עוד אמר פרס לוינוגרד

פטירתו הדמומה של הסכם אוסלו נועדה לפנות מקום.

רותי אברהם , ז' בניסן תשס"ז

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

על רקע הנסיון לבצע החייאה לתהליכי ה"שלום" באמצעות מסעות והבטחות פורחות באוויר של מזכירת המדינה האמריקנית ומזכ"ל האו"ם החדש  באן קי-מון,  הייתי מציעה הפעם להקשיב  לדבריו של המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס. דברים שאמר בעדותו בפני "ועדת וינוגרד". 


למען האמת הופתעתי. בדרך כלל דברי פרס זוכים לתשומת לב מצד שולליו ותומכיו. הפעם, מלבד התייחסות לאותו חלק שבו אמר כי לא היה יוצא למלחמה ולא התנגד לה בממשלה מתוך "לויאליות" (למי?), ליתר דבריו לא מצאתי הד
למען האמת הופתעתי. בדרך כלל דברי פרס זוכים לתשומת לב מצד שולליו ותומכיו. הפעם, מלבד התייחסות לאותו חלק שבו אמר כי לא היה יוצא למלחמה ולא התנגד לה בממשלה מתוך "לויאליות" (למי?), ליתר דבריו לא מצאתי הד.
 
הרי בעדותו ב"ועדת וינוגרד" הוציא פרס תעודת פטירה להסכם אוסלו. הוא הודיע שהשלום עם הפלשתינים נכשל. "ניסינו ארבע פעמים לעשות שלום", אמר פרס לוועדה. "פעמיים  הפסקנו ופעמיים נכשלנו. עם ירדן ומצרים הצלחנו ועם לבנון והפלשתינים נכשלנו, בגלל אותן סיבות. פה יש ממשלה וצבא אחד ושם אין לא ממשלה אחד ולא צבא אחד. על כן, אנחנו צריכים לחפש מבנה חדש עם הפלשתינאים".
 
אולי בקרב ציבור הכתומים, על גווניו, תתקבל ההצהרה במידה רבה של ציניות (מה אתה אומר?), אבל אסור לשכוח מנין בא האדם ואיזו כברת דרך עשה.

נזכיר נשכחות: פרס בהיותו שר חוץ,  חתם באוגוסט 93 על הסכם פרומו חשאי בין ישראל לנציגי הפלשתינים, יו"ר הרשות היום – אבו מאזן. ההסכם  הוביל לחתימה המשולשת המפורסמת: קלינטון -  רבין – וערפאת על גבי מדשאות הבית הלבן. התוצר היה הסכם אוסלו.
 
והנה, בימים אלה כאשר כמעשה שבשגרה באים ויוצאים שליחים שונים בענייני "הסכמי שלום", האב המייסד – פרס,  הכריז בשקט, בחדרי הוועדה, שזה נכשל.  

פרס נמצא כמובן כבר בתהליך מציאת ה"מבנה החדש", כלשונו, עם הפלשתינים. הוא שיתף את חברי הועדה בכיוון: "אני בליבי חזרתי למסקנה שהייתה לי תמיד בחיים – מוכרחים להביא את הירדנים".

לדבריו מדובר בתוכנית "כלכלית" רכה, כלשונו, שנועדה למנוע "בעיות" והיא זוכה, לטענתו, להסכמת ראש הממשלה: "אני עושה את זה גם בהסכמת אהוד אולמרט", אומר פרס.  

יתכן שהאופציה הירדנית תאפשר עכשיו הסכם שלום חדש לא בין פרס לפלשתינים, אלא בין פרס ליו"ר האיחוד לאומי מפד"ל, בני אלון, השואף גם הוא לבנות הסכם המבוסס על אופציה ירדנית. מותו של הסכם אוסלו אינו ההפתעה היחידה בעדות. אחת נוספת היא הכרטיס האדום שהוא כאיש שמאל, כהגדרתו, מוציא נגד השמאל, אותו הוא מאשים בנטילת חלק במסע הדה לגיטימציה נגד ישראל שהחל לפני המלחמה: "אני אומר כאיש ששייך לשמאל. לשמאל יש חלק בזה. השמאל הצרפתי והשמאל האנגלי, הרעיון הזה של דה לגיטימציה, אם בכלל יש זכות קיום לישראל".


אולי אין זה מקרה כי את תעודת הפטירה להסכם אוסלו מוציא פרס ערב העלייה לחומש אשר בפי מארגניה מכונה: "מימוש זכות השיבה של העם היהודי"
במלחמה איבדה ישראל "גובה, יכולת הרתעה ולגיטימציה. העולם התייצב לצד ישראל לא משום שהיא צודקת, אלא מפני שאנחנו חלשים. היתה הרגשה שישראל איננה מה שהייתה תמיד:  לא מזהירה, לא מפתיעה ולא יצירתית". כיום היא ניצבת מול עולם "שיש בו נשק גרעיני. שאין כבר את ההרגשה הזו שהיתה בעיקר אחרי השואה שישראל זה דבר צודק".
 
יחד עם זאת לישראלים יש יכולת אותה הוא מכנה 'החוויה הישראלית': "איך להיות גדול כגודל הסכנה הניצבת בפנינו, ולהישאר קטן כקוטן הארץ העומדת לרשותנו. איך לפייס את שני הקטבים האלה, ואפשר".  פרס מדגיש בעדות שישראל  חייבת להקים הרתעה חדשה לגמרי: "ויש לנו את האפשרות הזאת. אני מאמין בזה היום כמו שהאמנתי לפני חמישים שנה בתקופה אחרת... יש למרות כל עוגמת הנפש, גם בישראל כוחות אדירים".
 
אולי אין זה מקרה כי את תעודת הפטירה להסכם אוסלו מוציא פרס ערב העלייה לחומש אשר בפי מארגניה מכונה: "מימוש זכות השיבה של העם היהודי".

כמו בסיפור במגילת רות: כשרות ונעמי מגיעות לעירן, בית לחם יהודה, הן נתקלות לפתע בכל תושבי העיר היוצאים. שואלים המפרשים מה פשר היציאה ההמונית הזו מהעיר? התשובה: הם מלווים את אשתו של בועז לדרכה האחרונה. בשעה שרות המיועדת לבועז מגיעה, אשתו של בועז "מפנה" את מקומה ומובאת למנוחת עולמים בבחינת, אין מלכות נוגעת ברעותה. פטירתו הדמומה של הסכם אוסלו נועדה לפנות מקום לתחיית הישוב חומש.