דבר-תורה לחתן

להיות שניים המהווים צלם אלוקים.

הסופר הרב יוסף אליהו , ז' בסיון תשס"ז

ברוך ה'. אנו שוב בעיצומה של עונת החתונות.


חתונה, כידוע, היא המעשה המשפיע ביותר על הקשר שבין הקב"ה ועמו. על כן כדאי להזדרז, כי בעוד כחודש תיכנס לתוקפה "הפוגה" חדשה של 'שלושת השבועות'
חתונה, כידוע, היא המעשה המשפיע ביותר על הקשר שבין הקב"ה ועמו. על כן כדאי להזדרז, כי בעוד כחודש תיכנס לתוקפה "הפוגה" חדשה של 'שלושת השבועות'. למי שמחפש מקור לכך שנשואי איש ואישה הם מקבילה לַקשר שבין ה' ועמו, הנה הוכחה פשוטה: בכל פעם שמגיעה תקופה בה נפגעה "הזוגיות האלוקית" שבין ה' ועמו (וכל מאורע הוא נצחי, ומהותו מתחדשת מדי שנה) וכשבאים ימים בהם התרחק עמנו מאלוקיו, הרי שאין בהם חתונות... היינו: גם "הסניפים" של קשר זה בארץ, האיש והאישה נשארים מרוחקים.

ולחתן שאמר (בבדיחות) שלא קבע תאריך לחתונה, כי עדיין אין לו דבר-תורה ל"שבע ברכות". הרי לו דבר-תורה מוכן:

ידועה ההשוואה שבין המשכן לבין בניית בית בישראל. והנה מתברר בפרשתנו שניתן ללמוד מהמשכן לא רק בהיותו מוקם וניצב על מקומו, אלא גם בהיותו בדרך. גם כשהעבירו אותו מחנייה אחת לשנייה, לקראת בנייתו המחודשת, יש בו ללמד מה צריכה להיות "האווירה" לקראת הקמת משכן... מה צריכים הבאים להקימו ולחוש זה כלפי זה:

נאמר בפרשה: "ויהי ביום כַּלּוֹת משה להקים את המשכן". אומר רש"י שב"יום הקמת המשכן, היו ישראל ככַּלָּה הנכנסת לחופה" (במדבר ז', א'). "כַּלָּה" משורש: כלל ומשורש כָּלָה, נסתיים. כשהכלה נכללת בחתן - כלתה המלאכה! הגיע צלם האלוקים לִכללו והושלם התא המשפחתי, ה"עולם הקטן": "וַיְכֻלּוּ השמים והארץ וכל צבאם"! (בראשית ב', א'). סיום המשכן, הוא סיום בניית "הבית המשותף" של בני הזוג והאיחוד החדש שבא לעולם ניכר לכל בשני הכרובים המאוחדים זה בזה (יומא נ"ד.).

כעת, מופיעה נדבת הנשיאים ליום חגיגי זה ומסר בצידה:

"ויקריבו נשיאי ישראל... שש עגלות צב ושני עשר בקר, עגלה על שני הנשיאים, ושור לאחד" (במדבר ז', ג'). כל שני נשיאים, תרמו בשותפות עגלה אחת לנשיאת המשכן. ולכאורה, מדוע לא הקריב כל נשיא עגלה אחת?! וכי הייתה לנשיאים בעיה כלכלית? - עונה הספורנו: "לאות אחווה ביניהם, אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם". ללמד שגם בדרך להקמת בית לה' חייבת לשרור אחווה. אווירה נעימה של שותפות היא תנאי להשראת השכינה. וכלל זה נלמד דווקא ביחס לנשיאים, לחשובים. כי מי שמצוי בדרגה של נשיא, יתכן ויחשוב בליבו שהוא יכול להסתדר לבד... לעשות לבדו כל דבר בצורה הטובה ביותר. הלא כל אדם הוא "צלם אלקים" וכל-שכן אני. אך מי שיתבונן בגמרא (שבת קנ"א:), יבין מהו באמת צלם אלוקים:

הגמרא אומרת שאריה אינו מיעז לתקוף שני אנשים, מפני שכך הבטיח ה' לנֹח ולבניו (בראשית ט', ב'): "וּמוֹרַאֲכֶם וחִתְּכֶם יהיה על כל חַית הארץ" - יראתכם, דווקא של שניים - תהיה על כל החיות, כולל האריה. שואלת הגמרא: והרי עובדה היא שאריה כן מתנפל על שניים! והתשובה: שם הסיבה היא משום שנגזרה מיתה על אותם אנשים. ומי שגזרו מהשמים שימות, הריהו דומה לאריה כבהמה. היינו, אדם כזה איבד את צלם האלוקים שבו, ולכן אין האריה ירא ממנו.


תפילתי היא שנשכיל לצאת "מן הבדידות", מן המחשבה האנוכית שבה שרוי כל אדם עד חתונתו ולהיות שניים המהווים צלם אלוקים
וקשה: מדוע לא קדמה הגמרא והקשתה על ההנחה היסודית של הגמרא שאריה לא תוקף רק שניים, אבל אחד הוא כן תוקף? והלא גם לאחד יש צלם אלוקים. וכיצד האריה תוקף אותו? עונה המהר"ל ב"חידושי אגדות": טעות... אדם בודד אינו צלם אלוקים, אלא רק שניים... לכן היה מובן לגמרא מדוע אריה תוקף אחד. היא רק הקשתה: מדוע רואים לעיתים שהוא תוקף גם שניים, שהם צלם אלוקים, ועל כך תירצה: שמעשיהם הסירו מהם את צלם האלוקים.

תפילתי היא שנשכיל לצאת "מן הבדידות", מן המחשבה האנוכית שבה שרוי כל אדם עד חתונתו ולהיות שניים המהווים צלם אלוקים. להיות מהות רוחנית אחת שלא רק "חיות" לא תתקרבנה אלינו, אלא שנזכה להתאחד באחווה אמיתית כדברי הספורנו ש"בה נהיה ראויים שתשרה שכינה בינינו אמן!".

לכבוד חגיגת ה"שבע ברכות" של הקב"ה ו"רעייתו", שאנו מצויים בעיצומה, כולנו לא אומרים 'תחנון' בז' הימים שמחג השבועות.