוד וקפצו "קדימה" שיכול לעזור במטרות שנתניהו הציב לעצמו? 

באותו מעמד התפאר נתניהו: "אני ביטלתי את הכוח של מרכז הליכוד". האם בין "פורשי הליכוד" שפנו לנתניהו, ואשר בשמם העדיף לא לנקוט, נמצא השר צחי הנגבי, האיש החזק במרכז הליכוד? עיתוי פרישתו ממה שהוא תיאר כ"הבית הפוליטי שבו גדלתי" היה סמוך לידיעה שהמשטרה עומדת להגיש נגדו כתב אישום בגין מינויים בלתי כשרים שעשה בתור השר לאיכות הסביבה. ניסיונו העשיר בפוליטיקה הישראלית כולל מספר פרשיות, כגון: פרשת עו"ד רוני בר און. לאחר מכן הוא נבחר לכנסת מטעם הליכוד ועבר גם הוא ל"קדימה". הנגבי, אז שר המשפטים, הציע את המינוי של בר און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ולבסוף ויתר.

אך אי אפשר לומר על הנגבי שהוא ותרן. בתור יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא לא ויתר על חופשתו השנתית בפלורידה במהלך "מלחמת לבנון השנייה".

אי אפשר לדבר על מרכז הליכוד בלי להזכיר את רוחמה אברהם. האישה ממש מבריקה ואפילו תואריה אמיתיים, אך מה שבולט בזיכרון הציבורי הוא הגימיקים שבהם השתמשה בבחירות הפנימיות של הליכוד. אולי היא העבירה מסר סודי לנתניהו בלחמנייה עם נקניקיות שברצונה לחזור לליכוד.



האם בוחרי הליכוד רוצים שוב את מי שמתאמצת לבצע את תוכניות השמאל, מההתנתקות להתכנסות, ביתר התלהבות מאשר אנשי השמאל עצמם?

שאול מופז, רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, הוא אלוף הזיגזג הפוליטי. הוא לא היסס לבצע את ההתנתקות, אך עמד על כך שיישאר בליכוד, תוך כדי כך שהזהיר כי "החבירה של שרון לאנשי שמאל תומכי אוסלו היא מסוכנת ועלולה לגרור אותו למחוזות מסוכנים ביותר מבחינה מדינית וביטחונית". לבסוף הוא הצטרף ל"קדימה", מפלגת ההתכנסות, ואמר שתנועת הליכוד פנתה לימין הקיצוני של המפה הפוליטית. אולי הוא פנה בסתר לנתניהו בבקשה לחזור לליכוד?

האם מאיר שיטרית, שכבר בימי אוסלו לא הסתיר את נטיותיו השמאלניות, נפגש עם נתניהו בדלתיים סגורות וביקש ממנו לפתוח פתח חזרה לליכוד? אולי אברהם הירשזון שהציע להקים לנו קאזינו חוקי למען עתיד טוב יותר? ייתכן שזה היה אלי אפללו שקם ממיטת חוליו כדי להצביע בעד "ההתנתקות"? הרשימה ארוכה ואי אפשר לפרטה. 

מקור מן הליכוד הודיע שאלי לבני, אחיה של שרת החוץ, עזב את "קדימה" וחזר לליכוד. הוא הציע לאחותו לבוא אחריו. האם בוחרי הליכוד רוצים שוב את מי שמתאמצת לבצע את תוכניות השמאל, מההתנתקות להתכנסות, ביתר התלהבות מאשר אנשי השמאל עצמם?

כל חבר ב"קדימה" נושא באחריות במישרין או בעקיפין על גירוש 10,000 אזרחים מבתיהם ובזלזול בבעיותיהם שלא טופלו בצורה הוגנת עד היום.

אם רוב הציבור תמך ב"התנתקות" ואדיש לסבל של תושבי גוש קטיף, קשה להתמודד עם התוצאות הביטחוניות של עזיבת כוחותינו את רצועת עזה. חוטפים לנו חיילים, מבריחים נשק ומשגרים קסאמים לעבר ישובי הנגב. הפכו את דרום ארץ ישראל לדרום לבנון.

גם מי שרוצה לעצום עיניים ולא לראות את הסכנות הביטחונית, לא יכול להתעלם מהנעשה בפוליטיקה הישראלית.

אי אפשר לא להחמיץ את האירוניה בשם המקורי של מפלגת "קדימה": "אחריות לאומית" ששימש את הסיעה בכנסת כחודשיים. הרי מה שמאפיין את המפלגה היא חוסר אחראיות לעמדות ולערכים שעליהם המדינה מושתתת: אחדות, תפיסה ביטחונית רציונאלית והסתכלות לעתיד תוך כדי השרשת שורשים עמוקים בעבר הזוהר של עם עתיק יומין. 



כל חבר ב"קדימה" נושא באחריות במישרין או בעקיפין על גירוש 10,000 אזרחים מבתיהם ובזלזול בבעיותיהם שלא טופלו בצורה הוגנת עד היום

מאיר שיטרית ביטא את השטחיות והריקנות שהביאה המפלגה הזאת לפוליטיקה הישראלית כאשר אמר לפני הבחירות: "התנתקנו מכל האידיאולוגיות למיניהן. זה הייחוד של "קדימה"... אנחנו מסתכלים רק על העתיד". לאחר כשנה בשלטון ברור לכולם שהעתיד הוא עתידו הפוליטי של כל חבר וחבר במפלגה בת-הכלאיים הזאת. קדימה! כל אחד לעצמו. 



יש אומרים שהעולם עגול ושאפשר לחזור בתשובה. חברי מפלגת השלטון יכולים להכות על החזה באמירה: "חטאתי, פשעתי, גירשתי וקפצתי קדימה". התשובה היא "לא". הציבור לא רוצה אותם. אם הם רוצים באמת לשרת את העם, הם יוכלו למצוא דרכים אחרות לעשות זאת, רק לא בממשלה.      



בנימין נתניהו חייב להבין שאי האמון בממשלה הנוכחית הוא הרבה מעבר ל"קדימה".

הצטרפות "פורשי הליכוד" לרשימה שירכיב נתניהו יעביר מסר לבוחר הישראלי שהוא תקוע במעגל של אופורטוניזם, שחיתות וריקבון וחוזרים חלילה.

חוזרים, חלילה וחס. אי אפשר לחזור "קדימה".