השביתה הגדולה של יום רביעי כבר נראית כמו איזה הרהור חולף שאתה לא בטוח אם הוא מזכיר לך אירוע שהיה או זיכרון של חלום. כבר ביום רביעי עצמו השביתה לא הייתה בכותרות. היא נדחקה לעמודים הפנימיים ולסופי המהדורות, וכל האנשים הלכו לעבודה. השביתה לא בוטלה אבל גם לא לגמרי התקיימה. המטוסים ברובם המריאו ונחתו כרגיל, הכספומטים עבדו, ואפילו במשרדי הממשלה הדלתות היו סגורות, אבל לא נעולות. עם טיפ-טיפה פרוטקציה היו מכניסים אותך.



הממשלה הבטיחה להסתדרות שהיא תתקין תקנה שתיתן גיבוי לסנקציה חריפה עד כדי הדחה נגד ראש עיר שלא משלם שכר ל-25 אחוז מעובדיו במשך יותר מחודשיים

עופר עיני מתפאר שההישגים הם חסרי תקדים ו"פתרון מוחלט", אבל לי יש תחושה שהישגי השביתה שלא בוטלה ולא ממש התקיימה יהיו ממשיים כמוה. כי הסיפור של הלנת השכר ברשויות הוא לא בעיה של כסף, אלא של מוסר. ואי אפשר לפתור אותו בהזרמת כסף, אלא בהזרמה של מוסר. ראשי ערים וראשי מועצות לא שילמו לעובדיהם משכורת במשך חודשים, אבל את המשכורות של עצמם ושל בכיריהם, פלוס כל ההטבות, הם משכו כסדרן מדי חודש בחודשו מאותה קופה כאילו ריקה. אני לא יודע אם יש חוק בספר החוקים שאומר שהקברניט הוא האחרון לנטוש את הספינה הטובעת והעובר על כך דינו מאסר, אבל אני בטוח שקברניט שהפקיר את כל אנשיו על הסיפון, והוא עצמו היה הראשון לקפוץ לסירת ההצלה, לא יהיה עוד קברניט אפילו של חסקה.

אדוני תתבייש

הממשלה הבטיחה להסתדרות שהיא תתקין תקנה שתיתן גיבוי לסנקציה חריפה עד כדי הדחה נגד ראש עיר שלא משלם שכר ל-25 אחוז מעובדיו במשך יותר מחודשיים. יש למישהו ספק שהם ימצאו דרכים לעקוף את זה? מספיק לשמוע את הנוסח המחושב והמתוחשב של התקנה כדי להבין שהיא לא תעבוד. לא סנקציה צריך פה, אלא בושה. איש כזה היה אמור להתבייש להראות את פניו ברחוב. ראש המועצה, גזבר המועצה, ראשי האגפים וכל יתר הבכירים היו אמורים להתחבא בבית מרוב בושה. כל אדם ברחוב היה צריך להסתכל עליהם בבוז. כל קופאי בסופר היה צריך לומר להם: אתה בכיר במועצה? אתה לא מתבייש? כל מתדלק בתחנת הדלק היה אמור להגיד להם: אדוני תתבייש לך. המנקה של המשרד שלך הולכת הביתה בלי משכורת. אתה לא משלם לה כי כאילו אין כסף, אבל אתה עצמך נוסע באוטו של העירייה ומביא הביתה שלושים אלף שקל. מאיפה יש לזה כסף? אתה לא מתבייש?

אבל, ראשי המועצות שמעסיקים אנשים ולא משלמים להם משכורת, ושלעצמם לוקחים משכורת מאותה קופה ריקה, אומרים שלא הם אשמים אלא הממשלה. יש מהם חצופים וציניקנים עד כדי כך שהם יוצאים יחד עם עובדיהם, כדי להפגין מול משרד האוצר. הבעל המכה הולך עם אשתו המוכה להפוך שולחן בקופת חולים. מרגיז אותו שהמנוולים לא נותנים לה טיפול מספיק טוב על המכות שהוא מרביץ לה. ואולי זו נקודת המפתח המוסרית שממנה וסביבה כל המשבר. תסמונת אני אעשה עוול, והממשלה תהיה אשמה. זה הקוטב הקיצוני הנגדי למה שפעם נקרא תסמונת השין גימל, עכשיו זה הפוך. השין גימל לעולם לא אשם בכלום, גם אם הוא ראש עיר. הממשלה אשמה בכל ותמיד. אני יכול להיות גם המכה וגם המפגין נגד מכות. גם בעוולות שעוד לא עשיתי, הממשלה כבר אשמה. שתתבייש לה. היא צריכה לדעת מראש שאני ארביץ, אגנוב או אלין שכר גם היום וגם מחר.

מי שלכלך ינקה



בכשל של אני אלכלך והממשלה תהיה אחראית לנקות. מי שלכלך בסיפור הלנת השכר הם ראשי הערים נקודה. מי שלכלך הוא זה שצריך לנקות או ללכת הביתה בבושה

את זה ההסדר, בין ההסתדרות והממשלה, לא פתר. שום הסדר לא יפתור את זה, כל זמן שהציבור והתקשורת, ואפילו בתי המשפט, מחזיקים בתסמונת. הממשלה אחראית לכל. בכשל של אני אלכלך והממשלה תהיה אחראית לנקות. מי שלכלך בסיפור הלנת השכר הם ראשי הערים נקודה. מי שלכלך הוא זה שצריך לנקות או ללכת הביתה בבושה.

ובמקום השני, בכל זאת, הממשלה. הממשלה לא אשמה וגם לא יכולה לפתור את הבעיה, והיא יודעת שכל הזרמות הכסף לכיבוי השריפה בטווח הקצר רק יחריפו ויעמיקו את הבעיה. כי מי קיבל השבוע כסף שלא מגיע לו? הרעים. אלה שהיו מספיק רשעים, כדי לא לשלם משכורות לעובדים הכי חלשים. ראשי המועצות הטובים שלא הלינו שכר ושגם להם חסר כסף לא קיבלו פרוטה. הרעים מקבלים תקציב נוסף והטובים לא. ברור שבמשבר הבא, עוד כמה מהטובים יעברו לצד הרעים.

גם בזה הממשלה לא אשמה. אין לה ברירה. היא חייבת להזרים את הכסף גם הפעם. אבל הממשלה אשמה בכך שהיא לא עושה סדר בשלטון המקומי. הרשויות המקומיות מעסיקות הרבה יותר עובדים ממה שהן יכולות לשלם. חלק לא מבוטל מהעובדים האלה צריכים להיות מפוטרים, בצער ובכאב, אבל באחריות. חלק מראשי המועצות הם לא ראויים לתפקידם. בחלק יש בלגאנים שלא ייאמנו. משם מתחילות הלנות השכר, ובזה הממשלה צריכה לעושת סדר לטווח ארוך. אבל ממשלה שהפופולאריות שלה יורדת לאפס ושר האוצר שלה חשוד בגניבת מיליונים, לא יכולה לעשות סדר בשום מקום.