חג ה"חירות" ה-22 שלי בכלא

התגייסתי על מנת לשרת את האומה, למען טובת הכלל.

אשר מבצרי , י' בניסן תשס"ז

אשר מבצרי
אשר מבצרי
ערוץ 7

קטעים ממכתבו של יהונתן מהכלא שהגיע לפני שנה. רק מספר השנים שונה – נוספה עוד שנה בה מצבו של יהונתן הלך והדרדר, ולאחרונה מצבו קשה ביותר.  

חג הפסח ה-22 שלי בכלא מתקרב. אם לא יקרה נס, זה מה שעומד לעבור עלי במהלך השבוע של חג החירות: רעב, היפרטרמיה, עבודת פרך, בדידות, חולי ותחושת בגידה.

רעב


חג הפסח ה-22 שלי בכלא מתקרב. אם לא יקרה נס, זה מה שעומד לעבור עלי במהלך השבוע של חג החירות: רעב, היפרטרמיה, עבודת פרך, בדידות, חולי ותחושת בגידה
בכל שנה אין מספיק מזון בחג הפסח והרעב הוא "חברי הקבוע. השנה זה יהיה אפילו גרוע יותר: האוכל הכשר לפסח שמוצב למכירה בקנטינה של הכלא נגנב על ידי אסירים אחרים. מה יהיה עכשיו? אין לי שמץ של מושג.

היפרטרמיה

זהו השם המשותף שניתן לוריאציות רבות של מחלות הנובעות מחום. למרות מזג האוויר החם בצפון קרוליינה, בית הסוהר ממשיך להפעיל את החימום באגף שבו אני מוחזק. האגף כולו הוא סאונה אחת גדולה והתא שלי הוא סיר לחץ.

עבודת פרך

לא יהיה לי שום סדר פסח: לא מצה שמורה, לא יין ולא הסבה כבן חורין. במשך השבוע של החג, ממש כמו בכל שבוע אחר, אני אהיה עסוק בשטיפת חלונות ובניקוי אסלות בבתי שימוש. שום דבר אישי. בעניין הזה אני פשוט סמל לעם היהודי.

בדידות

אני לגמרי לבד. בלי משפחה, בלי חברים ובלי מבקרים. אני מודאג עד כדי חולי כשאני חושב על אשתי האהובה אסתר הנמצאת בירושלים. אסתר עדיין נאבקת למען לשחרורי למרות מצבה הבריאותי הרעוע, מחסור בכסף וחוסר התמיכה המוחלט מצד ממשלת ישראל. אני מתגעגע אליה יותר משכל מילה תוכל לתאר. ליבי נשבר מן הידיעה שפעם נוספת שנינו עומדים לעבור את חג החירות כאסירים.

חולי

עשרים ואחת שנים של סבל ממושך בכמה מבתי הסוהר עם התנאים הקשים ביותר, הרסו את המערכת החיסונית שלי. לחץ הדם שלי נמצא כבר מזמן מחוץ לסקאלה. יש לי כולסטרול גבוה, סכרת, דלקת פרקים כרונית, סימפטומים של גלקומה, התקפות קשות מכיס המרה וגידולים בסינוס שמונעים ממני להיבדק על מנת לוודא האם הם ממאירים או שפירים. בנוסף, יש לי סינוסיטיס כרוני אשר גורם לי לעיתים קרובות לדימום, סחרחורות, בחילה וכאבי ראש נוראיים. לכל אלה נוסף הלחץ של המחסור במזון ושאר הקשיים של חג הפסח. מצבי רק הולך ומחמיר.

תחושת בגידה

השירות שלי לישראל לא היה למען מפלגה או בעד מנהיג פוליטי. התגייסתי על מנת לשרת את האומה, למען טובת הכלל. מעולם לא בקשתי תודות או תמורה. אך גם בחלומותיי הגרועים ביותר, מעולם לא דמיינתי שלעם שלי לא יהיה איכפת ממצוות פדיון שבויים עד כדי כך...

לא לסמוך על הנס


חג החירות קרב. בעזרת ה', הישועה תבוא כהרף עין. יהי רצון שהפסח הזה יהיה חג של חירות, כללית ופרטית, והלוואי שיהיה זה פסח של אותות ומופתים לגאולתם של כל שבויי עם ישראל
המסורת היהודית מלמדת אותנו לא לסמוך על ניסים. אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו ואלוקים יעשה את השאר.

המכתב הזה והמסר הזועק מתוכו הם ההשתדלות שלי. זוהי זעקה אחרונה: זעקה מהלב ומעמקי נשמתי. מן המיצר אני זועק אליכם, בדמעות מן השאול. קריאה נרגשת לאחיי, כל בית ישראל:

במשך 21 שנה אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיני כל עם ישראל. במשך 21 שנה נותרו זעקותיי לעזרה חסרות מענה וכל תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות. אם חס וחלילה יאזל הזמן, לא תהיה שום דרך לכפר על החטא של עמידה על דמו של אח.

שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד! עורו סוף - סוף. הגיע הזמן לחזור בתשובה. העם חייב להתאחד מיד ולבצע סוף - סוף את מצוות פדיון שבויים: לפעול, להתפלל, להשפיע ולדרוש. רק מתוך אחדות ישראל נראה לבורא עולם שבית ישראל לא ישקוט ולא ינוח עוד ולא יעמוד עוד על דם רעהו. על ידי פדיונו של שבוי אחד, עם ישראל פודה למעשה את עצמו.

חג החירות קרב. בעזרת ה', הישועה תבוא כהרף עין. יהי רצון שהפסח הזה יהיה חג של חירות, כללית ופרטית, והלוואי שיהיה זה פסח של אותות ומופתים לגאולתם של כל שבויי עם ישראל.

אמן, כן יהי רצון.

הציבור נקרא להשאיר כסא ריק ליהונתן פולארד ולכלל השבויים והנעדרים ליד שולחן הסדר ולהקריא את המכתב במהלך הסעודה.


חשוב מאוד לכתוב ולחזק  את אחינו יהונתן בכלא: מומלץ לכתוב באנגלית שכן הצנזורה בכלא איננה מאפשרת ליהונתן לקבל לידיו מכתבים בעברית.

כתובתו של יהונתן:

Jonathan Pollard 09185-016
P.O.Box 1000   Butner, NC
U.S.A. 27509 – 1000

לצפייה בסרט עליו: http://www.freepollard.net/inside/movie.asp