הם בסך הכל מילאו פקודות

לפעמים כבר לא ברור להם מהי אותה חובה?

מרים בר , כ"ה באייר תשס"ז

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לא קל היום להיות שוטר בישראל ולא קל להיות חייל בצבא ההגנה לישראל. האהבה הגורפת שהייתה פעם לחיילים והערצת הילדים לשוטרים התחלפה בכעס, בטינה ואפילו בשנאה.
 
כשרואים חייל, מביטים עמוק בעיניו ושואלים: הלנו אתה או לצרינו? האם אתה מהמגרשים, מהמכים?
 

לא קל היום להיות שוטר בישראל ולא קל להיות חייל בצבא ההגנה לישראל. האהבה הגורפת שהייתה פעם לחיילים והערצת הילדים לשוטרים התחלפה בכעס, בטינה ואפילו בשנאה
לפני כשבוע נסענו ברכב גדול למקום מסוים. בדרך היה מחסום ושוטר צעיר ביקש שנעצור, נשאיר את הרכב ונתקדם ברגל. הנוסעים כעסו. אחד הצעירים צעק לעבר השוטר: "מדינת משטרה!". שוטרת צעירה שהתקרבה למקום שאלה: "מה הבעיה?", ונענתה בתגובה הזועמת של אותו צעיר (חילוני, סטודנט). "אבל יש פקודות", אמרה השוטרת וחייכה. הצעיר לא נרגע: "היא עוד מחייכת, ראיתם?". והילדים ברכב ראו ושמעו את הקולות. נסענו משם, סובבתי את ראשי להביט שוב בחיילת הקטנה שחיוכה העדין נראה לי דווקא נבוך. מה קורה לנו?
 
כמי שגדלה על מסורת הצבא הטוב ביותר בעולם: הצבא הכי מוסרי, הצבא האמון על טוהר הנשק וכו', הצבא הנלחם ומנצח מפני שהוא עושה זאת מאהבת הארץ (ולא כמו הערבים שנלחמים משנאה), וכמי שלמדה שכוחה של אהבה גדול מכל שנאה, אני נדהמת בכל פעם לשמוע על חיילים ושוטרים שהכו יהודים. ויותר מזה אני נבהלת מהשנאה המתעוררת.
 
בתקופה ההזויה והמטורפת של גירוש יהודים מביתם, מה שנקרא "ההתנתקות", הבטנו בחיילים בכעס ובטינה: "איך אתם משתפים פעולה עם ממשלת הזדון? איך אינכם מתנגדים? מה קורה לצבא? מה קורה לחיילים? הבטנו להם בעיניים: איך תוכלו לבצע פקודות?". והם היו יכולים. לא כולם, אבל די הרבה.

היו שבכו והיו שהתחמקו, אבל היו שהכו, שדחפו שהרימו וגירשו. הם בסך הכל מילאו פקודות.
 
אחר כך היה את פוגרום עמונה. הם כבר איבדו את הבושה, הסירו את המסכות והתכוננו למלחמה כוללת בצעירים ובצעירות שהגיעו. שם השתכללו והביאו שוטרים מאומנים: יסמניקי"ם מאיימים ואלימים. ולתוספת הביאו סוסים שדהרו ורמסו ובין שאר הדברים רמסו גם את הדמוקרטיה, את כבוד האדם ואת המוסר היהודי המפורסם.
 
ראיתי את הסרט על הכאת שמאלנים בהפגנה נגד הגדר. ובכן, זה היה באמת נורא: זה היה אלים וזה נראה מלא שנאה, אבל הופתעתי: הם מכים גם שמאלנים. איבדנו את הקלף שלנו.

הצבא לא שונא אותנו והשוטרים לא שונאים, הם רק מבצעים פקודות.
 
אין ספק, קשה להיות חייל היום.
 
ראיתי את הסרט על שוטרים שהכו סטודנטים. גם שם היו השוטרים עצבניים והכו קצת חזק מדי. אז קשה גם להיות שוטר.
 
וכך זה כשאח מרים יד על אחיו: הנשמה מטשטשת, הלב נסגר ומעדיפים להיות רובוטים.

כפי שהחברה אחראית להתנהגות מנהיגיה, לשחיתות האפשרית במסגרת מדינה דמוקרטית נאורה כביכול, אחראי הממשל להתנהגות שוטריו וחייליו.

אולי יעדיפו בקרוב הצעירים שלא לשרת בצבא, ובצדק.


מי שגרם לכך שיהודי ירים יד על יהודי ומי שגרם לכך שיהודי יגרש יהודי, יכול להתכבד בכל האשמה הנוראה הזאת. מי שגרם לשנאת האחים הזאת שהחלה בפקודות לגירוש המוני של יהודים, אחראי לכל ההמשך
מי שגרם לכך שיהודי ירים יד על יהודי ומי שגרם לכך שיהודי יגרש יהודי, יכול להתכבד בכל האשמה הנוראה הזאת. מי שגרם לשנאת האחים הזאת שהחלה בפקודות לגירוש המוני של יהודים, אחראי לכל ההמשך.

ומה יהיה הסוף?
 
אז אולי כדאי לבדוק לא רק היכן ישרתו הבנים: בצנחנים, בגולני, במעורב או בנפרד. כדאי גם לבדוק מי ייתן את הפקודות לבנים האלה? מי ישתמש באותם חיילים? חשוב מאוד גם לבדוק מי המנהיגות שתשתמש באותו כוח צעיר ובאותם צעירים תמימים, נלהבים ומסורים שהם אחרי בגרויות ואחרי תנועות הנוער. הם בסך הכל נערים בני 18-20 שמגיעים לגיוס עם חיוך ותקווה, עם רצון ואהבה ופתאום הופכים אותם לאויבי העם...
 
משקיעים כל כך הרבה בחינוך ומשקיעים בעיצוב נשמתם של הנערים. בוחרים עבורם מוסדות תורניים-ציוניים ומחנכים אותם לאהבת הארץ, אבל בפקודה אחת לא מתאימה הם יכולים להרוס חינוך של שנים.
 
הם מתגייסים כדי למלא את חובתם, ולפעמים כבר לא ברור להם מהי אותה חובה?
 
ובאמת מה היא?