רקטות ה"התנתקות"

אף אחד מחירשי הקסאמים לא היה מסוגל לראות את הקשר.

אורי אליצור , ג' בסיון תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

גשם הקסאמים תובע לדין ציבורי את כל גאוני ה”התנתקות” שהביאו אותו על ראש שדרות, אלא שהם לא יבואו לדיון. וזה לא בגלל שהם סרבני משפט. הם לא אשמים, יש קולות שהם פשוט לא שומעים. הם לא שומעים את הסירנות ואת הבומים. הם לא קולטים את קריאות "צבע אדום" במערכות הכריזה. לסוג מסוים של קולות, האוזניים שלהם סתומות לחלוטין. איך כתב יואל מרקוס כשפרצה האינתיפאדה השנייה? "איש לא העלה בדעתו שהנשק שאנחנו מעבירים לערפאת יופנה נגדנו". האם איש לא העלה בדעתו? השתגעת? אלפי אנשים צעקו את זה בגרון ניחר במשך שנים. הם הפגינו, הזהירו, שבתו רעב ונאמו בכנסת, אבל מבחינת חכמי ה"התנתקות" זה לא היה ולא נברא. הם שמעו רק שקט. "איש לא העלה בדעתו". הכל עבר להם ליד האוזן.


יש גם מראות שהם לא רואים. שנה שלימה היה הצבא כולו עסוק בהכנות למבצע ה"מפואר" של החרבת היישובים בגוש קטיף. שנה שלימה עסקו בזה עשרות אלפי אנשים
יש גם מראות שהם לא רואים. שנה שלימה היה הצבא כולו עסוק בהכנות למבצע ה"מפואר" של החרבת היישובים בגוש קטיף. שנה שלימה עסקו בזה עשרות אלפי אנשים. הם התאמנו על מודלים, עשו "הכנה מנטאלית", חשבו על כל פרט של ציוד ושל מדים וסמלים ואיפה תעמוד התקשורת ומאיזו זווית היא תצלם. השחצנים זחוחי הדעת, אפילו הזמינו את הטלוויזיה לצלם את התרגול מראש: איך חיילות משחקות תפקיד של מתנחלות מגורשות מבתיהן עם שביסים על הראש וחצאיות ארוכות. מצחיק נורא. העיתונות קשרה להם כתרים, וגם הם קשרו לעצמם. אתר האינטרנט של צה"ל היה מלא התפארות על המוכנות, הסדר, החשיבה המעמיקה והביצוע למופת.

וירוס החירשות

אחר כך באה "מלחמת לבנון השנייה" והתברר שלגירוש יהודים צה"ל היה מוכן מצוין ולמלחמה בחיזבאללה לא כל כך. אבל אף אחד מחירשי הקסאמים לא היה מסוגל לראות את הקשר. הם אמרו כמובן שזה בגלל הכיבוש, כי הם גם קצת עיוורים. רחמנות. לא רואים ולא שומעים שום עובדה שלא מסתדרת טוב עם הקונספציה הפרימיטיבית בת שני הסעיפים: כל הצרות בגלל הכיבוש, ועוד לא היה דבר נבון יותר מ"ההתנתקות". אם היה מדובר רק ביואל מרקוסים ותיקים או בעמירם לווינים בדימוס, זה לא היה חמור. הבעיה היא שווירוס החירשות מתפשט משם אל הדרג המדיני והצבאי.

יש כמה סיבות לכך שממשלת אולמרט לא מסוגלת להורות לצה"ל להיכנס לרצועה ולהתמודד עם בעיית הקסאמים בעוצמה, "ועדת וינוגרד היא אחת מהן". היא בהחלט לא התכוונה לזה, אבל דו"ח הביניים שלה הפך אותם ליותר הססנים, יותר כבדי החלטה ויותר נוטים לבחור באופציה של שב ואל תעשה. אחרי הכל, מעולם לא הוקמה ועדת חקירה לבדוק מדוע מישהו לא יצא למלחמה, לא נקט פעולה או היה זהיר נורא ולא עשה דבר. מי שהחליט לפעול, עלול למצוא את עצמו נחקר על ידי הועדה ומי שהחליט לשבת בחוסר מעש ולהפריח ספינים, מחוסן מוועדות חקירה. חוץ מזה לפעולה צבאית בהיקף גדול, ממשלה צריכה בסיס תמיכה רחב ויציב גם בכנסת וגם בציבור, וממשלת אולמרט נמצאת במצב התפוררות בשני המישורים. וישנו גם עניין המחיר והגיאו-סוציולוגיה: במלחמה נפגעים גם חיילים שגרים ברמת אביב והרצליה, ואילו הקסאמים מכים רק בתושבי שדרות ואולי קצת אשקלון. לפרשנים ולהוגי הדעות זה פחות כואב ולפוליטיקאים זה יותר קל.

תבונת אפס המעש


יש כמה סיבות לכך שממשלת אולמרט לא מסוגלת להורות לצה"ל להיכנס לרצועה ולהתמודד עם בעיית הקסאמים בעוצמה, "ועדת וינוגרד היא אחת מהן"
לכל הסיבות האלה יש משקל מסוים בהחלטה שלא לפעול, אבל הסיבה הכבדה והמשפיעה מכולן היא חיידק הקונספציה או "וירוס ההתנתקות". ההבנה, מודעת או לא מודעת, שכניסה מסיבית של כוחות צה"ל לרצועה היא הודאה בטעות, היא ערעור על בסיס הקונספציה המקודשת של "ההתנתקות". חמור מזה: היא מעין הכרה בקיומם של הקולות הלא נשמעים: כל אלה שצעקו וזעקו בגרון ניחר, הניפו שלטים, והזהירו בדמעות: אל תעשו את זה. זה יעלה את החמאס, זה יביא מטחים של קסאמים על הנגב, זה ימלא את הרצועה באלפי טונות של אמל"ח שאחר כך יגרמו יותר טרור ויותר אלימות, שום שלום לא יצמח מזה וגם לא התנתקות, רק חורבן של 30 שנות עמל ויצירה. כל אלה שחכמי הקונספציה ומאמיני "ההתנתקות" מחשיבים ללא-קולות, לניצבים בסרט אילם ולדגים צווחים באקווריום. פתאום אולי ישמעו אותם. מישהו עוד יוכל לחשוב שהם צדקו כאילו. את זה ממשיכי מורשת שרון, בפוליטיקה ובתקשורת, לא יכולים להרשות לעצמם. לכן, בקבינט הם מחליטים על אפס מעש, ובעיתונות הם משבחים את עצמם על התבונה והבגרות שבחוסר החלטתם.

אבל במוקדם או במאוחר ייפול קסאם במקום נורא כואב: על אוטובוס של ילדים או על מצבור דלק גדול, או על קבוצת חיילים או על מכונית של עיתונאים. אפשר לומר כמעט בוודאות שבמוקדם או במאוחר משהו כזה יקרה ואז הזעם יגאה, והצבא ינוע לתוך הרצועה.

רק שאין דבר מתסכל מלשבת ולחכות לאסון ורק אחריו להתחיל לעשות את מה שהיה יכול למנוע אותו, ואין דבר חסר אחריות יותר מאשר לחכות שהרצועה תתמלא עוד ועוד אמצעי לחימה, וכל יום שיעבור יעשה את המחיר של הפעולה העתידית גבוה יותר.