איילון צפון

העולם של היום הפוך לגמרי.

אורי אליצור , י"ח בסיון תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

ראשית כמה מילים על הדילים: דיל זה בסך הכל עסקה באנגלית. אין שום גנאי בעסקה, אין שום גנאי באנגלית, ואין שום דרך לעשות פוליטיקה בלי להיות בקי בשניהם. דילים פוליטיים הם דבר הגון, ישר ודמוקרטי. דווקא שיטת המנצח לוקח את הכל, היא ההיפך של צדק ויושר. היא דיקטטורה של הרוב. אם 22 אחוזים ממתפקדי העבודה בחרו בעמיר פרץ, היושר והצדק הדמוקרטי מחייבים שלעמיר פרץ יהיו 22 אחוזים של השפעה על דרכה של המפלגה. לא ההשפעה המכריעה, אבל גם לא אפס השפעה. ומה לעשות, את הדבר הצודק הזה שלא מגיע לפרץ, אלא לבוחריו ולדמוקרטיה אפשר להשיג רק בסחר מכר. 


העולם של היום, ולא רק בין מתפקדי העבודה, הפוך לגמרי. רוב האוכלוסייה היא מעמד ביניים ויש לה לחם לאכול בלי דוחק, ובגד ללבוש וקורת גג מעל לראש
אהוד ברק נוהג בהתנשאות כשהוא מראה פרצוף מלא גועל לנוכח הרעיון, ועמי איילון נוהג בצביעות כשהוא אוכל דיל מאחורי הפרגוד ואחר כך הוא מוחה את פיו ואומר לא פעלתי אוון. הבוחרים של העבודה לא דפקו את פרץ בקלפי בגלל שהוא מרוקאי, אלא בגלל שהוא התגלה כלא מתאים. אבל ההתנשאות והצביעות של שני המטות האשכנזים השבוע והבעת הגועל מכל עסקה איתו משדרות משהו עדתי רע עם ריח של מפלגת העבודה המערכניקית של פעם, זה שעליו אהוד ברק ביקש סליחה בפומבי.

ועכשיו כמה הרהורי כפירה חברתיים. בגדול התוצאות היו שעמי איילון מוביל בקרב הצפונים ומנצח בתל אביב, בחיפה וברמת השרון. אהוד ברק מוביל במעמד הבינוני - נמוך ומנצח בערים הבינוניות ובפריפריה הקרובה ועמיר פרץ מנצח בשכונות העניות, בעיירות הפיתוח ובפריפריה הרחוקה. לכאורה סוף - סוף מלחמת מעמדות כהלכתה. זו הייתה יכולה להיות התגשמות חלומו של כל מרקסיסט לניניסט, אלא שיחס הקולות יוצא הפוך מהתיאוריה: במפלגת העבודה הפרולטריון הוא הפלח הקטן ביותר באוכלוסייה, בעוד המונח "מפלגת העבודה" והחשיבה הסוציאליסטית בכלל נולדו בעולם שגם בו קו העוני נע בסביבות ה-15 עד 20 אחוז, רק להיפך: הרוב המכריע של האוכלוסייה היו עניים ובערך 15 אחוז חיו מעל למפלס העוני.

העולם של היום, ולא רק בין מתפקדי העבודה, הפוך לגמרי. רוב האוכלוסייה היא מעמד ביניים ויש לה לחם לאכול בלי דוחק, ובגד ללבוש וקורת גג מעל לראש. ואם נורא רוצים, אפילו חופשה בחו"ל פעם או פעמיים בחיים. לא לעשירים בלבד, גם לאנשים על קו העוני ומתחתיו.

פרדוקס אקירוב

ובין מעמד הביניים הנמוך והגבוה הפריימריס סיפקו לנו השבוע עוד פרט קוריוזי, אבל מאלף: הקמפיין הנגטיבי של מטה איילון עבד בעיקר על אהוד ברק המתעשר ועל בלוטות הקנאה וצרות העין. הפטנט היה לעורר כעס ולעג על מעשן הסיגרים ש"עשה לביתו", שגר במגדלי אקירוב ושמבלה את רוב זמנו בנמלי תעופה ובטיסות בעולם. על מי זה עבד בסוף? את מי זה עיצבן? למי יצאו העיניים מקנאה? לעשירים. בצפון תל אביב התפוצצו מקנאה במגדלי אקירוב ובחרו באיילון. בחולון ובת ים זה לא עבד, הסיגרים ומגדלי אקירוב לא עיצבנו אותם. אצל גרי השיכונים ונוסעי הסובארו יד שלישית, העושר החדש של ברק לא גרם לקנאה להתפרץ מהאוזניים. המעמד הבינוני נמוך אומר: וואללה התעשרת? סחתיין, כל הכבוד והלוואי עליי, ובוחר באהוד ברק. פרדוקס אקירוב.


אולי זה לא נכון. אולי העני הישראלי משווה את עצמו לעני הישראלי של קצת יותר, והפער בין שניהם לא גדול. ומי שמשווה את עצמו לעשיר הישראלי עם הג'יפ והיאכטה, הוא רק העשיר הישראלי עם קצת פחות
מה שאומר שאולי גם הפער החברתי הוא לא שד כל כך נורא שמאיים לפורר אותנו או להביא אותנו לפיצוץ נוראי. שאולי אלה שיושבים בצד העשיר של הפער החברתי לוקחים אותו יותר קשה מאלה שיושבים בצד העני שלו, בגלל פרדוקס אקירוב הקובע שהעשירים מקנאים נורא בעשירים-יותר והקנאה אוכלת להם את הלב, ולעומת זאת העניים לא כל כך מקנאים בעשירים. אולי האנשים שכותבים על הפער בעיתונים נבחרים על הפער לכנסת, עושים על הפער דוקטורטים ומתרשמים ממנו יותר קשה ממה שהוא באמת בגלל שהם באופן אישי חיים בצד העשיר שלו, צד הקנאה. וכיוון שהמדע עדיין לא גילה את פרדוקס אקירוב, הם אומרים לעצמם: אם אני כל כך מקנא במי שקצת יותר עשיר ממני, העני בטח נשרף מקנאה ועוד מעט הוא ישרוף את המועדון.

הפער והסיני

וזה חשוב, כי גם חסידיו האחרונים של הסוציאליזם כבר מודים שהשוויון משחק נגד השגשוג משחק סכום אפס. אלה שני דברים טובים שבאים זה על חשבון זה ואי אפשר את שניהם ביחד. ככל שיש יותר פער (וזה רע) המשק יותר משגשג (וזה טוב). ככל שיש יותר שוויון (וזה טוב) יש פחות צמיחה ופחות שגשוג (וזה רע). אבל אומר הסוציאל דמוקרט הישר: באופן מוחלט, ברור שהעני הישראלי הוא עשיר לאין ערוך יותר מהעני הסיני, אבל העני הישראלי לא משווה את עצמו לעני הסיני, אלא לעשיר הישראלי והפער הזה שורף לו את הלב.

אולי זה לא נכון. אולי העני הישראלי משווה את עצמו לעני הישראלי של קצת יותר, והפער בין שניהם לא גדול. ומי שמשווה את עצמו לעשיר הישראלי עם הג'יפ והיאכטה, הוא רק העשיר הישראלי עם קצת פחות. ושם, בצד העשיר של האיילון, אומנם הקנאה גדולה אבל גם שם הפער לא גדול.

נתיבי האיילון עצמם נתפסים כפער הכרחי, פער שבלעדיו כלום לא זורם ושמקיומו כולם מרוויחים.