התחדשות הנהגה

לא לבזבז אנרגיות מול המאבק על דמותה של מדינת ישראל

שרה אליאש , ה' בסיון תשס"ז

שרה אליאש
שרה אליאש
עצמי

בנערותי קראתי את ספרה של רות בלוי על חטיפת יוסלה שומכאר. מכל הספר אני זוכרת את התובנה שהציפה אותי בעקבות תיאורי היריבות המרה, השנאה והתיעוב שבין שני פלגים בתוך נטורי קרתא ואמרתי בליבי: סימן שלא זו הדרך.


ראינו חשיבות עליונה באיחוד הכוחות הפועלים, כדי לא לבזבז אנרגיות ומתוך אמונה שיש לשלב ידיים מול המאבק הענקי על דמותה של מדינת ישראל
נזכרתי באנקדוטה זו למקרא הכותרת המככבת זה שבוע ימים במדור הדעות של  ערוץ 7, כותרת המוטחת ישר בכל מי שפותח את עמוד הבית של האתר: "ההונאה הגדולה של יש"ע המתחדשת". לאחר שקראתי את מאמרם של בועז העצני ורונן צפריר חשבתי לא להגיב כדי לא להיכנס למחלוקת קנטרנית על פלפולי ניסוחים, אבל הכותרת המתמשכת המטילה דופי ברב לבנון, ברב איזנטל, ברב חנן פורת ובאנשים נוספים (כולל אותי וגם את ראשי המועצות המצטיירים כזקני ציון מהפרוטוקולים), מוציאה ממני תגובה. כמו גם הטלת הדופי והערעור על כשרותנו האידיאולוגית, עוד סממן חרדי מהמקולקלים שבסממנים אלה.

לאחר הגירוש התכנסו אינספור אנשים באינספור ישיבות וחשבו כיצד להיערך וכיצד להשפיע על התודעה הציונית-יהודית במדינת ישראל ועל מקום יש"ע (כולל חבל עזה) בתודעה זו.

אני, אישית, ניסיתי ליצור כינוס של כל הזרמים החפצים בהמשך ההתיישבות ביו"ש והמבינים כי התיישבותנו בארץ-ישראל כרוכה באמונתנו בקב"ה ובתורה. ניסיתי ליצור כינוס שבו נחשוב יחד חשיבת עומק, ונפרוץ בכוחות מאוחדים למשימה של שינוי התודעה.

לא הסתייע בידי כי הכינוסים כבר קמו, כל אחד בשטיבל שלו העמיק והתבצר ולא התקיים
דיאלוג אמיתי ומפרה בין גישות שונות.

כינוס מליאה חדשה למועצת יש"ע הוא תוצר של רעיון זה, גם אם הוא עדיין רחוק ממנו. מספר אנשים וביניהם: עדי מינץ, הרב עזריאל אריאל, ד"ר אמנון שפירא ואני לא הפסקנו את הישיבות, והחלטנו להביא לאיזושהי תנועה מעשית.

ראינו חשיבות עליונה באיחוד הכוחות הפועלים, כדי לא לבזבז אנרגיות ומתוך אמונה שיש לשלב ידיים מול המאבק הענקי על דמותה של מדינת ישראל. הגענו למסקנה מובנת מאליה, כי המושג מועצת יש"ע הוא סמל בעיני מרבית הציבור בארץ למאבק על ההתיישבות.

במרחק של 20 ק"מ מאריאל, מקום הכינוס, איש אינו מבחין בין נדיה מטר לבין זמביש. בדיוק כשם שאנו איננו מבדילים בין פלגי הנטורי קרתא. התוצאה של הכינוס באריאל, הנהלה זמנית, היא שלב בניסיון לדמוקרטיזציה של הנהגת  "הכתומים". זו תחילתו של תהליך שכבר יש בו התרעננות ודיאלוג ונכונות אמיתית מצד ראשי יש"ע הישנה להרחיב את מעגל המשפיעים ומקבלי ההחלטות.

בסופו של דבר: אם תהיה התרעננות ואם תהיה הרחבה והעמקה בעבודת ההנהגה, זה תלוי הרבה במסירות של הנבחרים ובנכונות ההשקעה וההקרבה שאגב אין עוררין לגביה בקרב המנהיגות הקודמת שממשיכה להשקיע בלי גבולות.


אני סבורה כי יש אמת בטענה כי גוף ממסדי כבול יותר ואינו חופשי לגמרי בפעולותיו אינו יכול לעשות זאת, אבל מכאן ועד שליחתם של ראשי המועצות לטפל בזבל יש מרחק רב
יש בקרבנו גישות שונות לגבי מי צריך לנהל את החלק האקטיביסטי יותר במהלך. אני סבורה כי יש אמת בטענה כי גוף ממסדי כבול יותר ואינו חופשי לגמרי בפעולותיו אינו יכול לעשות זאת, אבל מכאן ועד שליחתם של ראשי המועצות לטפל בזבל יש מרחק רב. לבועז, צפריר, נדיה ואחרים אין מונופול על המאבק ועל הכשרות האידיאולוגית. הם מוזמנים לחבור לתהליך ולהיכנס לבחירות ולהיאבק על דרכם. פסילת התהליך, לאחר הצצה ולאחר ניסיון להכתיב מסמך עקרונות, אינה רצינית.

המאמר של בועז וצפריר סילף את מה שהיה בכינוס. לא נפסלה הצעתם ולא נתקבלה הצעה שונה. הייתה התייחסות רצינית שביקשה לבחון את המסמכים במסגרת מצומצמת.הצבעה על מסמך אחרי דיון של חצי שעה בפורום של 60 איש אינה רצינית. הדרישה לעשות כן, היא אולטימאטום.

אני תפילה שהנכונות, המסירות והרצון הכן לאחדות יביאו לידי מהלך שיש בו פריצת דרך.