מדוע לאהרון ברק היה מותר כמעט הכל, אך מדניאל פרידמן נמנע קמצוץ?



על רקע התקיפות הרב-מסלוליות על שר המשפטים החלטתי להאיר על התנהלותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, במהלך תקופת "נשיאותו"

על רקע התקיפות הרב-מסלוליות על שר המשפטים החלטתי להאיר על התנהלותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, במהלך תקופת "נשיאותו". עשיתי זאת לא מפי "השמועה" ולא ממקורות אנונימיים, אלא ממקורות גלויים. האחד הוא סיפרה של נעמי לויצקי: "העליונים" והשני: ריאיון עם השופטת לשעבר, אסנת לאופר, והשלישי: מידיעתי האישית.

אני מצפה מכל קורא שיהיה כנה, הוגן וישאל עצמו (וגם את האחרים), כדלקמן:

-  האם אין "בהתנפלות" על פרופ' פרידמן משום היאחזות בקנה קש כדי להימנע מרפורמה ענקית שיש לבצע במערכת המשפט?



- האם פרופ' פרידמן היה מסכן את יוקרתו ומעמדו הציבורי, רק כדי להגן על ראש הממשלה?



- האם פרופ' פרידמן הסכים להתמנות כשר משפטים, רק כדי להוריד את חבל התלייה מעל צווארו של אהוד אולמרט? איזו מחויבות חב פרידמן כלפי ראש הממשלה, עד כדי ש"ישכב עבורו על הגדר"?



- מדוע הכל שתקו לנוכח ריכוז כוח אדיר בידי נשיא בית המשפט העליון ולמרות שהדבר נעשה על חשבון הרשויות האחרות?



- האם שר המשפטים הנוכחי אינו מנסה להחזיר את שווי המשקל בין שלוש הרשויות, ולכן הוא מותקף גם באופן אישי על ידי הממסד והאליטות שנהנו מחוסר האיזון הנ"ל?



להלן אירועים שדליתי מהספר "העליונים" ואירועים שאני הייתי עד להם:



קביעת הרכבים שאמורים לדון בעתירות בפני בג"צ נקבעת על פי יומן "ממוחשב" ולפיו השיבוץ נעשה באופן אקראי, כדי שהצדק גם ייראה. אך ראה פלא, לפני ביצוע "ההתנתקות" ברק הורה למנהל היומן כי כל העתירות שיוגשו בעניין זה תובאנה מיד לידיעתו, והוא זה שיחליט לאיזה שופט להעבירן  אם בכלל. ואם יוחלט לדון בהן בהרכב, הוא זה שיקבע את שופטי ההרכב!



נעמי לויצקי לא מתביישת לציין כי הדבר נעשה כדי שלא לעכב את ביצוע "ההתנתקות"!



ומה היה הנימוק של ברק לדחיית כל העתירות נגד "ההתנתקות": בג"צ לא מתערב בהליכי חקיקה, אך השופט אדמונד לוי הקשה ושאל: הכיצד זה שהבג"צ דן בעניין הסכם פוליטי, אך מסרב לבדוק אם ההליך שבו נחקק חוק הושג בדרך כשרה?! דהיינו, גם אם היה נטען כי ראש הממשלה שיחד ח"כ על סמך הבטחות כלכליות כדי שיתמוך בחוק מסויים, בג"צ לא ידון בכך. מאידך, הבג"צ כן ידון בשאלה: האם הסכם שנעשה בין שתי רשימות בכנסת ישים ותקף?!

ואני מקשה ושואל: האם יש ספק כי מצע מפלגה המתמודדת בבחירות לכנסת הינו הסכם בינה ובין האזרחים (גם כלפי אלו שלא בחרו בה). ולכן, האם מותר לח"כ מאותה מפלגה להצביע בעד החלטות או חוקים הנוגדים מצע זה? בעיניי, לא ולא (כך סבור גם השופט בדימוס אורי שטרוזמן)!! אך אין ספק כי נושא זה מחייב דיון והכרעה בפני בג"צ.





אהרון ברק נהג להיפגש לעיתים תכופות עם חברי כנסת שונים הן בלשכתו בבית המשפט והן בכנסת. נעמי לויצקי כותבת כי מאיר שמגר (הנשיא לפניו) מעולם לא נהג כך, אלא נהפוך הוא

ברק, בתוקף תפקידו כנשיא בית המשפט העליון, היה נוהג "להקפיא" עתירות שונות למשך שנים, עד אשר נראה לו הזמן המתאים לדון בהן. זהו דבר המנוגד לחוק ולכלל הצדק הטבעי. לפיכך, אני מתקשה להבין היכן היו כל המשפטנים באקדמיה?  ומדוע פרקליטות המדינה שתקה (רק מאחר שנוח למשיבה (המדינה) שהעתירה לא תידון)? ומדוע בכירי העיתונאים לא זעקו בעניין זה?!



אהרון ברק נהג להיפגש לעיתים תכופות עם חברי כנסת שונים הן בלשכתו בבית המשפט והן בכנסת. נעמי לויצקי כותבת כי מאיר שמגר (הנשיא לפניו) מעולם לא נהג כך, אלא נהפוך הוא. הוא התרחק ממגע ישיר עם פוליטיקאים. ברק נפגש עם חברי כנסת שהיו חברים בוועדה לבחירת שופטים ועם חברי כנסת שכיהנו כחברים בוועדת חוקה חוק ומשפט.

האם יש ספק בדבר מהות המפגשים הללו? האם הם למדו יחדיו משניות?! האם נשיא ביהמ"ש העליון בארה"ב, היה מעז לבוא למשכן הסנאט כדי להיפגש ביחידות עם סנאטורים מסויימים? ברור כי אירוע שכזה היה מפיל את תקרת ביהמ"ש העליון על ראש השופט.

שופטת בית המשפט השלום בתל אביב, דניאלה שירזלי, הגישה למנהל בית המשפט דאז (דן-ארבל) תלונה נגד פרופ' זאב סגל (מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל - אביב ופובליציסט בעיתון "הארץ") בעקבות שיחת טלפון שהלה יזם לביתה ובה ביקש לדעת מה היו הנימוקים של בא כוחו של גלעד שרון (או עומרי שרון) "בתיק" שהתנהל בפניה. לאחר שהיא סירבה, פרופ' סגל אמר לה דברים בוטים וחריפים. התלונה הועברה לידיעתו והחלטתו של אהרון ברק, וראה פלא: הלה התעלם ממנה לחלוטין, ובעקבות כך שום הליך לא ננקט נגד פרופ' סגל.



האם במדינה מתוקנת היה יכול להתקיים מצב שבו אשתו של נשיא בית המשפט העליון נבחרת לכהן כשופטת ותוך זמן קצר מקודמת לתפקיד סגן נשיא ביה"ד הארצי לעבודה?! האם במדינה מתוקנת, שופט היה מחזיק בלשכתו במשך 5 שנים "תיק" ללא מתן פסק דין, ושום הליך לא היה ננקט נגדו? כך אירע אצל השופטת אלישבע ברק. על רקע שכזה, אין פלא כי נעמי לויצקי מספרת בספרה, כי שופט מסויים שהוחלט להפסיק את כהונתו עקב מחדלים שלא פורטו נקרא לשיחה אצל ברק, ובסופה הודיע כי ברק שכנעו להישאר בתפקידו!

והרי על פי לויצקי, לא השופט רצה לפרוש אלא מנהל בית המשפט החליט "לוותר על שירותיו", ולכן הכיצד זה שנשיא בית המשפט העליון משכנעו להישאר?!



מעדות אישית שלי: בזמנו נכחתי בכנסת בישיבה של ועדת חוקה חוק ומשפט לדון בהצעת חוק להעלות רף התביעה בבית משפט השלום ל- 1.5 מיליון ש"ח (הייתי חלק מקבוצת עורכי הדין שהתנגדה להליך זה). בעת הדיון, באולם הוועדה, נכחו במקום אהרון ברק וממלא מקומו דאז, תיאודור אור. בתום הדיון הורה יו"ר הוועדה דאז (אופיר פינס) לכל האורחים לצאת מחדר הוועדה. כולם יצאו, למעט נשיא בית המשפט העליון שנותר לשבת ליד יו"ר הוועדה, ורק בתום ההצבעה יצא את החדר (לאחר שהצעת החוק אושרה). כל אנשי הציבור ועיתונאים בכירים שנכחו היו המומים מהתנהגותו של ברק, והם נותרו פעורי-פה (דומני כי גם נחום ברנע נכח).



אופן בחירת שופטים חדשים וקידום שופטים חדשים על ידי הוועדה לבחירת שופטים: כאן לויצקי פותחת צוהר רחב ומאששת את הידוע לציבור, כי גם כאן, נעשים "דילים" וכי כל שלושת שופטי ביהמ"ש העליון, החברים בוועדה, מצביעים "כבלוק אחד". כעת, שאלו את עצמכם: כיצד בג"צ היה מגיב אילו הוגשה לו עתירה לפיה ראש הממשלה כופה על חברי ממשלה וסיעתו מהקואליציה להצביע באופן מסוים בעת דיון בממשלה?!



רק נציגי השופטים בוועדה הצביעו ומצביעים כמקשה אחת. מאידך נציגי לשכת עורכי הדין, שני חברי כנסת ושני שרים הצביעו באופן פרטני (כל אחד כראות עיניו). וכאשר פעם אחד היעז השופט יעקב טירקל להצביע בניגוד לדעת חבריו בוועדה, אזי נודה והוחרם על ידי חבריו השופטים. ובעניין זה אוסיף מידע שהתפרסם בכתב העת "הפרקליטים" (מאת ועד מחוז ת"א) בחודש מרץ 2007: בראיון עם השופטת לשעבר, אוסנת לאופר (שנאלצה להתפטר מכהונתה), היא סיפרה כי בזמנו הייתה מועמדת לבית המשפט המחוזי, ולצורך כך רואיינה אצל הנשיא ברק שכן לדבריה, כל מועמד לבית משפט מחוזי היה מזומן לראיון אצל אהרון ברק.





וכיצד ברק היה מוודא כי מומלצי "השופטים" הם שייבחרו על ידי מליאת הוועדה (ולא יהיה פנצ'ר)? כאן, הסקתי את ההליך מתוך הצלבת מידע שהתפרסם בעיתונות

ואני שואל: הכיצד נשיא בית המשפט העליון מתיר לעצמו להיפגש ביחידות עם מועמדים, כאשר על פי החוק רק חברי הוועדה לבחירת שופטים רשאים לראיין מועמד, ורק במפגש שבו נוכחים (לפחות) שלושה נציגים מחברי הוועדה ושאינם מאותו "סקטור" (קרי – שופט, ח"כ ונציג לשכת עורכי הדין) ?!



וכיצד ברק היה מוודא כי מומלצי "השופטים" הם שייבחרו על ידי מליאת הוועדה (ולא יהיה פנצ'ר)? כאן, הסקתי את ההליך מתוך הצלבת מידע שהתפרסם בעיתונות.



לאור האמור דלעיל, לא יתכן כי שר המשפטים הנוכחי יותקף בגין כל שינוי שהוא מבקש לעשות במערכת המשפט, וכי באופן עקבי הוא יוצג כשליחו של רהמ"ש נגד מערכת המשפט; כאילו לפרופ' נכבד כמוהו, כלל אין דעה משלו, וכל אשר הוא עושה, זה רק בהוראת אהוד אולמרט.

איני מסכים לכל רעיון של שר המשפטים, אך יש לזכור ולהפנים כדלקמן:



א. המינוי לשר המשפטים הוצע בתחילה לפרופ' אמנון רובינשטיין והלה סירב והציע לתפקיד את פרופ' ד. פרידמן.



ב. יש הגיון רב בהצעותיו של שר המשפטים, ולא ניתן לדחותם של הסף רק בנימוק כי הן פוגעות "בקיים".



ג. כל הסקרים שנערכו לאחרונה בעניין מערכת המשפט מורים על אובדן אימון גדול במערכת זו (הן בסקר שנערך על ידי ארגון שבי"ל והן בסקר בין עורכי דין שנכחו בכנס לשכת עורכי הדין באילת, ורובם אמר כי אין מקום לפרישת נבחר ציבור קודם להגשת כתב אישום נגדו). משמע, חלק גדול בציבור אינו בוטח בשופטי ישראל (זו הייתה מסקנה גם מסקר אצל עו"ד שנעשה לפני כשנה על ידי ועד מחוז תל - אביב) ורוב עורכי הדין מתנגד לגישה של היועץ המשפטי לממשלה לפיה די בחקירת איש ציבור כדי שיפרוש.



הגיעה העת כי כל ראשי מערכת המשפט יפנימו כי יש צורך דחוף בתיקון המערכת שלהם, ולא סתם תיקון אלא טיפול שורש.