יהודה ליפשיץ נולד בו' בתשרי תשכ"ד בתל אביב להוריו נילי ואלימלך, ולמד בבית-הספר היסודי 'הכרמל'. במלאות לו שלוש-עשרה העתיקה המשפחה את מגוריה לרעננה, ויהודה המשיך את לימודיו שם בבית-הספר הממלכתי ב'. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר על שם אוסטרובסקי בעיר, ואז נולדו גם שני אחיו ניר ואיתי. בנערותו היה פעיל בתנועת הצופים, כחניך ולאחר-מכן כמדריך, ונמנה עם התומכים הפעילים בהקמת שבט הצופים ברעננה. אולם חרף מחויבותו לעיסוקים אלה, מצא זמן פנוי להקדיש למשחק הטניס שהיה אהוב עליו, לטיולים בארץ ובעיקר אהב את הים והחוף ואת תחביבו הימי, גלישת-גלים.





למה נזכרתי בו היום למרות שמעודי לא פגשתי בו?! כי ראש הממשלה אהוד אולמרט מקדם בימים אלו את הבטחתו למלך עבדאללה לשחרר את רוצחיו של יהודה

הוא גויס לשירות סדיר בינואר 1982 והוצב לשרת בחיל ההנדסה. סיים בהצלחה קורס קצינים והיה למדריך בקורס מש"קי הנדסה ולאחריו שימש כקצין מבצעים. הוא השתחרר בדרגת סגן, וחבריו לשירות העריכו אותו כחבר יקר ואהוב ביותר החף מכל שאיפה תחרותית ומקרין שלווה בנועם הבעתו והליכותיו, רב-תושייה בעת הצורך ואינו מאבד את שלוותו הפנימית גם במצבי לחץ קיצוניים. לאחר שחרורו מצה"ל פנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב.



למה נזכרתי בו היום למרות שמעודי לא פגשתי בו?! כי ראש הממשלה אהוד אולמרט מקדם בימים אלו את הבטחתו למלך עבדאללה לשחרר את רוצחיו של יהודה.



ביום כ' בחשוון תשנ"א (8.11.1990) נפל יהודה בקרב צפונית ליריחו, ליד הכפר עוג'ה, כשהוא מוביל בראש כוח מול חוליית מחבלים שחצתה את נהר הירדן. המחבלים, אזרחים ירדניים, חצו את הנהר מתוך כוונה להגיע לירושלים ולבצע בה פיגוע המוני. כוח צה"ל גילה אותם עם עלות השחר ובחילופי היריות עם המחבלים נפגע יהודה ונפל.



ראש הממשלה הקודם, אריאל שרון, הסכים בעבר לשחרור אסירים ירדנים אך התנגד לשחרור אסירים "עם דם על הידיים", ודחה את בקשותיה החוזרות של ירדן לשחרור ארבעת רוצחי החייל שאחד מהם הוא אחיו של חבר פרלמנט ירדני. אבל אולמרט אינו כבר רק "ממשיך מורשת שרון", אלא מדרדר לתהומות שאפילו מורו -ורבו נזהר לא לגלוש אליהם.



ההצדקה הנוכחית של אולמרט היא שהמחבלים "ירצו את שארית עונשם בכלא הירדני", אלא שבדיחה מרה כזו יכולה לעלות על רק מחשבתו של עורך דין ממולח כאהוד אולמרט, ולא של שאר אזרחי ישראל ש"הוא עובד אצלם".





אולמרט אינו כבר רק "ממשיך מורשת שרון", אלא מדרדר לתהומות שאפילו מורו - ורבו נזהר לא לגלוש אליהם

חוץ ממגדל בבל של תיקי החקירה והחשדות בפלילים ובשחיתות, חוץ מההתנהלות החובבנית בנושאי ביטחון והפקרת העורף והחטופים במלחמה, חוץ מהמפולת המדינית שיצר בחזית הבינלאומית מול ממשלת החמאס הרי שאהוד אולמרט מגיע לשיאי ציניות וגסות בזכרם של חיילי ישראל, אלו שבניו לא היו מעולם חלק מהם.



על תפקודו של סרן יהודה ליפשיץ בפעולה זו כתב מפקדו למשפחה השכולה: "יהודה שחבריו לנשק, מפקדיו ופקודיו ראו בו אח ולוחם איש רוח ונעים הליכות, בלם את התקדמות המחבלים בגופו, תוך גילוי תושייה, אומץ לב, מהירות תגובה ושליטה על הכוחות".



אף אחת מהתכונות הללו לא נמצאת באהוד אולמרט.