מה בין סטודנט אדום לסטודנט כתום?

במה כשלנו לפני שנתיים ואיך ניישם את הלקחים?

לירון זיידין , כ"ו באייר תשס"ז

לירון זיידין
לירון זיידין
ערוץ 7

לא קל לי לכתוב שורות אלו. לא קל, מפני שבין קיץ 2004 לקיץ 2005 נמניתי על אלו בהם אני עומד להטיח ביקורת לא קלה.


כיצד זה שהסטודנטים בחולצות האדומות מצליחים ליצור סביבם תהודה ותמיכה ציבורית גדולות בהרבה מאלה שקיבלנו אנחנו ב"תא כתום"?
אני מביט מהצד על מאבק הסטודנטים האדומים נגד "ועדת שוחט", ואיני יכול שלא לתהות: היכן טעינו אנחנו הסטודנטים הכתומים במאבקנו. כיצד זה שהסטודנטים בחולצות האדומות מצליחים ליצור סביבם תהודה ותמיכה ציבורית גדולות בהרבה מאלה שקיבלנו אנחנו ב"תא כתום"?

יש שיגידו שזה מפני שהמאבק שלהם לא מזוהה עם "הדתיים" או "המתנחלים". הם נוחלים הצלחה גדולה יותר, אולם לא כך היא. בתחילת מאבק הסטודנטים תמכו בהם פחות מ-15% מהציבור, בעוד שהיום תומכים בהם מעל ל 80% (הכל לפי הסקרים כמובן).
 
ומעבר לזה, מי שיגיע לאחת מהפגנות הסטודנטים יגלה שוב שהרכב המפגינים כולל אחוז ניכר של מפגינים ומפגינות הנמנים ונמנות על הציבור הדתי.

וכמובן, יש שיאמרו שכעת הסטודנטים מקבלים תמיכה נרחבת מהתקשורת. מעבר על גזרי עיתונים יגלה, כי לאורך שלושת השבועות הראשונים למאבק הסטודנטים האדומים, התקשורת דיווחה שהם בכיינים במקרה הטוב או שהתעלמה מהם לחלוטין במקרה הרע.

אז, מדוע אם כן הסטודנטים האדומים מצליחים בדיוק באותו המקום שאנחנו הסטודנטים הכתומים כשלנו לפני קרוב לשנתיים?

ראוי לשים לב לנקודות הבאות :
 
1. בקרב הפגנת הסטודנטים הנוכחית אין קולות המגנים את אלו החוסמים כבישים או את אלו המתעמתים עם שוטרים. ותתפלאו, למרות שיש לא מעט סטודנטים שחושבים אחרת בתוך המחנה האדום, לא תקראו על גינוי רשמי בכלי התקשורת הקורא למפגינים האדומים שמתעמתים עם שוטרים "חוליגנים הפוגעים במאבק ראוי". מנגד, אנחנו, הסטודנטים הכתומים, גינינו את אלו אשר קשרו סרטים כתומים על מכוניות ולא רק הניחו את הסרט הכתום מתחת למגב הרכב, מפני שבעשותם כן הם לא מאפשרים לנהגים לאהוב אותנו. והרי כלל ידוע הוא במאבקים שרק באהבה ננצח.

2. במאי 2005 פתחנו חברי "תא כתום" בשביתת רעב. לאחר שבוע כבר נשמעו קולות להפסיק את המחאה שכן היא לא מקדמת דבר. לאחר עשרה ימים כבר נשמעו קולות שאנו עלולים להפסיד את הסמסטר (שכחנו שישנם אנשים שעלולים להפסיד את ביתם) ולאחר 12 יום, ברגע הראשון בו הוצעה לנו האפשרות שהנשיא יקרא לנו כדי שנפסיק את שביתתנו, לקחנו אותה בשתי ידיים. מנגד, הפגנת הסטודנטים האדומים נמשכת זה יומה ה-30 (נכון לרגע כתיבת המאמר), ומארגני המאבק האדום לא חוששים מאיבוד הסמסטר. לשיטתם, הם נאבקים על מטרה צודקת והם לא יעצרו עד שישיגו את מטרתם.

3
אך אנא, בקשה אחת לי למי שיקרא ונמנה על המחנה הלאומי, המחנה היהודי, המחנה הצודק: אל נחזור על שגיאות העבר. לא באהבה בלבד ננצח, אלא באחדות ובהתמדה
.
 במאבק האדום הנוכחי היו לא מעט סטודנטים עצורים עד כה. ושלא יהיה ספק לאיש, הדבר גורר אחריו רישום פלילי אשר יפגע בהם כשירצו להתקבל למשרות בחברות יוקרתיות. אבל, להם זה לא אכפת, הם מאמינים במטרה שלהם (גם אם אחרים, ולמען הגילוי הנאות אני ביניהם, לא מאמינים בה) ומוכנים ללכת עם האמת שלהם עד לאן שצריך. אני רק נזכר איך לפני שנתיים דברנו על כך שלא משנה מה, שום דבר לא שווה שניעצר בגללו שכן זה עלול לפגוע בעתידנו. אמרנו שאנחנו סטודנטים, וחבל שעתידנו ייפגע. ומי הם המפגינים האדומים אם לא סטודנטים כמונו, כפי שהיינו אנו לפני שנתיים?

והרי הדיונים שהיו לנו בתוכנו ב"תא כתום" הם אותם הדיונים ואותם הלבטים שהיו במחנה הכתום כולו, על שלל דעותיו וארגוניו.

לא כתבתי דברים אלו על מנת להעכיר את האווירה או להוריד מצדקת ומתחושת ההקרבה של המחנה הכתום. ייתכן והתגובות בהמשך יהיו אישיות נגדי ולא על הצגת הדברים כפי שהוצגו. אך אנא, בקשה אחת לי למי שיקרא ונמנה על המחנה הלאומי, המחנה היהודי, המחנה הצודק: אל נחזור על שגיאות העבר. לא באהבה בלבד ננצח, אלא באחדות ובהתמדה. לא במספר הכתבות שנקבל ובמספר הראיונות שנעניק, כי אם במוכנות שלנו להקריב, כן להקריב למען מטרה שאנו מאמינים בה.

כפי הנראה היום, לא משנה מה יהא הרכב הממשלה ולא חשוב מי יהיו האישים שבהנהגה. נכונים לנו מאבקים רבים על צדקת דרכנו בארץ הזו, ארץ אבותינו. ולקראת המאבקים הבאים עלינו ללמוד מלקחי העבר. הפעם אנחנו נהיה חייבים לנצח, פשוט, מפני שאסור לנו להפסיד.