פָּרַשְׁתִּי!

עם השנים הלך ופחת "הזמן הפנוי".

הסופר הרב יוסף אליהו , כ' בניסן תשס"ז

וידויו של שדכן לשעבר

הדברים שלפנינו נכתבו על סמך שיחת טלפון עם יהודי נכבד שהעדיף לא להזדהות. שמרנו אותם לימי חוה"מ המיוחדים למפגשים משפחתיים ויש בהם גם מעט פנאי להסקת מסקנות:

"...מה שהביא אותי לפנות אליך הם דבריה של רבקה - יפה בעיתון "בשבע" (טבת תשס"ז) שיש לה "פיתרון בדוק" לבעיית הרווקות. סוף - סוף מישהו בציבור שלנו שמחונך תמיד להתנדבות, מיעז לומר שחלק גדול מהבעיה קשור לכסף. כן, סליחה על המיִלה הגסה... היא ניסחה כל כך יפה: "אם הבעל של חברתך הוא אברך ביישן ולכן אינו מכיר לך בחורים מהישיבה שלו - נסי 2000 דולר... תראי לפתע כיצד אברך ביישן ומופנם הופך לשדכן ממולח ומלא-מרץ. היא צדקה באומרה שהציבור החרדי עובד בשיטה זו ופתר לעצמו בעיות קשות הנובעות מרווקות מתמשכת.


אנו נשואים למעלה מ-20 שנה ומן הרגע שהרגשנו בשלים התחלנו לשדך. בתחילה לחברים וחברות, ועם הזמן וההצלחות, הלך המעגל והתרחב: שכנים פנו אלינו, קרובים מרחוק "שנזכרו" שאנחנו 'מִשְׁפּוּחֶה', ועוד
אנו נשואים למעלה מ-20 שנה ומן הרגע שהרגשנו בשלים התחלנו לשדך. בתחילה לחברים וחברות, ועם הזמן וההצלחות, הלך המעגל והתרחב: שכנים פנו אלינו, קרובים מרחוק "שנזכרו" שאנחנו 'מִשְׁפּוּחֶה', ועוד. מובן מאליו שאת הכל עשינו חינם ובשמחה אמיתית. וכי יעלה על הדעת לקחת כסף עבור מצווה? "למכור" את המצווה עבור הבלי עוה"ז?! אלא שעם השנים הלך ופחת "הזמן הפנוי". הילדים גדלו וברוך ה' לכל ילד יש את "'התיקון" שלו: בלימודים, במציאת זיווג ובלימוד מקצוע. גם ההורים שלנו מתבגרים, ב"ה, וצריך להקדיש להם זמן: לפעמים יש עניין רפואי במשפחה, וכדו'. וכך אירע שבחלוף הזמן נהיה לנו פחות ופחות זמן, אך מספר הפונים גדל וגדל... וכנראה שכל אחד מהם חושב שהוא כמעט היחידי שפונה.

אולי אתן דוגמא, די מציאותית, לעבודת השידוך:

אישה אלמונית מטלפנת ואומרת ש"שמעה עלינו דברים כל כך טובים" וכו' והיא רוצה שידוך לבתה בת ה-26. היא כמובן אינה יודעת שיש לנו (לדוגמא) בעוד שבועיים בר-מצווה. אני עוד לא הספקתי ללמוד עם הבן, כי ברגע שאני חוזר מהעבודה כבר יש טלפונים לשידוכים, והלימוד איתו נדחה מיום ליום. אשתי צריכה לקנות ביגוד לכל המשפחה, לוודא טלפונית את מס' הבאים, לתאם עם הקייטרינג והאולם, חוץ מהחיים 'הרגילים' של עשיית שיעורים ואסיפות-הורים ובישולים וכו'. ומן העבר השני של הטלפון, ממתינה אותה אישה "בסבלנות" שנתפנה כבר מכל העניינים האלה לנושא הכל-כך חשוב שנקרא בניית בית בישראל.

הלא היא כבר "שילמה" לנו במחמאות על טוּב הלב שלנו והמקצוענות, וכעת היא ממתינה לתמורה. מה לעשות? אנחנו לא מאמינים בשיטה של "התאמת גיל וגובה" ומסירת טלפון. לדעתנו, שידוכים כאלה מתישים את החבר'ה ומייאשים אותם. לכן, למרות שאין זמן, אנו דוחים את הילדים (שהעניין כבר 'יצא להם מהאף') ושומעים כחצי שעה פרטים על בתה, רושמים ומנסים להתאים. בדרך כלל, האישה מספרת בשבח הבת והיכולות שלה, והשיחה נמשכת לפחות שעה. וזו רק ההתחלה של ההתחלה: כעת יש לבדוק אם הבחור פנוי. כשאתה תופס אותו, הרי שבחצי מהמקרים הוא 'לא'. צריך לחזור לאמא שממתינה בסבלנות ולהודיע. אחרי שבוע, הבחור מודיע שהוא התפנה. אתה מחפש את האמא להודיע. הנושא חשוב מכדי להשאיר הודעה בתא-קולי, כשאינך יודע אם בבית הזה נכנסים לתא הקולי, וכו'. אחרי כמה נסיונות נוצר קשר עם האמא, אלא שהיא משיבה שהבת שלה 'תפוסה'... צריך "רק" לחזור לבחור ולהודיע לו.

בינתיים, לחטוף איתו שיחה על מה שהשתנה אצלו וכו', כדי להיות מעודכן. קורה שהבת שלה התפנתה, אבל אז הבחור תפוס... וכאשר כבר נוצר הקשר בשעה טובה ומוצלחת, הם חוזרים אליך עם שאלות עם רצון לברר "עוד נקודה": רוצים מס' טלפון של הר"מ בישיבה או באולפנא כדי לברר. באחד השידוכים, נאלצנו להתערב כדי לפתור בעיות שנוצרו בין ההורים... מדובר היה בעשרות שעות ובנסיעות מחוץ לעיר.

אתה בא לחתונה ואנשים 'תופסים' אותך באמצע החופה או בשעת אוכל ודוחפים לך פרטים על... ומה עם חשבון הטלפון שמתקרב ל-3,000 ש"ח? אתם חושבים שנעים לבקש "תתקשר אלי בחזרה" ולסגור? הבחור או הבחורה משתדלים מאוד לחסוך בחשבון הפלאפון שלהם, והנה אני גורם לו הוצאה כספית על הבירורים והשאלות שלי.

וכל זה, הוא רק על "קצה המזלג".

בקיצור: לפני שנה, הרגשנו שאנו על 'סף שבירה'. הלכנו לרב, שפכנו את ליבנו וביקשנו 'שחרור': העיסוק בנושא גוזל אותנו (ממש!) מהילדים, מההורים, מהמנוחה ומהזוגיות שלנו וגם עולה לנו כסף. הרב אמר שאסור לנו להפסיק. בזה תלויה הגאולה וזוהי מסירות הנפש שלנו עבורה, אבל "אתם חייבים לקחת כסף. אדם שלא משלם - אין ברכת שמים בשידוך הזה".

חזרנו מפוייסים למחצה: אומנם נמשיך 'לעבוד' בכל עת ובכל שעה, אבל אם ישלמו מעט, ראשית: נכסה את ההוצאות. ושנית: אולי נוכל לעבוד פחות ולהקדיש לשידוכים את הזמן שהִתפנה? אולי עם הזמן, אשתי תעזוב את העבודה ותעסוק רק בשידוכים?

ביררנו, ואמרו שנהוג לקחת 500 דולר מכל צד. לפי הסטטיסטיקה, מכל 30 נסיונות 'יוצא' זוג אחד, כך שהסכום הזה בערך מכסה את הוצאות הטלפון על כל ה-30. כעת, עם לב מלא בושה, התחלנו לומר לפונים שאם השידוך 'יצא', אז... חלק הגיבו יפה. אב אחד ששידכנו את בתו (ויש לו עוד שתים מעל גיל 30), בא ונתן בשמחה סכום כפול: "אני יודע טוב-טוב מה זה לעשות שידוך!". אבל האחרים הגדילו לנו את השריטות בלב: בחור אחד (28) אמר בפירוש: "תודה, אני מחפש קודם שידוך לשם מצווה" (כלומר: שאצלנו זה שידוך לשם רווחים!). השאר, אמרו שהם צריכים לחשוב או להתייעץ ופשוט 'נעלמו'... שמנו לב שפתאום פחתו הטלפונים! פתאום אפשר לדבר 10 דקות רצופות עם הבת שהגיעה מהפנימיה ורוצה קצת יחס ממי שאמורים לתפקד כהוריה...


בקיצור: לפני שנה, הרגשנו שאנו על 'סף שבירה'. הלכנו לרב, שפכנו את ליבנו וביקשנו 'שחרור': העיסוק בנושא גוזל אותנו (ממש!) מהילדים, מההורים, מהמנוחה ומהזוגיות שלנו וגם עולה לנו כסף
"השיחה האחרונה" הייתה אתמול והיא שהביאה אותי לטלפן. היא היתה קצרה יחסית, אבל גורלית מאוד: בחורה בת 30 מנתניה, ביקשה שידוך. כששמעה שאם 'יוצא' אז מלבד התקליטן והצלם וה'טיפ' של המלצרים עליה להחזיר הוצאות לשליח שהביא אותה לחופה, היא פתחה בעדינות רבה והוכיחה אותנו "כמו שצריך":

"אני לא מבינה... מילא כשהייתי חילונית למדתי שהכל עולה כסף, אבל ב"ה חזרתי בתשובה... למה מצווה צריכה לעלות כסף?! תסלח לי, אבל קשה לי להבין: אסור כבר לעשות מצווה לשם-שמים?! הבנתי שאתה רב. אין עוד ערכים ביהדות חוץ מכסף?!". בתחילה נסיתי עוד להתגונן, אבל אחר כך הקשבתי דומם. כעת, הלב כבר היה פצוע...

תודה לך, גבירתי הצעירה! את צודקת מאוד. לא נבקש עוד כסף מאף אחד.

להתראות חברים טובים. פנו אלינו ותקבלו טלפונים של 'שדכנים לשם מצוה', כאלה שעדיין מחזיקים מעמד. ואגב: "אל תשכחו להזמין אותנו לחתונה. סוף - סוף נזכה לאכול את הבורקס בשקט".