פרס, מבשר הגאולה

אני מאחלת לו שעוד בימי נשיאותו יזכה שוב להיות לוזר

יהודית דסברג , ח' בתמוז תשס"ז

אילו הייתי צינית הייתי מביאה כאן את הדברים המיוחסים למשה שרת שאם שמעון פרס יקבל אי פעם משרה ממלכתית, זה יהיה סוף הציונות. אינני יודעת אם אכן שרת אמר את זה, אך עלינו להתפעל מיכולת צפיית העתיד של בעל האימרה הזו.

אני מניחה שאינני היחידה שתוהה כיצד שרד פרס את הפוליטיקה הישראלית. הוא המשיך והמשיך מבחירות לבחירות, מתפקיד לחוסר תפקיד בעקשנות מעוררת תמיהה ושאל: "אני לוזר?" והתשובה הייתה: "כן!!!" קולני ובוטח, והמשיך להמשיך. האם אפשר שלא להזכיר את התואר שתבע עבורו יצחק רבין: "חתרן בלתי נלאה"? לפי מיטב ידיעתי פרס מעולם לא נבחר על ידי העם למשרות בהן כיהן. הוא ירש את ראשות מפלגת העבודה לאחר שרבין התפטר בעקבות פרשת חשבון הדולרים. בבחירות מול שמיר הוא היה תיקו, לכן הוסכם על רוטציה וכך קיבל את תפקיד חצי ראש הממשלה. בפעם הבאה הוא נהיה לראש ממשלה, כיורשו של רבין לאחר הירצחו, אך הפסיד את המשרה בבחירות הקרובות, ומפלגתו הפסידה את השלטון. כנראה העם בריא רק שהפוליטיקה מנותקת מהחמצן שהעם מספק לה למוח.


הכל ידעו שפרס הוא המנוע של הסכמי אוסלו. הוא שפעל מאחורי גבה של המדינה ושל הממשלה, ועבר על החוק כאשר דיבר עם אש"ף, ארגון שמטרתו השמדת מדינת ישראל
הכל ידעו שפרס הוא המנוע של הסכמי אוסלו. הוא שפעל מאחורי גבה של המדינה ושל הממשלה, ועבר על החוק כאשר דיבר עם אש"ף, ארגון שמטרתו השמדת מדינת ישראל. זה היה אחד משלושת הלאווים עליהם הצהירו במצעם כל המפלגות הציוניות: "לא למדינה פלסטינית" "לא מדברים עם אש"ף" ו"לא לפינוי התנחלויות". במהלך דיונים והמשא ומתן על ההסכמים היה ברור שפרס דוחף את רבין להסכים למהלכים הסותרים את כל מה שרבין האמין בו וכל הקונסנזוס הלאומי. לבסוף, חתמו על הסכם שהיפר את כל המוסכמות הציוניות עליהם קמה המדינה, ואף עברו על שלושת הלאווים שהיו הקו האדום שהגן על זכות קיומנו הריבוני בארץ.

מפורסמת היא הקלטת בה מצהיר רבין ש"מי שיוותר על רמת הגולן, יסכן את ביטחון ישראל". והנה אחרי חתימת הסכמי אוסלו יזמו חותמיו הידברות להסכם "שלום" עם הסורים, במהלכם פרס ורבין קיבלו את דרישת אסד (האב) לוויתור על כל רמת הגולן עד שפת הכינרת!!! פשוט לא יכולנו להאמין שרבין נכנע לאסד, בגד בכל אשר האמין בו, ויתר "על העיניים של המדינה" ועל בטחונה. ואז בפרשנות הפוליטית ששידר אורי אליצור מדי צהריים בערוץ 7, הוא אמר: "רבין לא נכנע לאסד, הוא נכנע לפרס!".

אחרי רצח רבין, רבים שתקו את השאלה: "למה הרוצח בחר לפגוע ברבין ולא פרס?".  עד כדי כך הייתה התהייה שהיו לשונות נעלמות שהפיצו שפרס עמד מאחורי הרצח, כי הוא היחיד שהרוויח משהו מהירצחו של רבין. זה משהו לאפיון המוניטין שיש לפרס בציבור.

אותי הטריד, לא איך שרד פרס את הפוליטיקה הישראלית, אלא איך הוא שרד את הקדוש ברוך הוא? את הרעיון שפרס הוא מבשר הגאולה קיבלתי מעמוד השער של השבועון 'בשבע' לשבת פרשת קורח. על רקע ההרס והאש בעזה והכיתוב "מזרח תיכון בוער", מצולם פרס מאושר וזחוח כתוצאה מבחירתו לנשיא. התצלום הזכיר לי את פירוש רש"י למילים: "לא נשאר בהם עד אחד" (פרעה לבדו נשאר. הוא לא טבע בים סוף עם כל המצרים כדי שיראה את תוצאות מעשיו). האגו הפגוע, חווית הכישלון או לחילופין נקיפות מצפון (למי שיש) הם עונש קשה הרבה יותר ממוות.


ב"ה אנחנו העם שפוי, בריא וחפץ חיים. עלינו להשתחרר משני קבעונות שהתרגלנו להם. האחד, שכל מה שהוא חידוש הוא התקדמות והוא טוב יותר, והשני ש'הם שם למעלה יודעים מה שהם עושים
מה לכל הנ"ל ולגאולה? משמעות המילה 'גאולה' היא חזרה למצב המקורי בו עם ישראל היה נורמאלי לפי הסטנדרטים של הבוחר בעמו ישראל באהבה. להמחשה: בתפילתנו לגאולה אנו מבקשים: "השיבה שופטינו כבראשונה"  או "בנה ביתך כבתחילה", "והשב כוהנים לעבודתם".

ב"ה אנחנו העם שפוי, בריא וחפץ חיים. עלינו להשתחרר משני קבעונות שהתרגלנו להם. האחד, שכל מה שהוא חידוש הוא התקדמות והוא טוב יותר, והשני ש'הם שם למעלה יודעים מה שהם עושים. דברים שרואים משם לא רואים מכאן'.

היום כאשר ראשי השלטון הוכיחו עצמם שמבחינה שכלית, אנושית ומוסרית אין להם יתרון על אף אחד ממתפללי בית הכנסת שלנו. הגיע הזמן שנרשה לעצמנו לחשוב ולקבוע עמדות בעצמנו, גם בנושא הנהגת המדינה. אנחנו העם לא היינו ממנים את פרס לשמור לנו על החנייה עד שנביא את האוטו, חלקת לשונו לא תצליח לשטות באף אחד מאיתנו. והנה הוא שיטה בחברי הכנסת ונבחרי העם. אם נהיה נחושים שרצוננו הלאומי יקבל את ביטויו בהנהלת המדינה, עלינו להפסיק לבחור ב'מי שיש לו סיכוי' או בפחות גרוע, ונראה בבחירתנו הדרך היחידה להשפעה ולשיפור. מי שמאמין שעם ישראל צריך לחזור להנהגה יהודית של המדינה, צריך לבחור ביהודי מאמין בה' ובגאולת עם ישראל בארצו.

רק יהודי מאמין ייתן צביון של ראשית צמיחת גאולתנו – למדינת ישראל.

עם כשלון העבודה בבחירות אמר שמעון פרס: "הפסדנו!". מי הפסיד? הוא נשאל. והתשובה הייתה: "הישראלים". ומי ניצח? "היהודים". אם עבור פרס ניצחון היהודים הוא הפסדו, אני מאחלת לו שעוד בימי נשיאותו יזכה שוב להיות לוזר, ולראות את הפסדו הבא בו היהודים יזכו בשלטון והיהדות תשוב לשלוט... ובא לציון גואל.