החלטה גזענית נפשעת

זוהי שחיתות שלטונית מתחילתה ועד סופה.

עו"ד אביעד ויסולי , כ"ב בניסן תשס"ז

אביעד ויסולי
אביעד ויסולי
צילום: עצמי

ההוראה של עמיר פרץ, כשר הביטחון, לפנות את המתנחלים מבית השלום בחברון היא לא רק מקוממת ומטופשת, אלא ובעיקר גזענית, מושחתת ובלתי חוקית. וכן, היא אפילו ראויה לטיפול פלילי של המשטרה והפרקליטות בגין פשע.

להלן נסביר:

ב – 18 ליוני 1967, כשבוע לאחר תום "מלחמת ששת הימים", פרסם האלוף חיים הרצוג, אז מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, צו מס' 25 הקובע כי "לא יעשה אדם עסקה בקשר למקרקעים בין בעצמו ובין על - ידי אחר, בין במישרין ובין בעקיפין, אלא ברישיון מהרשות המוסמכת". "רשות מוסמכת" – אדם שנתמנה על ידי להיות רשות מוסמכת לעניין זה".  "נעשתה עסקה בקשר למקרקעין ללא רישיון או בניגוד לאמור ברישיון, לא יהיה לה תוקף ועונשו של מי שעשה עסקת נדל"ן ללא רישיון הינו קנס של 1,500 דינר וחמש שנות מאסר.


האם שאול מופז, שר התחבורה, יכול להחליט למי לתת ולמי לא לתת רישיון נהיגה? האם שר הפנים יכול להחליט שמתנגדיו הפוליטיים לא יקבלו היתרי בנייה? האם שר המשפטים יקבע מי יועמד לדין?
האם לצו יש תחולה לגבי רכוש שנקנה על ידי ישראלים? ככל הנראה לא, אך על פניו ברור ש"הרשות המוסמכת" היא לא עמיר פרץ ויש לכך חשיבות מרובה. 

המדובר ברישיון לעשות עסקת קניין במקרקעין. לא ברור אם מונה כלל אדם להיות "הרשות המוסמכת". ואולם, בין אם מונה או לא מונה, מתן הרישיון לעשיית עסקת נדל"ן הינו אקט מינהלי טכני או לכל היותר "מעין שיפוטי".  לשר עמיר פרץ, ולכל שר אחר, אין סמכות להתערב באכיפת חוק הנעשית במשרדו (למעט קביעת מדיניות), וגם זו אך ורק בתוקף הסמכה מפורשת בחוק. קל וחומר שאסור לשר להתערב באכיפת חוק פרטנית, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שנאסר עליו לעסוק באכיפת חוק פרטנית בעלת משמעות פוליטית ואישית לגביו.

האם שאול מופז, שר התחבורה, יכול להחליט למי לתת ולמי לא לתת רישיון נהיגה? האם שר הפנים יכול להחליט שמתנגדיו הפוליטיים לא יקבלו היתרי בנייה? האם שר המשפטים יקבע מי יועמד לדין? אין שחיתות גדולה משר בממשלה הקובע כיצד ייאכף חוק שהוא ממונה על ביצועו באופן פרטני על מתנגדיו הפוליטיים. במדינת חוק הפקיד הממונה צריך לפעול על פי סמכות וקריטריונים חוקיים, שווים ובלתי מפלים. אל לו לקבל כל תכתיב או החלטה על אכיפת חוק פרטנית מהשר.

רק לגבי המתנחלים מרשה לעצמו שר הביטחון להחליט כיצד, היכן ובאיזו מידה ייאכף החוק לגבי כל אדם ואדם, באופן שמי ופרטני.  זה מתחיל בהוצאת צווי מעצר מנהליים, נמשך בצווי הרחקה, עובר דרך איסור על הפגנות (דוגמת חומש) ומגיע עד התערבות בעסקאות נדל"ן.  זאת למרות שאין כל חוק המעניק לו סמכות ביצוע או אכיפה לגביהם.  זוהי שחיתות שלטונית מתחילתה ועד סופה.

ברור גם שהוראת פרץ עומדת בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולחופש הקניין המובטח בסעיף 3 בו. אומנם הצו הנ"ל שהוצא לפני חקיקת חוק היסוד, אך עליו להתפרש (בצמצום) לאורו.

הוראת פרץ לאותו פקיד שלא לאשר את העסקה הפרטנית בחברון, מנימוקים פוליטיים ברורים, היא על פנייה מושחתת, בטלה ובלתי חוקית. עד כמה בלתי חוקית? הבה נברר:

הפריימריז של מפלגת העבודה יתקיימו בעוד כחודשיים. פרץ רץ כמועמד מפסיד והוא נאבק נואשות על חייו הפוליטיים. החלטת חברון מיועדת לקנות לו מצביעים הן בקרב הערבים חברי המפלגה והן בקרב השמאל הקיצוני וכל אחד מהם עשוי לקבוע את גורלו הפוליטי ולגרום לו לזכות או לאבד את משרתו כיו"ר מפלגת העבודה וכשר הביטחון. כלומר לפרץ יש עניין אישי רב בהחלטה, דבר המעמיד אותו בניגוד עניינים מהותי ופוסל אותו לחלוטין מלהתערב בנושא זה. 

אך לא די בכך, פרץ הפעיל כאן כוח שלטוני (בחוסר סמכות חוקית) על פקיד הכפוף לו בעניין שיש לו בו רווח אישי, דבר המהווה זיקה פרטית ועבירה על סעיף 278 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 הקובע: עובד ציבור שיש לו מכוח משרתו סמכות שיפוטית או מנהלית לגבי נכסים מסוג מסוים או לגבי עיסוק בחרושת, במסחר או בעסק מסוג מסוים, והוא משתמש בסמכותו לגביהם בין בעצמו ובין על ידי אחר כשיש לו, במישרין או בעקיפין, זיקה פרטית בהם, דינו מאסר שלוש שנים".

וכן גם על סעיף 280 לחוק העונשין: תוך שימוש לרעה בסמכותו הוא עושה או מורה לעשות מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של אחר".

מכאן שכל מי שהישוב היהודי בחברון יקר לו ראוי שייגש לתחנת המשטרה הקרובה ויגיש תלונה נגד אדון עמיר פרץ משדרות בגין שתי העבירות הללו.


אבל רגע, עוד לא סיימנו את המסכת הפלילית: ההוראה של פרץ מריחה או יותר מסריחה קשות מגזענות. הבה נבחן אותה: אם הערבי שמכר את הבניין היה מוכר אותו לערבי אחר, האם פרץ היה מתערב או מורה לבטל את העסקה?
אבל רגע, עוד לא סיימנו את המסכת הפלילית: ההוראה של פרץ מריחה או יותר מסריחה קשות מגזענות. הבה נבחן אותה: אם הערבי שמכר את הבניין היה מוכר אותו לערבי אחר, האם פרץ היה מתערב או מורה לבטל את העסקה? ברור שלא! ההוראה לביטול העסקה נובעת אך ורק מהעובדה שהערבי מכר את הבניין ליהודי. זוהי אפליה גזענית על בסיס דתו של הקונה. 

סעיף 144 לחוק העונשין מורה כדלקמן:

(א) העובר עבירה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסימן א'1 או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם עובדים זרים, דינו - כפל העונש הקבוע לאותה עבירה או מאסר עשר שנים. הכל לפי העונש הקל יותר.

(ב) בסעיף זה "עבירה" - עבירה נגד הגוף, החירות או הרכוש, עבירה של איומים או סחיטה. עבירות של בריונות ותקלות לציבור ושל מטרדים הכלולים בסימנים ט' וי"א בפרק זה, ועבירה בשירות הציבור וכלפיו הכלולה בפרק ט' סימן ד'. הכל, למעט עבירה שהעונש שנקבע לה הוא מאסר עשר שנים ומעלה".

כלומר, מדובר בעבירות מתוך מניע של גזענות, מתוך עוינות ורצון לרדיפה, השפלה וביזוי של הציבור היהודי הגר ביהודה ובאזור חברון – המתנחלים שנואי נפשו. העבירות שיש להאשים בהן את פרץ נושאות עונשים של שש שנות מאסר על כל עבירה, כלומר אלה עבירות מסוג "פשע" שללא ספק נושא עימו קלון. 

החלטת פרץ שבמהותה רוצה להגביל את הזכות של ישראלים לרכוש ביהודה ושומרון, סותרת גם את ה"אמנה הבינלאומית למיגור כל צורות הגזענות" משנת 1965 שישראל חתמה עליה ומחויבת לה, יחד עם 168 מדינות אחרות בעולם.  אמנה זו הפכה למשפט בינלאומי מנהגי ועל כן היא חלה משני צידיו של הקו הירוק. הגבלה גזענית על זכויות הקניין מהווה אקט של גזענות על פי האמנה.

אקט שלטוני גזעני הסותר את המשפט הבינלאומי המנהגי נותן, על פי האמנה למיגור הגזענות, לנפגע אפשרות לפנות לבית משפט אזרחי שיש לו סמכות באזור בתביעה הן לביטול האקט והן לפיצויים. מאחר שאין בתי משפט אזרחיים ביהודה ושומרון, הרי הזכות שמורה לפנות לבתי משפט אזרחיים בישראל, כמו גם בכל מדינה אחרת בעולם.  ומכל מקום,  מאחר שמדובר בדין אזרחי ובפיצויים הרי אין לפנות לבג"ץ בנושא.

אז ת'כלס, מבחינה המשפטית מה לעשות עכשיו?


אקט שלטוני גזעני הסותר את המשפט הבינלאומי המנהגי נותן, על פי האמנה למיגור הגזענות, לנפגע אפשרות לפנות לבית משפט אזרחי שיש לו סמכות באזור בתביעה הן לביטול האקט והן לפיצויים
(1) לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולדרוש ממנו להורות לפרץ להימנע מכל החלטה בעלת היבט פוליטי בנוגע למתנחלים לאור ניגוד העניינים שלו.

(2) לדרוש ממזוז לקבוע כי פרץ (או כל פוליטיקאי אחר) מנוע מלהתערב בכל החלטה מנהלית פרטנית או מעין שיפוטית (בקשות, רישיונות וכו') של המינהל האזרחי או כל גורם של אכיפת החוק באיו"ש.

(3) לפנות למינהל האזרחי ולברר האם הצו הנ"ל מופעל? מי "הרשות המוסמכת" ועל פי אילו קריטריונים היא מאשרת או פוסלת החלטות. 

(4) אם לא נקבעו ופורסמו קריטריונים ברורים, יש לדרוש לקבוע קריטריונים שוויוניים לפני שדנים ברישיון ובכל מקרה להחיל אותם רק לגבי עסקאות בעתיד.

(5) יש לדרוש דין שווה לכל העסקאות – אם דינן של העסקאות שלא קבלו רשיון להתבטל, יש לבטל את כולן.

(6) יש לדרוש שימוע לפני כל החלטה בנוגע לרישיונות.

(7) לפנות לבית המשפט בישראל בתביעה אזרחית (לא בג"ץ!!!) לפסק דין הצהרתי על הבעלות על המבנה.

(8) להגיש תלונות במשטרה נגד פרץ בגין עבירות השחיתות והגזענות שפרטתי למעלה.

(9) להגיש תביעה פיצויים אישית נגד פרץ בגין התערבותו בנכס בחברון, הפעלת סמכות שלטונית מתוך זיקה אישית ורשלנות בפעולותיו בחוסר סמכות חוקית. הנזקים שגרם לבעלים הם גם בלשון הרע וגם בחופש הקניין ובחירות השימוש בנכס.

(10) להמשיך בבניית המבנה מפנים עד השלמתו – לגבי היתר הבנייה שיש לנכס אין כל חשיבות מי הם הבעלים.

כהרגלנו, ארץ ישראל נקנית בייסורים.