חומץ בן יין

את דבריו של בורג קשה להכליל אפילו בגדר "חומץ".

זבולון אורלב , י' בתמוז תשס"ז

זבולון אורלב
זבולון אורלב
צילום: פלאש 90

אברהם בורג, בספרו "לנצח את היטלר", אינו בוחל מלירוק לבאר ששתה ממנה. כפירתו התמוהה, אם לא הבזויה, בחזונה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי בארץ ישראל מחייבת התייחסות. אי-אפשר לפטור אותה בלא כלום מפני שבורג, בנו של מנהיג המפד"ל ד"ר יוסף בורג ז"ל, כיהן בעבר כיושב ראש המוסדות הלאומיים וכיושב ראש הכנסת. ראוי שייאמרו עליו דבריו של רבי אילעא משום ר' אלעזר ב"ר שמעון ביבמות ס"ה, ע"ב: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".


חזון הקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי בארץ ישראל מבוסס על האמונה העקבית בהבטחת הקב"ה לעם ישראל לתת לו את ארץ ישראל
חזון הקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי בארץ ישראל מבוסס על האמונה העקבית בהבטחת הקב"ה לעם ישראל לתת לו את ארץ ישראל. אמונה זו היא יסוד בלתי ניתן לערעור בדת ובתרבות היהודית. אין לך אישיות תנ"כית או דור בתולדות העם שלא קיבל הבטחה אלוקית להנחיל את ארץ ישראל לעם ישראל. רק בזכות המצוות התלויות בארץ יכולות תרי"ג מצוות להתקיים בשלמותן. אין לך תפילה, הן במעגל השנה והן במעגל החיים, שאין משולבים בה חלקים המביעים את הכמיהה לשיבת ציון ולבניין ירושלים.

מצטרף לכך בדורנו החזון הציוני של הקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.  הרצל ראה נכוחה את הצורך לחזור ולהקים את מדינת העם היהודי בארץ ישראל כזכותו של כל עם לממש את שאיפתו הלאומית לקיים מדינה ריבונית. אשר על כן, כפירתו של בורג אינה רק כפירה בחזון הציוני. למעשה, היא כפירה גם באמונה היהודית מאחר שחזון מדינת ישראל כמדינה יהודית מבוסס הן על חזון יהודי-דתי והן על חזון יהודי-ציוני והכופר בו - כופר בשניהם.

"אם בארזים נפלה שלהבת". יש לחשוש לסדקים אידיאולוגים וערכיים בכל המחנות והרבדים בעם. מי שמקל דעת בעניין זה ורואה בו שריפה מקומית, ימצא את עצמו במהרה נאלץ להתמודד עם שריפה המכלה כל חלקה טובה ויקרה.

אף שדברי כפירתו של בורג זכו לגינוי מכל גוני הקשת הציונית, הדתית והחילונית, אין להסתפק בכך. אחד מתפקידיה המרכזיים של התנועה הדתית-לאומית הוא להשפיע, לעצב ולהנחיל לעם ולמדינה את ערכי היהדות והציונות גם יחד. על השאלה: "מה חשוב יותר, דתי או לאומי? ציוני או דתי?", ידועה תשובתו המפורסמת של ד"ר יוסף בורג ז"ל שמדגישה את המקף המחבר בין דתי ללאומי ובין הציוני לדתי. "מקף" זה הוא מיסודותיה של הציונות הדתית: החיבור, השילוב, הקשר הבל-ינותק בין דת ללאום ובין ציונות ליהדות.       

בורג הבן אינו יודע גבול בחוצפתו. ההצעה, שכל אזרח ישראלי ינסה לרכוש דרכון זר ובכך יביע ערגה וכיסופים לחיי קהילה יהודית בגולה היא התחתית הנמוכה ביותר שיכול להגיע אליה אדם המבקש שקולו יישמע בציבור. טענות אלה מפריכות כל תביעה יהודית למדינה עצמאית בארץ ישראל.

משנתו של אחד העם שכל הדרוש לעם היהודי הוא הקמת מרכז רוחני בארץ ישראל ללא ריבונות מדינית, לא עמדה במבחן הזמן. השואה תוכיח, רדיפת היהודים ברוסיה הסובייטית תוכיח, וההתבוללות המדהימה של יהדות ארצות הברית תוכיח. כפי שאדם בנוי מגוף ונשמה, חומר ורוח כך גם בנוי עם. קיומו משולב מאמונה, תרבות, ערכים ואידיאולוגיה יחד עם ריבונות ועצמאות מדינית. אומנם העם היהודי ידע להישרד בגולה אלפיים שנה, אבל היה זה רק אורח חיים של הישרדות ולא של פריחה מדינית, שגשוג ובנייה יצירתיים.


נראה שאת דבריו של בורג קשה להכליל אפילו בגדר "חומץ", שהרי ר' אלעזר היווה איום על יחידים, ואילו דבריו של בורג הם ערעור ואיום על קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי
אף שיש לי ביקורת על המתרחש במדינת ישראל בכל הקשור לאופייה היהודי, להתנהלות המושחתת במערכי השלטון, לפשיטת הרגל החברתית ולאוזלת היד אל מול הסכנות הביטחוניות, אינני בורח מן המערכה אלא נאבק ומתמודד כשליחה של התנועה הדתית -לאומית לתיקון ושינוי המצב.

התלמוד בבבא מציעא (פג: ע"ב) מספר על ר' יהושע בן קרחה שכינה את ר' אלעזר ברבי שמעון "חומץ בן יין" על שהביא להריגת יהודים, לאחר שתפס גנבים והסגירם לשלטון זר. ר' אלעזר התגונן ואמר כי הוא מבער מישראל רק את הרשעים. השיבו ר' יהושע ואמר "יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו", לאמור: אתה ר' אלעזר, אל תעשה זאת עבור המלכות הזרה ואל תהיה רשע ("חומץ")  לעומת אביך הצדיק ("יין").

נראה שאת דבריו של בורג קשה להכליל אפילו בגדר "חומץ", שהרי ר' אלעזר היווה איום על יחידים, ואילו דבריו של בורג הם ערעור ואיום על קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.