ירושלים - צפון השומרון

ירושלים וצפון השומרון תמיד נשזרו זו בזה.

יוסי דגן , כ"ט באייר תשס"ז

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

יום שחרור ירושלים הוא גם יום שחרור צפון השומרון.

באותו היום, כ"ח אייר ה'תשכ"ז, עת שעטו לוחמי חטיבת ירושלים וחטיבת הצנחנים בסמטאות העיר העתיקה, שיחררו לוחמי השריון את צפון השומרון מג'נין, היא עין-גנים, דרך ציר שא-נור חומש בואכה שבי שומרון ועד לשכם, עיר הברית.


לא פלא שמסובב הסיבות סובב את שחרור ירושלים ושחרור צפון השומרון באותו הזמן בדיוק. הם כרוכים יחדיו גם ביום הזה
ירושלים וצפון השומרון תמיד נשזרו זו בזה.

ירושלים בתפארתה כבירת מלכות יהודה, ושומרון בתפארתה כבירת מלכות ישראל בימי בית ראשון. אל מול חורבן שומרון הראשון בידי האשורים והגליית עשרת השבטים, חורבן המקדים אך בשנים מעטות את חורבן בית המקדש הראשון בידי הבבליים.

גם בתקופת בית שני מתקיימת אותה הקבלה מדהימה, החל מבניית בית המקדש השני על ידי הורדוס, במקביל לבניית שומרון (סבסטי) מחדש על ידו ועד לחורבן הבית השני והגליית תושבי ירושלים יחד עם חורבן שומרון השני והגליית תושביה על ידי הרומאים.

לא פלא שמסובב הסיבות סובב את שחרור ירושלים ושחרור צפון השומרון באותו הזמן בדיוק. הם כרוכים יחדיו גם ביום הזה.

גם בימים אלו זועקת הסימטריה כשאותם אנשים שעקרו אותנו מאדמתנו בצפון השומרון, לפני רק פחות משנתיים, זוממים כיום לעקור ולהסגיר את ירושלים לאויבינו גם בפעם השלישית. לעומתם, הרוח אשר נושאת אותנו היום, משפחות מגורשי חומש ושא-נור, לתבוע ולפעול למען החזרה לכל צפון השומרון ובניית בתינו מחדש היא אותה רוח של הרמת הדגל בעוז גם בירושלים.

ירושלים וצפון השומרון תמיד נשזרו זו בזה, תמיד הייתה אותה ההקבלה.

על בונה שומרון העתיקה, עמרי מלך ישראל, נאמר בגמרא (סנהדרין ק"ב:) שזכה למלוכה של שלושה דורות (תנא דבי אליהו רבה ט') למרות שעשה הרע בעיני ה' יותר מכל אשר היו לפניו, מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל.


להקמת יישובי צפון השומרון מחדש, וחומש תחילה, יש משמעות רחבה הרבה יותר מעבר למשמעות הפשוטה של הקמת עוד עיר בארץ ישראל על כל חשיבותה
להקמת יישובי צפון השומרון מחדש, וחומש תחילה, יש משמעות רחבה הרבה יותר מעבר למשמעות הפשוטה של הקמת עוד עיר בארץ ישראל על כל חשיבותה. המעשה הזה הוא תחילתו של אותו מהפך היסטורי, סיבוב ההגה, שינוי הכיוון שכה נצרך היום. החזרה לחומש היא לא רק בניית ישוב, ולא רק עצירה מוחלטת של ה"ריאליה" שבהחרבת ישובים יהודיים בארץ ישראל. השיבה לחומש היא בדיוק אותה רוח רעננה ויהודית, רוח של עוצמה וגבורה, רוח של שמחה וחדוות יצירה יהודית, רוח שאין מתאימה ממנה ליום ירושלים.

רבי יוחנן בן-זכאי (סוכה מ"א.) ידע כבר לפני כאלפיים שנה שרק אם "נציב ציונים" לירושלים (מדרש ספרי) ורק אם זיכרון ירושלים יהיה בעצמותינו ובמעשינו כל הזמן, נזכה לחזור אליה בפועל:
" דורש אין לה – מכלל דבעי דרישה".

כמו מגני העיר גמלא, בתקופת המרד הגדול, שאפילו בתנאים הקשים ביותר זכרו את המטרה העיקרית: שחרור ירושלים. הם חרתו על המטבע שלהם את המילים "לגאולת ירושלים הקדושה". כך, להבדיל, גם בימינו. אין כתקופה זו כדי לראות בעין איך הדברים שלובים זה בזה. כי מי שרוצה ירושלים, זועק צפון השומרון.

אלא שישנו הבדל, הבדל אקוטי, בין ימי קרב המאסף הנואש בגמלא ההיסטורית לימינו. בשונה מאז, היום המפתחות בידינו. הדרישה הבלתי פוסקת לחזור לצפון השומרון ולבנותו מחדש, הזעקה והמעשה היא המפתח לחזרתנו הביתה. אותה "דרישה" היא המפתח לכך שבעזרת ה' "עלה נעלה ויכול נוכל" לתקן את חרפת הגירוש הנפשע וחילול ה' הנורא שהתרחש בצפון השומרון וגוש קטיף לפני רק פחות משנתיים. בלעדיה, לא יתחיל התהליך.

ולכן, אין כמו יום ירושלים כדי להרים את הדגל גם בצפון השומרון.


דווקא מתוך רוח הקדושה של ירושלים תתרומם רוח הגבורה והעשייה היהודית בחומש ובצפון השומרון כולו
דווקא מתוך רוח הקדושה של ירושלים תתרומם רוח הגבורה והעשייה היהודית בחומש ובצפון השומרון כולו.

לפיכך, ברור היום כי חזרה לצפון השומרון תסלק את העננים המאיימים המצטברים מעל עתידה של ירושלים. אותה הקבלה שחזרה על עצמה לאורך ההיסטוריה, ברורה בצורה מדהימה גם בימינו והשלכותיה לעתיד ברורות. משפחות מגורשי חומש ושא-נור ציינו ביום ירושלים גם את יום שחרור צפון השומרון. לכולנו זה היה יום שמח - עצוב: עצוב בגלל המצב כיום, לאחר גירושנו הנפשע ושמח, כי אנחנו מאמינים באמונה שלימה שזהו מצב זמני, ואולי כבר בשנה הבאה נזכה בעזרת ה' לחגוג את יום שחרור צפון השומרון בשמחה שלימה, בחומש ושא-נור הבנויות.

אין כמו יום ירושלים כדי לזכור שבידינו הדבר.