להיזהר מפתרון השעיר לעזאזל

זה עלול להסיט את המאמץ הציבורי מטיפול שורש.

יוסף דוריאל , י"ח באייר תשס"ז

יוסף דוריאל
יוסף דוריאל
ערוץ 7

השעיר לעזאזל היה תיש ששולח למדבר ועליו עוונות ישראל. כך קיוו להשאיר את בעלי העוונות האמיתיים נקיים מאשמה.
 
שורש הפורענויות היורדות עלינו הוגדר, לדעתי, בצורה הקולעת ביותר בסעיף 33 של דו"ח וינוגרד: "אחד הכשלים העיקריים של ישראל הוא חוסר הנכונות שלה לעדכן את תפיסתה הביטחונית-מדינית (במובן הרחב) שלה, בצורה שתשקף בצורה אמינה את מכלול כוחותיה של ישראל ואת מגבלותיו... אלה הם ליקויים העלולים להיות גורליים". ובתוך הקטע הזה ישנם שתי מילים החושפות את תרבות ניהול ענייני המדינה: "ח ו ס ר  ה נ כ ו נ ו ת". כלומר שכבת קברניטות שלימה שאטמה את עצמה מללמוד ולהתעדכן במה שדרוש לניהול תקין של המדינה, ומה שמאפיין אותה זה סינתזה של בורות, שחצנות ונהנתנות.


מישהו שאל את שרת החוץ במה היא הייתה עסוקה בזמן המלחמה? איך היא לא הבינה מה עושות לנו עלילות הדם שהיו חלק מארסנל המלחמה נגדנו? ואיך בתוקף תפקידה היא לא יזמה סיכול ממוקד שלהן?
אז, אם שילוחו של אולמרט למדבר, כמו אותו שעיר לעזאזל, תרגיע את "האזרח המודאג"  זה עלול להסיט את המאמץ הציבורי מטיפול שורש בשכבת הבורות, השחצנות והנהנתנות שתמשיך לשלוט בגורלנו.

די אם נזכיר את שמות המועמדים לרשת את אולמרט, כדי לגרום לצמרמורת. מישהו שאל את שרת החוץ במה היא הייתה עסוקה בזמן המלחמה? איך היא לא הבינה מה עושות לנו עלילות הדם שהיו חלק מארסנל המלחמה נגדנו? ואיך בתוקף תפקידה היא לא יזמה סיכול ממוקד שלהן? ואיך שיחקה לידי האויב כשהצהירה, זמן קצר לפני חטיפות חיילינו, שלתקוף חיילים שלנו זה לגיטימי? ומישהו שאל את אדריכל מלחמת אוסלו איך הוא עקף את דעת כל המומחים הרציניים כשגרר את יצחק רבין להסכם המביש עם ערפאת? (למען הגילוי הנאות, ניתוח מקצועי מתועד שלי, שהזהיר מפני הסכמים עם ערפאת, הוגש לרבין בעוד מועד).
 
בתזכיר שקיבלה הוועדה ממני הובאה שורה של עובדות איך אנשי מפתח במערכת הפוליטית והצבאית ביטאו את אותו "חוסר הנכונות", כהגדרתה, ללמוד כללי יסוד בניהול מערכות לחימה מודרניות. ואלה שהודו כי לא למדו, במקום להיעזר במומחים בעלי ידע, יושרה וניסיון הם העדיפו על פניהם את בוחשי הספינים בתקשורת שהתהדרו בתואר "יועץ אסטרטגי" וקיבלו שכר בהתאם. כמה מהם יודעים שכדי לנצח במלחמה לא מספיק לפעול רק בכוח צבאי, אלא חייבים ללוות אותו בשישה מישורי פעילות נוספים של אסטרטגיה מלחמתית?

נוסף לשרי הממשלה, שותפים לכשל זה גם יושבי ראש ועדת חוץ וביטחון בכנסת וכן האחראים להכשרת הפיקוד הבכיר בצה"ל שהפכו את המכללה לביטחון לאומי לקייטנה למכובדים לקראת יציאתם לפנסיה. יציאתו של הרמטכ"ל לשעבר ללמוד באוניברסיטה בבוסטון על חשבון הצבא, אחרי שסיים את תפקידו במקום שילמד לפני כניסתו לתפקיד, מאפיינת את הנורמה של התייחסות מערכת הביטחון ללימודים הדרושים למילוי תפקיד מקצועי. כך זכינו לאלופים שחשבו שכדי להיות גנרל די אם ילמדו לעשן סיגרים עבים, כמו הגנרלים בסרטים של הוליווד.

בצורה דומה, כנראה, גם הוכשרה הגברת- גנרל הנושאת בתואר "דובר צה"ל" שלא למדה להתמודד עם עלילות דם פרימיטיביות נגד צה"ל ומסייעת בכך לפוגרומים תקשורתיים חובקי-עולם המביסים את ישראל במערכה נגד הטרור.
  
כולם מדברים היום על מחדל הזנחת האימונים של חיילי המילואים והם ומצאו גם תירוץ טוב לכך: לא היה תקציב. לכן, גייסו מילואים ל"תעסוקה מבצעית": למילוי החוסר, כביכול, בחיילים סדירים. מזה שנות דור שאני בתפקידים מקצועיים רלוונטיים בשירות המדינה התרעתי נגד נוהל זה והוכחתי שפרט לגיוס לפי צו 8 למלחמה - גיוס מילואים לצרכי אימונים והשתלמויות צבאיות בלבד יכול לחסוך כספים רבים ואף לתרום לעלייה של 3% בתוצר הלאומי ללא השקעות נוספות במשק. וזה, בנוסף לשיפור כושר הלחימה של צה"ל. אלא שמישהו העדיף להילחם באינתיפאדה עם מאסות מיותרות של חיילים, בחלקם לא מאומנים, במקום באמצעים אפקטיביים שמדינה נורמאלית צריכה להעדיף.

האם פיטוריו של אהוד אולמרט יפתרו גם בעיה זו? הניתוח הדרוש בשכבת הקברניטות של המדינה הוא הרבה יותר רציני משילוחם לפנסיה נדיבה של שלושה אנשי צמרת. וגם התגובה לרשלנות ניהולית צריכה להיות שונה, אם רוצים להרתיע בעלי תפקידים מהתנהגות מופקרת. הנורמה המקובלת במפעלים אזרחיים לגבי מנהלים שנמצאו אחראים לתאונה קטלנית היא העמדה לדין פלילי. נורמה זו חייבת לתפוס גם במינהל הממלכתי. 
 

בחירות עכשיו לא יביאו תוצאה טובה יותר מאלו שהיו קודם כל עוד תתקיים השיטה הנוכחית של הרכבת ההנהגה הלאומית, קרי ערבוב הרשות המבצעת בתוך הרשות המחוקקת
ועכשיו, לגבי תרופת-הפלא שרוב העם כאילו רוצה בה, בחירות מוקדמות. אלברט איינשטיין הגדיר, בזמנו, את הטירוף כחזרה שוב ושוב על אותו ניסוי בציפייה לקבל תוצאה שונה. בחירות עכשיו לא יביאו תוצאה טובה יותר מאלו שהיו קודם כל עוד תתקיים השיטה הנוכחית של הרכבת ההנהגה הלאומית, קרי ערבוב הרשות המבצעת בתוך הרשות המחוקקת.

כשמנחם בגין עלה לשלטון, הוא קיבל ממני תרשים מנומק למבנה הממשלה התואם את עקרונות מדעי הניהול. העיקרון היסודי היה שהכנסת בוחרת את ראש הממשלה וראש הממשלה בוחר לעצמו את השרים לפי כישוריהם בלי שאלה ישמשו בשום תפקיד אחר בכנסת, במפלגה או בעסקים. כך, בממשלה קטנה יותר, הם לא יהיו עסוקים רוב הזמן במלחמת הישרדות פוליטית ויוכלו ללמוד טוב יותר את תפקידיהם גם כשתחום פעולתו של כל שר יורחב. מינוי שר לפי כמות ארגזי המתפקדים שהוא הביא למפלגה או לפי נכונות להצביע כחבר כנסת ב"תרגיל מסריח" כזה או אחר לא היה בא אז בחשבון.

בגין מסר את התרשים ל"צוות העברת השלטון" שפרט למנחם סבידור לא היה שם אף אחד שלמד פעם ניהול מקצועי, וכך אלה הכינו מיבנה ממשלה שהיה קריקטורה של התרשים שקיבלו. מצב זה, עם טלאים נוספים, נמשך עד היום. לכן, אם רוצים לפתור את בעיית ההנהגה על ידי בחירות, יש קודם כל לשנות את השיטה, לפי התרשים שקיבל מנחם בגין ז"ל בעדכונים המתבקשים להיום. הכנסת הנוכחית, שלא הצטיינה בתרומה חיובית למדינה, יכולה עדיין לקנות את עולמה אם תגבש קונסנזוס על-מפלגתי לרפורמה מקצועית במערכת השלטון שבלעדיה נחזור שוב ושוב על הכישלון בהרכבת ההנהגה הלאומית.