היפהפייה, הנסיך והעצמאות

גיבורי הסיפור הם העם היהודי וארץ ישראל.

אורי אליצור , ב' באייר תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

תרגיל ליום העצמאות בהבנת הנקרא: "הנסיך העיר בנשיקה את היפהפייה הנרדמת, נערכה להם חתונה מפוארת ורבת אורחים ולאושרם לא היה גבול". אמרו לי ילדים: מיהם גיבורי הסיפור ושל מי האושר הגדול? ילד שלאבא שלו יש אולם חתונות יכול להצביע ולומר שגיבורת הסיפור היא החתונה והמאושרים הם אלה שעשו את הקייטרינג. המורה תסביר לו בסבלנות שהוא לא הבין את הסיפור: החתונה, ילד, היא לא אחת הנפשות הפועלות, היא רק הביטוי לאושרם של שני הגיבורים, היפהפייה והנסיך.


בעולם המודרני אין דבר כזה: או שיש לך מדינה ואז אתה עצמאי או שאין לך מדינה ואז אתה לא עצמאי. לומר שהמדינה זכתה בעצמאות, זה כמו לומר שהאוטו זכה במכונית
"בארץ ישראל קם העם היהודי", אומרת מגילת העצמאות, "בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית ... לפיכך נתכנסנו ואנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל". על מי הסיפור הזה? של מי העצמאות? מובילי התרבות בישראל של היום מתעקשים לענות על זה את התשובה של ילד הקייטרינג: גיבורת הסיפור היא המדינה, היא זו שזכתה בעצמאות. לא ילדים, התשובה לא נכונה. גיבורי הסיפור הם העם היהודי וארץ ישראל. מגילת העצמאות לא רק פותחת בארץ ישראל והעם היהודי, היא מספרת באריכות על אהבתם ועל הקשר המרגש ביניהם:

האוטו זכה

"לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירות המדינית ... זכות זו הוכרה ... ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל". זה לא סיפור על המדינה. המדינה בכלל איננה אחת הנפשות הפועלות, היא רק הביטוי לעצמאותם ואושרם של שני גיבורי הסיפור: העם היהודי בתפקיד הנסיך וארץ ישראל בתפקיד היפהפייה הנרדמת.

אין בכלל משמעות לאמירה שמדינת ישראל זכתה בעצמאות. זה לא שעד תש"ח הייתה לנו מדינה בלתי עצמאית ובתש"ח היא הפכה עצמאית. בעולם המודרני אין דבר כזה: או שיש לך מדינה ואז אתה עצמאי או שאין לך מדינה ואז אתה לא עצמאי. לומר שהמדינה זכתה בעצמאות, זה כמו לומר שהאוטו זכה במכונית.

אז מי הוא זה שזכה בעצמאות ביום העצמאות? "בשנת תרנ"ז", ממשיך ואומר הטקסט המכונן של המדינה, "נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של חוזה המדינה והכריז על זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". זהו יום העצמאות של העם היהודי. גיבורי היום הם העם היהודי וארץ ישראל, והיום הזה הוא חג האהבה שלהם. אבל השיח הישראלי גירש את שניהם מהאולם ונשאר עם הקייטרינג. לא העם ולא הארץ. לא תמצאו אותם לא בכותרות, לא בשירים ולא במחקרים. רק המדינה, המדינה, המדינה. העיניים של המדינה והרגליים של המדינה והמדינה מתכוננת לחג, והישראלים מטיילים ברחבי המדינה והחשוד עזב את המדינה. המקום היחיד שבו נשארה עדיין המילה "הארץ" הוא הביטוי "חוץ לארץ".

לא נורמאלים

אני יודע איזה בעיות אני מעורר פה. אם זה יום העצמאות של העם היהודי, אז מה נאמר לאזרחינו הלא יהודים. וחוץ מזה מי זה העם היהודי, מיהו יהודי ומה עניינו לכאן של יהודי שיושב לו אי שם בעולם ולא רוצה לחיות במדינת ישראל? ובכלל, מה זה עם? מושג בלתי מדיני בעליל, חמקמק וחשוד על גזענות. ואיפה עוד בעולם נשמע כדבר הזה שעם חוזר למולדתו אחרי מאה דורות? אף אחד בעולם לא יקבל טענה לא נורמאלית כזו.

אבל אין לנו שום תשובה נורמאלית, מלבד זו של עזמי בשארה האומרת שלא "עם" זכאי לעצמאות, אלא אנשים, תושבים. ברגע שהשלטון הבריטי עזב את הארץ, חיו פה 600 אלף יהודים וכמיליון ורבע ערבים. אלה היו האנשים שזכאים לעצמאות. המסקנה העולה מן התשובה הנורמאלית היא זכות השיבה של הערבים, ביטול חוק השבות של היהודים ואולי גירוש של כל מיליוני היהודים שהבאנו לארץ בלי הסכמת התושבים הערבים שלה. אנחנו כמובן לא מקבלים את זה.


מישהו צריך להסביר להם שבלי חתן וכלה התזמורת יכולה לנגן עוד כמה סיבובים מתוך הרגל והמלצרים יחלקו עוד סלט אחד, אבל בסוף כולם ישימו לב שהחתן והכלה עזבו ואין שום טעם להמשיך בחתונה
וכך אנחנו דוחים את התשובה הנורמאלית ונמלטים מהטענה הלא נורמאלית, ונשארנו עם יום העצמאות של המדינה שזה כמו המכונית של האוטו.
 
והמצחיק הוא שהעולם דווקא מקבל את הטענה הלא נורמאלית. העולם יודע שאנחנו לא לגמרי נורמאלים, שאין עוד אח ורע לעם המוזר הזה שנשאר עם אחרי אלפיים שנה ללא טריטוריה, שמטושטשים לו הגבולות בין דת לבין לאום ושמתעורר פתאום לחזור לנחלתו העתיקה. העולם חושב שגם לחריגים יש זכויות. מי שלא יכול לסבול את זה שאנחנו לא נורמאלים? הוא  לא "העולם" אלא אנחנו, אותו חלק מאיתנו שבשבילו מדינת ישראל היא אמצעי לברוח מהעם היהודי. לא רוצים את העם היהודי ולא רוצים לשמוע על ארץ ישראל, רוצים רק מדינה. אחרי שלא הצלחנו להתבולל אחד אחד, הקמנו מדינה כדי להתבולל כולנו יחד.

מישהו צריך להסביר להם שבלי חתן וכלה התזמורת יכולה לנגן עוד כמה סיבובים מתוך הרגל והמלצרים יחלקו עוד סלט אחד, אבל בסוף כולם ישימו לב שהחתן והכלה עזבו ואין שום טעם להמשיך בחתונה.

חג עצמאות שמח. לכו עם העם לטייל בארץ.