כמו מעיין המתגבר

חיבור משרה ומעלה, אך גם חיבור מחייב ומטיל אחריות.

ד"ר גדי אשל , י"ג באייר תשס"ז

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

העלייה השלישית לחומש, עליית העצמאות, שידרה מעיין מתגבר. מעיין מתגבר תרתי משמע: מתגבר בזרם המים החיים המפכים ומתגבר על המכשולים בדרך. הזמן 16:30. העולים, התכסית האנושית ותכסית השלטים במקום. אומנם יש עדיין שלטים בלבד ולא שכונות קבע, הכל כמעיין המתגבר. אומנם לא יכולנו להרים מסוק לאוויר, כדי לראות את נהר העולים במלוא הדרו וגם תקשורת מקורקעת למטה, אך כל הדיווחים דיברו על אלפים שבדרך. בהמשך, הכל היה מאומת: השעה 7 בערב, רבבת העולים כבר התחילה לסוב לשבי שומרון ולרכבים שנתקעו במחסומים הרחוקים, אך משפחות עדיין הגיעו. ואלו שהיו חייבים לסיים את הביקור, היו מלאי צער. בקושי הם התחילו להתבשם מהמקום ולהזדעזע מהחורבן הסתמי, וכבר היה צריך להתחיל לסיים.


והעלייה השלישית, עליית העצמאות, התבררה כעליית החיבור הכללי. עלייה זו הבהירה חיבור של המוני ישראל לא רק למקום, אלא גם לדרך של "חומש תחילה". חיבור משרה ומעלה, אך גם חיבור מחייב ומטיל אחריות
העליות לחומש, ובעצם כל פרוייקט התיקון "חומש תחילה", הכל אמר עלייה במעלה ובנייה בשלבים. מעלה, גם בבניין של חומש עצמה, גם בבניין של שאר הישובים שהוחרבו לשווא וגם בתיקון הגדול של הקלקול הרע והאווילי כולו, קלקול שכובס לשם השקר "היתנתקות". שלבים, כידוע, דורשים גם התמדה וגם סבלנות ואת אלו מספקת חומש בשפע.

העלייה הראשונה, עליית חנוכה, הייתה ההבקעה. העלייה השנייה, "עליית ניסן" הייתה עליית סימון ההיאחזות והעלייה השלישית, "עליית העצמאות" הייתה עליית החיבור: חיבור המוני ישראל להר ול"חומש תחילה". לא רק צעירים וצעירות בעלי כושר ובוגרי סיירות, אלא פסיפס מהמם של כל האומה היהודית: עוללים בני חודש (כולל אורי-שלום שגם זכה לבוא בבריתו של אברהם אבינו כאן בחומש), משפחות בפריסה של ארבעה דורות, בוגרים ואפילו הולכי רגל על קביים.

בעלייה הראשונה הצליחו להעפיל ולהבקיע קצת יותר מ-1,000 עולים. עלייה זו הוכיחה שניתן לעצור את רכבת הנסיגות וניתן לקעקע חוק אנטישמי. אין מקום לחוק שמגדיר מחוז שלם שבשליטה מלאה של ישראל הריבונית כ"יודנריין". ניתן לארגן את הציבור האמוני או הכתום לדרך מנצחת. ומהיכן הרוח?

ובכן, באותה עליית חנוכה התברר שהיא בעצם חיה ותוססת, ואפילו לא רדומה. בעלייה השנייה סומנה המטרה: היאחזות במקום. אומנם ההיאחזות הורדה בכוח 48 שעות אחרי, אך בעצם העלאתה התחדש מופת סבסטיה, בהתאמה לתנאים ולמצב הנוכחי. היאחזות היא כידוע משימת חיים כוללת ולא חלטורה חולפת. לכן, זה לא מפתיע שמ- 4000+ עולים מחזקים, נשארים 500+ לתמיכה במשפחות הגרעין. אבל עוד שלב סומרר.

והעלייה השלישית, עליית העצמאות, התבררה כעליית החיבור הכללי. עלייה זו הבהירה חיבור של המוני ישראל לא רק למקום, אלא גם לדרך של "חומש תחילה". חיבור משרה ומעלה, אך גם חיבור מחייב ומטיל אחריות.

את גודל האחריות אפשר היה לנשום מכל אחד מרבבת העולים שעלו, ומהאלפים שנתקלו במחסומים המרוחקים ונאלצו להוסיף 10ק"מ+ למסע שלא הורגלו אליו ביום-יום.
את גודל האחריות אפשר להסיק, ובגאווה, מה"טענות" שנשמעו. חלק מהרבות, בהן הופגזתי מובאות להלן בכפית של הומור: "למה לא פיזרתם עוקבי מים בדרך?!". "הלכתי לפי השלט 'שירותים', ולא מצאתי שרותים מסודרים!". "האם אפשר להודיע ברמקול שאבדה מצלמה, אבל שישמעו גם בצד השני של ההר?...". "למה לא סידרתם צינור עם ברז מים כמו בפסח?". "חיפשתי ב'מודיעין' ובפינת 'השבת אבידה' ולא מצאתי את הארנק שלי". "למה לא כיוונתם את ההסעות ל-08:00, לאחר שהיה ברור שהצבא יחסום". "פינת ילדים שאיבדו את ההורים זה פה או ליד הבמה?". "זו הבמה? אני לא רואה במה!". וכו' כו'....
את האחריות הכבדה הזו צריך לשאת, ואת המסר אליו התחברו המוני ישראל יש למלא. אין לנו את הלוקסוס להכזיב או לפשל כהוא זה. כי מה שיקרה בחומש, יקבע יותר מוועדת וינוגראד! אינני מרחיב כאן בעניין זה, אך ברור שזה מחייב לעלות ליגה בנושאי ארגון וגיוס משאבים. 

והיה גם "פרט" מדאיג ומעציב בכל העלייה השלישית הגדולה והוא "נקמת" צה"ל בעולים. נקמה כפולה: גם 'שימת הרגל' לעלייה ביירוט מקדים של הרכבים הרחק משבי שומרון וגם ב'ייבוש' העולים בירידה: קרקוע האוטובוסים. להגיד שזהו פרט שהעיב על העלייה השלישית קצת קשה כי לא ממש הייתה בכך הפתעה, אך זהו פרט שמחייב טיפול מיידי. נבזות קטנונית של השליטים הנוכחיים (עדיין) של ישראל, החבורה שגנבה לנו את המדינה, אל מול הטובים והתורמים שבבני המדינה, ידועה ומוכרת. היא צרובה בהתעללות במגורשי קטיף וצפון השומרון ובשחיקת קיום ישראל וביטחון אזרחיה.


נבזות קטנונית של השליטים הנוכחיים (עדיין) של ישראל, החבורה שגנבה לנו את המדינה, אל מול הטובים והתורמים שבבני המדינה, ידועה ומוכרת
אך הפעם, נראה שהחבורה נדהמה מעוצמת הציבור המתחבר והחליטה לעשות לו "הבה נתחכמה". להעניש ולטרטר במיטב יצירתיותה. יצירתיות שכמובן הולכת רק לנקמנות קטנונית בטובי בני ישראל, ולא לניצחון מול אויבי ישראל. אכן, אין לצפות לשום דבר טוב מסתום-המשקפת, אך מדאיגה נפילת מפקד בצה"ל לתהום זו.

אינני מכליל כמובן את כל צה"ל, כי כמובן הרוב המכריע של המפקדים והחיילים שמחו יחד עם העולים והתחברו, אך מספיק תפוח באוש אחד כדי להכתים את הרבים. כי ממש לא ברור מה לצה"ל ולנקמנות קטנונית ומסוכנת בעוללים שקיבלו חום למעלה בהר או בעולים שקיבלו התקף אסתמה אחרי מסע מפרך להר. לא ברור מה לשיקום צה"ל למלחמה שבדרך ולחזרה לקיא ה"היתנתקות", על כל הסירוס הרה- האסון של יכולת הלחימה של צה"ל מול האויב האמיתי שזו הביאה. בנפילה זו יש לטפל מיד. הטיפול חיוני לשיקום הצבא מרעלת ההכנה המנטאלית לביצוע הגירוש!

אך, כאמור, נפילה זו אסור לה להעיב על כלל העלייה השלישית, עליית החיבור הכללי, ואני מעריך ומאמין שהיא לא תעכב כהוא זה את יישום "חומש תחילה".