אז איפה אתם בחג?

החגים הם יומה הגדול של המסגרת המשפחתית.

מרים בר , א' בניסן תשס"ז

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לא היו ימים קשים לבודדים בישראל כימי החגים.
 
שלושים יום לפני ליל הסדר שואלים ובודקים: היכן נערוך את הסדר? עם מי? לרוב האנשים הכל מסודר ומתוכנן: לנקות, לקנות, לבשל, לערוך ולחכות לשמחת החג.
 

יש כאלה שעבורם החגים הקרבים מעוררים עצב וצער גדול. החגים מעצימים בהם את תחושת הבדידות הקיימת ממילא. הם אינם צריכים להתלבט, פשוט אין במה. הם יודעים מה הם יעשו בחג. הם יהיו בביתם ולבד
יש המתלבטים בין החמות לבין האמא. שניים אוחזים בזוג וכל אחד אומר אצלי הוא. וכל החלטה עלולה לפגוע בצד אחר, אבל אלה צרות טובות. כי יש כאלה שעבורם החגים הקרבים מעוררים עצב וצער גדול. החגים מעצימים בהם את תחושת הבדידות הקיימת ממילא. הם אינם צריכים להתלבט, פשוט אין במה. הם יודעים מה הם יעשו בחג. הם יהיו בביתם ולבד.

בכל הימים עסוקים בשגרה טובה או יותר טובה. הבדידות נמצאת, אבל הטרדות מעלימות ומסתירות כי עסוקים או משתדלים להעסיק את עצמם. ופעמיים בשנה עומדים מול הבדידות הזאת. פעמיים בשנה הבדידות נעשית כבידה וקשה מתמיד, וחייבים למצוא פתרון. זה קורה בליל הסדר ובראש השנה. מדובר במספר שעות בלבד, אבל הן מדירות שינה מעיני כמה אנשים. הם מעמידים אותם מול הלבד שלהם והם מתקשים למצוא מוצא.
 
סיפרה לי רווקה בוגרת שהיא חולמת להירדם מליל התקדש החג עד למחרת בבוקר. לקום ישר לקפה ולעוגיות הפסח האהובות עליה, ולבית המצוחצח כל כך שבניקיונו סייעה. ביום זה היא מרגישה את כל כובד הרווקות המאוחרת שלה. וכשמגיעים האחים והאחיות, היא העוזרת הראשית של כולם כי היא לא צריכה לטפל בבעל והיא לא צריכה להשגיח על ילדים. וכולם מביטים בה במבט רב משמעות: "פעם אחרונה לבד. בחג הבא שתהיי נשואה בעזרת השם!". כולם מחייכים והיא נבוכה, לא יודעת מה לומר. אז תגידי אמן, אמרתי לה, לפחות זכית בברכה. אבל היא תשמח לדלג על ליל הסדר ולהגיע ישר לבוקר שאחרי.
 
והלבד הזה אלו הורים שמשום מה נאלצים לחגוג לבד, כי הילדים חוגגים עם הצד השני, עם חברים או בבית מלון. הם בבית לבד בשניים ושמחת החג קשה להם, בלתי אפשרית ממש.
 
הלבד הזה אלו משפחות של בעלי תשובה שזה מקרוב נכנסו למעגל ולא מוצאים בני משפחה דתיים שעימם יוכלו לחגוג ולשמוח בחג. והם נבוכים מול ילדיהם שמספרים על החברים שחוגגים עם כל הדודים ובני הדודים אולי 100 אורחים במספר. וכמה שמח אצלם: "רק אנחנו לבד!".
 
הלבד הזה זה גם משפחות חד הוריות שאיש אינו מודע למצוקתם ולבדידותם. הם מתארגנים בשקט לעצמם עם הילדים, משתדלים לשמוח ולשמח. זה רק ערב אחד, אבל זה ערב שקשה מידי להיות בו לבד.
 
ואין בדידות כמו הבדידות של ימי החג.
 

ואביא בשם רבי ינון חורי זצ"ל שאמר: בפורים יש לאחל חג כשר, ובפסח צריך לאחל חג שמח. ולמה? מפני שבפורים אנו הרי ממילא שמחים
כי החגים הם יומה הגדול של המסגרת המשפחתית. אין ספק שבחגים המשפחה מקבלת עוצמה מיוחדת. המשפחה מקבלת את המימדים האמיתיים שלה, כך בגודל טבעי, כי איך אפשר בלי משפחה? בחגים בוודאי שאי אפשר.

לכן, זוהי ההזדמנות שלנו לחזק את יסודות הבית: להאיר פנים לילדים, להשקיע בהורים, להשקיע באחים רחוקים ולא לשכוח מכרים. במצב בו כולם נדרשים כל כך לקירבת המשפחה המצומצמת וגם המורחבת, כשעיני כל נשואות לבית הפרטי שלהם, צריך עם כל טרדות ההכנות לחג, לא לשכוח שפה נוכל להשתמש בתבן והלבנים האלה לחזק ולבנות: להשאיר טעם טוב לילדים, להרוות נחת להורים ולקרב אחים. והחג אותו נבנה, זוהי הצידה לדרך שנעניק לילדינו: השמחה, הארת הפנים, אהבת המשפחה ולא לחץ הנקיונות, הדאגה וטרדות הכנה קשות.

בליל הסדר אנו אומנם אומרים: "כל דיכפין ייתי ..", אבל מי בא? אז אולי רצוי לומר זאת לפני ליל הסדר שבאמת יבואו ויוכלו להתכונן לשמוח בהכנות.
 
ואביא בשם רבי ינון חורי זצ"ל שאמר: בפורים יש לאחל חג כשר, ובפסח צריך לאחל חג שמח. ולמה? מפני שבפורים אנו הרי ממילא שמחים. צריך רק לדאוג שהשמחה תהיה כשרה... אבל בפסח הרי אין ספק שכולם דואגים לביתם שיהיה כשר, אבל צריך גם להגיע אל החג בשמחה". ובכך התכוון לנשים המגיעות מותשות כל כך מההכנות ומהעבודה הקשה שבקושי מצליחות ליהנות מהסדר של ליל הסדר.

אז שיהיה חג כשר וגם שמח.