חנפנים נמאסתם!

חובה לעמוד על שלנו ולקבוע קווים אדומים ברורים.

מאיר דנה - פיקאר , כ"ב בסיון תשס"ז

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

עד לימים האחרונים טרם הצלחתי לגבש דעה אודות מה שנקרא מועצת יש"ע המתחדשת. בדיון המתנהל בשבועות האחרונים בעלונים השונים, נראו לי כל הטענות צודקות. היו לי טענות לכאן ולכאן: חשיבות אחדות המחנה בהתמודדות עם המשימות הניצבות לפתחנו מול כישלונם של ראשי המועצה במאבק על גוש קטיף וצפון השומרון והדמויות החיוביות שבתוך ההנהגה החדשה מול הדמויות המתחבקות באותו פורום. לא ידעתי מה להחליט. גם זה קורה. אפילו המודעה על העלייה לחומש (באישור כמובן) שעוררה בי בחילה קטנה, לא עזרה לי לפתור את הקונפליקט הפנימי.

לשמחתי, או לצערי, נפתרה הבעיה. אותו ביפר אומלל המשבח ומברך את העלוב יאיר נווה לרגל פרישתו הוציא את המרצע מן השק.
ההודעה המתרפסת של מועצת יש"ע החזירה אותי בבת אחת אל תמונות הצ'פחות והצחוקים שבין בנצי ליברמן וחבריו לבין קציני המשטרה והצבא המגרשים
ההודעה המתרפסת של מועצת יש"ע החזירה אותי בבת אחת אל תמונות הצ'פחות והצחוקים שבין בנצי ליברמן וחבריו לבין קציני המשטרה והצבא המגרשים. שום דבר לא השתנה, ההתרפסות והחנפנות נשארו עומדים בעינם כאילו לא קרה כלום במדינת ישראל בשנתיים האחרונות.

לא שתליתי תקוות רבות באותה חבורה, אך למראית עין, לזמן קצר, הם הצליחו ליצור מחזה כאילו הם מנסים לכפר על טעויותיהם ולפתוח בדרך חדשה תוך התייעצות עם מגוון דעות בקרב המחנה. יכול להיות שהם אולי באמת ובתמים ניסו ללכת בדרך חדשה, אך מה קרה? התפלק להם. אני אפילו לא בטוח שאפשר להאשים אותם, כי זה פשוט עניין גנטי. הם כבר לא שולטים בזה. זוכרים את הצ'יפ הדפוק שעליו דיבר אדיר זיק ז"ל? זה בדיוק זה. הרעיון הוא תמיד למצוא חן, לחשוב שאמירה כזו או אחרת תנחית אותך בן רגע אל זרועות הקונצנזוס, והעיקר להראות לכולם שאנחנו סובלניים ויודעים גם לסלוח.

פרישתו הזמנית של הרב אליקים לבנון היא צעד מתבקש, ואני מקווה כי כל אותם רבנים ופעילים הנוטלים חלק מתוך כוונות טובות באותו פורום יעשו כמוהו. אני לא בטוח שצריך לשבור את כל הכלים כבר עכשיו, אך חובה להבהיר לאותם אנשים שאנחנו לא נלך איתם אם ימשיכו בדרכם.


פרישתו הזמנית של הרב אליקים לבנון היא צעד מתבקש, ואני מקווה כי כל אותם רבנים ופעילים הנוטלים חלק מתוך כוונות טובות באותו פורום יעשו כמוהו
מצפים לנו מאבקים גדולים כבר בקרוב: מאבקים על ארץ ישראל, על דמותה היהודית של המדינה ועוד. אם המאבקים הללו ינוהלו באותה צורה שנוהלו עד עכשיו, יהיה אפשר לסגור את הבסטה. לכן,  גם אם נסבור שצריך ללכת במחנה אחד ולשתף פעולה עם יש"ע המתחדשת, לאחר שנראה כי יש רצון אמיתי לשינוי, חובה לעמוד על שלנו ולקבוע קווים אדומים ברורים שבלעדיהם לא נוכל לשתף פעולה. אחדות המחנה חשובה, אך לא על חשבון כל דבר.