חוזרים הביתה

גם אם יגרשונו שנית, נעלה שוב ושוב עד שבע"ה נצליח.

יוסי דגן , ב' בניסן תשס"ז

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

ביום שני, ז' בניסן, נעלה בעזרת ה' להתחיל בבניית ביתנו מחדש בישוב חומש. אנו חוזרים הביתה. חומש היא רק ההתחלה. אחריה יבואו שא-נור, גנים וכדים, ובעקבות צפון השומרון נקומם בעזרת ה' גם את הריסות קטיף.


מתיישבי צפון השומרון החליטו להתרומם, לעמוד באתגרים דווקא מתוך הקשיים ודם הנרצחים ולחיות חיי שותפות בין הוותיקים הלא דתיים בחומש והאמנים בשא-נור יוצאי רוסיה לבין המשפחות הצעירות של הגרעינים הדתיים
עוד באותו יום ארור, י"ח אב תשס"ה, עת הושלכנו בידי כוחות הגירוש שחורי המדים אל תוך האוטובוסים וראינו מבעד לזגוגית את בתי הישוב ההולכים ומתרחקים, כבר אז חזינו בחילול ה' שאין גדול ממנו כשמאות ערבים רוקדים על ההר ליד שא-נור. דגלי אש"ף וחיזבאללה היו בידיהם. נשבענו שלא ננוח ולא נשקוט עד אשר נשיב אחור את חילול ה' הנורא, חרפת גירושנו מנחלתנו בידי אחים.

מאז ומתמיד נע צפון השומרון על הציר שבין שיאים  של קידוש ה' וחילולו:

יוסף הנמכר לישמעאלים בידי אחיו מזה אל מול אלישע הנביא המוביל את כל צבא ארם המוכה בסנוורים מעמק דותן (מבוא-דותן) דרך שביל האבות בצפון השומרון (ציר שא-נור חומש) ואל תוך העיר שומרון בירת מלכות ישראל (שבי שומרון).

מתיישבי צפון השומרון החליטו להתרומם, לעמוד באתגרים דווקא מתוך הקשיים ודם הנרצחים ולחיות חיי שותפות בין הוותיקים הלא דתיים בחומש והאמנים בשא-נור יוצאי רוסיה לבין המשפחות הצעירות של הגרעינים הדתיים. החזרה לצפון השומרון, מעבר למשמעות הפשוטה של השיבה הביתה לאדמת ארצנו הקדושה, מבטאת שינוי כיוון: אל מול הרכבת המדרדרת אל התהום, תהום של הפקרות ביטחונית, שחיתותית ופוסט-יהודית כמעט. בידינו להיכנס לקטר, לתא נהג הרכבת הדוהרת לתהום ולסובב את ההגה: לשנות כיוון. להכניס למיכל הדלק רוח יהודית מאמינה, שמחה ומרעננת. רוח שהיא האנטי-תזה להידרדרות שאנו חווים כיום.

מתוך ביטחון בקב"ה נתחיל את דרכנו מחדש, בפעם השנייה, ונקרא לכל מי שליבו נשבר בקרבו לנוכח האיוולת שנעשתה בגירוש, ולכל מי שליבו מתכווץ עקב המציאות הקשה שנוצרה בארץ, להיות שותף למהלך.

נעלה. וגם אם יגרשונו שנית, נעלה שוב ושוב עד שבעזרת ה' נצליח.

לשיבה לחומש משמעויות רבות. להצלחתה בעזרת ה' תהיה השפעה על המציאות הערכית-מדינית-ביטחונית הקשה שעם ישראל שקוע בתוכה היום. לאחר 14 שנה של התגוננות מצידנו (מאז הסכמי אוסלו), יעבור הכדור לשטחו של ה"צד השני". במקום שאנחנו נסביר מדוע לא להרוס עוד מאחזים או לעקור עוד ישובים, יתכבדו נא אדריכלי הגירוש היושבים עדיין בקריית הממשלה ויסבירו מדוע לאחר הכישלון המוחלט של תוכניתם ההזויה לא יודו בטעותם? ומדוע ממשלת ישראל עצמה לא תבנה את הישובים מחדש?


כיום, כשהשלכות העקירה ברורות לכל וכשהממשלה הולכת ונחלשת בציבור, זה הזמן להרים את הדגל ולתת אופק חיובי לציבור. זה הזמן להתחיל, אבל באמת, להאמין שכדברי רבי נחמן מברסלב: "אם אפשר לקלקל, אפשר גם לתקן"
כבר היום, שנה וחצי מהגירוש, מנסה צה"ל להקים בסיס גדול בשא-נור. הוא מודה שאינו יכול להילחם בטרור הערבי ללא אחיזה בישובי צפון השומרון. נימוק הממשלה לתוכנית הגירוש היה שלמעשה "תכלית ראויה" של שיפור דרסטי במצב הביטחוני. כיום,  כשהשלכות העקירה ברורות לכל וכשהממשלה הולכת ונחלשת בציבור, זה הזמן להרים את הדגל ולתת אופק חיובי לציבור. זה הזמן להתחיל, אבל באמת, להאמין שכדברי רבי נחמן מברסלב:  "אם אפשר לקלקל, אפשר גם לתקן".     
אנו כמובן לא צריכים דווקא את הנימוקים הביטחוניים והאסטרטגיים. אנו מאמינים בקב"ה שציוה עלינו בתורתו לרשת את הארץ ולבנותה. אולם ביוצאינו לדרך, מן הראוי שנתחזק ונתעודד גם מהבנת גודל השעה והמהפך האדיר העומד לפתחנו.

אתם שנאבקתם יחד איתנו לעצירת הגירוש והייתם שותפים נאמנים לבניית ופיתוח צפון השומרון ב"סיבוב הקודם", אנו קוראים לך להצטרף אלינו. בעזרת ה' אנו מתכוונים לעלות לחומש והפעם על מנת להישאר.

אל ייאוש, עוד אפשר לסובב את הגלגל. טעויות מתקנים. חוזרים הביתה לצפון השומרון.

העלייה לחומש תתקיים בעזרת השם בז' בניסן. פרטים נוספים בטלפון 052-6302222.