נכשלנו, אז מה?

זה ממש הזמן לעשות סדר. זה הזמן לשבור את הכלים.

מרים בר , י"ג באייר תשס"ז

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אחד הדברים בהם נמדדת רמתו המוסרית של אדם היא הכרה בחטאו וביכולת שלו לשלם על כך. חיכינו במתח לשמוע את מסקנות "ועדת ווינוגרד". הנחנו שכשתושמענה המסקנות, יקבלו אותם האשמים וילכו לביתם בהרכנת ראש שפופה, לאחר התנצלות כנה ואמיתית. אבל לא כך היה. במקום הרכנת ראש ראינו זקיפות קומה ובמקום רגישות נבוכה, ראינו נחישות יהירה.


במקום ה"חטאתי", "אשמתי", "בגדתי" הידועים לנו מהלכות תשובה, אנו שומעים: "היו כשלים", "נעשו משגים", ואני, רק שתדעו, אני "בראשם". אני זה מנהיגות. זה לא אני האחראי, זה לא אני האשם
אולמרט מודה כי זהו דו"ח חמור וקשה: "נעשו משגים, היו כשלים אצל מקבלי ההחלטות המרכזיים ואני בראשם. צריך להפיק לקחים וצריך לתקן ליקויים והם רבים. צריך לעשות ולעשות הרבה. אני מתכוון לפעול, כדי לתקן את כל הטעון תיקון ביסודיות ומהר".

במקום ה"חטאתי", "אשמתי", "בגדתי" הידועים לנו מהלכות תשובה, אנו שומעים: "היו כשלים", "נעשו משגים", ואני, רק שתדעו, אני "בראשם". אני זה מנהיגות. זה לא אני האחראי, זה לא אני האשם. אני זה ה "בראשם". אני זה שאתקן. אני זה שאפעל, כי צריך לעשות ולעשות הרבה. ומי אם לא אני?

נדמה כי כלו כל הקיצים. צריך חשיבה מחודשת. צריך מנהיגות מקבילה שתוביל את העם למהלך בטוח, מהלך נחוש שיאחד את השורות למגר את השלטון המסואב בלי סוף הזה.

צריך שיקום מנהיג מהצד המקביל, מנהיג עם נחישות וביטחון עצמי, שיקביל למנהיגות הזאת של אולמרט, מנהיג מנאמני הארץ שידע להילחם מול השחיתות הלא נגמרת הזאת. מול הביטחון והרהבתנות הזאת של הזוג הזחוח הזה, אולמרט ופרץ.

ונדמה שהגיע הרגע בו צריך הצד הימני של  המפה הפוליטית להפסיק להתחסד ולהפסיק להשתמש במילים עדינות של: "הוא צריך להתפטר", "הוא צריך לקחת אחריות". זה לא דיון בתנועת נוער. אלו חיים ממשיים. גירשו יהודים, הכו נערים, פעלו באופן מחפיר וסיכנו יותר מידי במלחמה. מה צריך לעשות כדי שמנהיגים מהצד שכנגד יתחילו לדבר בקול רם, יותר וברור, בקול נחוש יותר וללא העדינות המנומסת מידי למצב הקשה השורר בארץ?

ודי עם ההתחסדות של אומרים: "זה לא הזמן למלחמות פנימיות". למה לא? זה ממש הזמן לעשות סדר. זה הזמן לשבור את הכלים.
אם מנהיגים לא לוקחים אחריות ולא מתפטרים לאחר כשל מוצהר, כשל שנבדק אצל אנשים משלהם, הרי שאין עוד תקווה לרמה המוסרית בארץ. ומי שלא יוצא נגדם, שותף להם. 


ונדמה שהגיע הרגע בו צריך הצד הימני של המפה הפוליטית להפסיק להתחסד ולהפסיק להשתמש במילים עדינות של: "הוא צריך להתפטר", "הוא צריך לקחת אחריות"
נאמר בויקרא ד': "אשר נשיא יחטא", אמר רבן יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו.

המנהיגות צומחת מתוך הציבור, והאווירה הקיימת בעם מתגלה במנהיגותו. כשהמנהיג אומר "חטאתי", הדור הוא הקרקע הפורייה בו הוא צמח. כשהמנהיג מבין שנכשל, מודה ועוזב, זהו העם שמשפיע על החלטותיו.

אז די עם הפשרנות. די עם מילים מנומסות. מתי יקום לנו מנהיג בעל שיעור קומה, מנהיג טהור ונקי כפיים, מנהיג עניו אבל נחוש, מנהיג שיהיה מקביל מנגד לרמה המוסרית הירודה השוררת בשלטון, מנהיג שיהיו בו את כל מה שחסר במי שמנהיג היום את העם?
אם מנהיג כזה יקום, רק אז יהיה סיכוי להחלפת השלטון.

ובעוד אנו מנומסים ואומרים דברים בזהירות, אולי משום דרכי שלום נזכור את דברי קהלת: "עת לחשות ועת לדבר. עת לאהוב ועת לשנוא. עת מלחמה ועת שלום".