"עטרת בעלה"

"אשת חיל עטרת בעלה", זאת ממש הייתה היא.

מרים בר , ב' בתמוז תשס"ז

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מוסד הנישואים הינו מוסד מכובד מאוד שיכול להביא לבעליו שמחה וחיים של נחת, אף שהיום לא תמיד ברור מי הוא הראש בבית וכשהנשים כל כך רחבות אופקים ודעתניות והן בקיאות בהלכה, ויש שאף לומדות מידי פעם דף גמרא.


כשאני חושבת על המונח "זכה – עזר" אני חושבת על גברת מסוימת: אישה קטנה ואצילית שחיה בדיוק כפי שציוותה התורה. היא שירתה את בעלה, עשתה את רצונותיו רצונותיה והייתה עטרת לראשו
"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב', י"ח). זכה – עזר, לא זכה – כנגדו (יבמות ס"ג, א'). "כנגדו – חלוקה עליו וסותרת את דבריו" ( רש"י).

כשאני חושבת על המונח "זכה – עזר"  אני חושבת על גברת מסוימת: אישה קטנה ואצילית שחיה בדיוק כפי שציוותה התורה. היא שירתה את בעלה, עשתה את רצונותיו רצונותיה והייתה עטרת לראשו. בעלה לא היה רב חשוב או תלמיד חכם דגול. הוא היה יהודי טוב וירא שמים עד שיצא לפנסיה, עבד בעבודת כפיים וקבע עיתים לתורה. הוא ישב עם רעייתו בביתו, עם המשפחה והמכרים. 

כשבאתי לבקר אצלה חשתי כאילו עמד הזמן מלכת. "אשת חיל עטרת בעלה", זאת ממש הייתה היא. אישה שמחה, מאירת עיניים ובעלת הופעה נעימה ומסודרת. היא הייתה קשובה לרצונות בעלה ומקפידה להיות לבושה תמיד בבגדים נאים ומסודרים כדי שתיראה נאה בעיניו. והוא מצידו קיבל את דאגתה לו במן הרכנת ראש שקטה, בענווה. מבטו תמיד אליה: אם היא מחייכת, אם היא מסכימה עם הדברים ואם היא מרוצה.

היא כאילו לא חשה בזאת, אולי מפאת צניעותה נראה היה כך. בין כל שיחות נשים ובכלל: שיחות מתוחכמות, עתירות ידע והשתפכויות. על קשיים עם הבעל, על אי הבנות ועל הילדים שלא עושים מה שרצינו.  ביתה היה כנווה מדבר. שם היה הכל ברור. הבעל הוא המלך והאשה היא עטרת בעלה. ואם הוא מלך, הרי היא מלכה. כך אף נראתה בבגדי השבת שלה, בתכשיטים הנאים ובמאור הפנים. 

"אישה", היא אמרה לי, "צריכה לעשות מה שבעלה אומר, וזה הטוב שלה". אפילו לא יכולתי להתנגד. הדברים היו מולי. היא הכינה לו קפה והגישה לו עם עוגיות מסודרות בצלחת. היא בדקה אם טעים לו. כמה פשוט זה היה וכמה לא מסובך.

אישה יושבת לשוחח עם מכרה והנה קם בעלה משנת צהריים ואין היא נשענת בעייפות לאחור. סיבת חייה קם והיא בפשטות קמה עבורו. היא עוזבת הכל וממהרת להכין לו כוס קפה כדי שלא יחכה, ובוודאי שלא יכין בעצמו חלילה. עקבתי בדממה אחרי תנועותיה ואחרי השקט בה קיבל את תשומת ליבה. היא הגישה, בדקה שהכל בסדר ושלא חסר לו דבר. היא דאגה שהוא מרוצה וחזרה לשבת איתי לשיחה.

לעומת זאת, הוא בזמן הארוחה לא יתחיל לטעום דבר בטרם תשב רעייתו, אשת נעוריו. אם יש מי שאומר דבר תורה הם יחכו כי "היא מאוד אוהבת לשמוע", יאמר בעלה. אחר הארוחה לא יעשו זימון בלעדיה. הכל בפשטות ובדרך ארץ, כי הוא מכבדה יותר מגופו.


לפני כחודש נפטר בעלה. היא עדיין מחפשת לעשות דברים עבורו, עבור אלוף נעוריה. היא דואגת שיהיה לו טוב למעלה. שיהיה מרוצה ורגוע שהכל בסדר ושיראה שכל מה שהכין בימי חייו נשאר
היא קוראת הרבה והיא יודעת המון, אבל גישתה לחיים כמו שלמדה בבית הוריה ומה שהוסיפה מעצמה על פי הלכות שלמדה ועל פי דעת תורה. היא עוקבת אחרי החדשות ומעורה בנעשה בארץ והיא ביכתה כמו כולם את חורבן גוש קטיף.  אי אפשר לומר שהיא מיושנת, אבל יחסה לבעלה היה מפתיע: ללא טיפת מרד. זהו משהו נדיר מאוד במקומותינו כשהציניות היא שם המשחק.

היא בת 75 וכבר חגגה את חתונת הזהב. לראות אותם בביתם זה לתהות לאן הביאה אותנו הקידמה? לאן הגענו עם כל הידע שלנו? מעורות בבחוץ כמו בבפנים ומצפות שגם הבעל יהיה מעורב בבית כמונו. אנחנו כבר יודעות כל כך הרבה ומשיגות כל כך מעט.

לפני כחודש נפטר בעלה. היא עדיין מחפשת לעשות דברים עבורו, עבור אלוף נעוריה. היא דואגת שיהיה לו טוב למעלה. שיהיה מרוצה ורגוע שהכל בסדר ושיראה שכל מה שהכין בימי חייו נשאר. הבית "שלו" היא אומרת תמיד היה כמו הבית של אברהם אבינו, אף שהיא טרחה, הכינה, בישלה, הגישה וגם ניקתה. הכנסת האורחים מבחינתה הייתה "שלו".

ועל כך אמר אברבנאל: "עצם מעצמי ובשר מבשרי" (בראשית, ב' כ"ג) – לכן קשורה האישה אל האיש באופן מיוחד ומסוגלת לאהוב אותו ולהגן עליו יותר מאשר נקבה קשורה אל הזכר בכל מין אחר של בעלי חיים.