לקראת בחירות 2008

המסקנה הפשוטה היא שצריך מנהיג.

משה חכים , א' בניסן תשס"ז

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

יש ריח בחירות באוויר. אומנם רק ריח, אבל מספיק חזק כדי שתהיה הערכות אמיתית ונכונה לקראתם.

בעבר, האזרחים היו בוחרים למפלגות. האותיות הרשומות על פתקי ההצבעה "אמת" ,"מחל" וכל היתר היו מקור הכוח של המפלגות. המנהיגים הנבחרים זכו בזכות אותם האותיות. אפיון זה מראה על חברה אידיאולוגית בה המנהיג איננו הכוח הדומיננטי. כולם זוכרים את כל אותם מנהיגים מוערכים שרצו מול מפלגת האם שמתוכה יצאו ונכשלו. אפילו בן גוריון כשל.

ב
בעבר, האזרחים היו בוחרים למפלגות. האותיות הרשומות על פתקי ההצבעה "אמת" ,"מחל" וכל היתר היו מקור הכוח של המפלגות. המנהיגים הנבחרים זכו בזכות אותם האותיות
משך החמש-עשרה שנה האחרונות עברה החברה הישראלית שינוים מפליגים והיום היא כבר איננה חברה אידיאולוגית. ה"מפץ" האחרון ריסק את שיירי האידיאולוגיה שעוד הייתה קיימת. היום כשתלך ברחוב הישראלי ותשאל למי הצבעת? יענו לך תשובות, כמו: לפרץ, לאולמרט או לביבי. המפלגות התרסקו בתודעה יחד עם האידיאולוגיה שלהם ואת מקומם תפסו ה"מנהיגים”. האישיות היא העיקר המפלגה הפכה לפלטפורמה והמצע הפוליטי הוא רק הערת שוליים.
 
התופעה הזאת נובעת מהתרסקות האידיאולוגיה הציונית ומכמיהה למנהיג חזק. בהערת ביניים נאמר שבדרך כלל רצון למנהיג חזק מראה על חברה שגולשת למשטר פשיסטי, אך במקרה שלנו אני חושב שהרצון למנהיג חזק הוא חיובי ומבשר על מגמת תיקון בעם ישראל.   

נחזור לענייננו: בבחירות הקודמות רצה האיחוד לאומי-מפד"ל תחת האותיות "טב" והציגה קבוצה איכותית ואידיאולוגית. האיחוד לאומי-מפד"ל לא הפנימה את המגמה למנהיג חזק ולכן נשארה רק עם הציבור האידיאולוגי המסורתי שלה. האחוד לאומי-מפד"ל לא פרצה לתודעה של הישראלי הממוצע בגלל שהוא מחפש "מנהיג" והמפלגה הציעה לו חבילה של אנשים טובים שעד היום לא ברור מי עומד בראשם.

המסקנה הפשוטה היא שצריך מנהיג. צריך שיהיה בעל הבית לאיחוד לאומי-מפד"ל שיהיה מועמדה לראשות הממשלה. אפילו אם תקבל שוב האיחוד לאומי-מפד"ל עשרה מנדטים, הוא יהיה מועמדה בדיוק כמו שליברמן וכמו שפרץ הציגו את עצמם כמועמדים לפני הבחירות  האחרונות למרות שפוליטית היה קשה לראות אותם מגיעים לעמדה כזאת.

המפלגה תמליץ לנשיא על המנהיג שלה ולא על מועמד הליכוד כפי שהיה במשך שנים. אפילו אם העמדת מספר 1 לא תכבוש את ראשות הממשלה בסערה, היא ללא ספק תגדיל את מספר המנדטים.


כשבוחנים את מובילי המפלגות האחרות: אולמרט, פרץ, נתניהו, ליברמן וגם הטוענים לכתרם, רואים שמדובר באישים שהציבור הישראלי לא אוהב ואפילו מתעב, אבל בוחר בהם כבררת מחדל
העמדת מנהיג צריכה להיות בדומה לנעשה בשאר המפלגות. צוות היועצים הפוליטי של המפלגה צריך לשרת רק את המנהיג ואת תדמיתו. חברי הכנסת צריכים לדבר על תכונותיו החיוביות, להציג את הרקורד האישי שלו ולהבהיר לציבור שאכן כוונתו להגיע לכס ראש הממשלה היא רצינית וכן לתקוף את היריבים העיקריים שלו (גם את ביבי ואולי בעיקר את ביבי). במערכת הבחירות התמונה שלו צריכה להתנוסס בגדול ומתחתיה בקטן האותיות "טב". כמובן שאסור לשים לו רגליים ולצאת נגדו בגלוי. מהלך כזה פוגע במעמדו וביכולת המפלגה לצבור מנדטים.

היום הציבור מחפש מישהו בעל דימוי אגרסיבי עם עבר צבאי עשיר שכבר התנסה במערכת הפוליטית ובממשלה. בציבור הדתי-לאומי ישנם מועמדים איכותיים רבים, אך אם הייתי צריך להתאים אותם לדרישת הציבור הכללי הייתי ממליץ על אפי איתם. יש לו פוטנציאל למשוך אחריו מנדטים רבים. בנוסף הייתי ממליץ להציע את אופציית ממשלת האחדות או כמו שקוראים לזה היום "ממשלה שתכלול את מירב המפלגות הציוניות”. זאת שיטה בדוקה להרגיע את דעת הקהל ממועמד שנחשב ל"קיצוני", וכמובן לגרוף גם את קולות המהססים.

כשבוחנים את מובילי המפלגות האחרות: אולמרט, פרץ, נתניהו, ליברמן וגם הטוענים לכתרם, רואים שמדובר באישים שהציבור הישראלי לא אוהב ואפילו מתעב, אבל בוחר בהם כבררת מחדל. זוהי נקודת שפל של ההנהגה הישראלית, אך גם הזדמנות גדולה שנפלה בחיקו של הציבור הדתי-לאומי לשים סופסוף דריסת רגל במרכז המפה הפוליטית ולהשפיע באמת על הכוון אליו צועד עם ישראל.