תחת הסיסמאות השחוקות של "פריימריס", תוך הבטחת "שקיפות" ו"ביטוי רצון הבוחר", מנסים שוב למכור לנו (במאמר "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" של אדמונד חסין באתר זה) מפקד לרשימת האיחוד הלאומי. אחרי הזעזוע של הגירוש, אין ספק שרשימת שבאה לייצג את הציבור הכתום צריכה לייצג את מגוון הדעות, בעיקר כדי להציג חזית אחת נחושה ויעילה למניעת גזירות דומות.



הדם הרע הזורם בין המועמדים לבין עצמם, ובין תומכיהם נשאר עוד שנים רבות ומקשה מאוד על עבודה יעילה ויצרנית של תנועה מלוכדת

אבל ככל שהתחרות הפנימית בין מועמדי המפלגה היא פתוחה יותר, הרי היא גם חריפה יותר וגוררת בצורה בלתי נמנעת שתי תוצאות: פגיעה בלכידות המפלגה וצורך בגיוס משאבים. זאת המשמעות של פריימריס "פתוחים".

פגיעה בלכידות המפלגות או התנועות הציבוריות שמרכיבות אותה, שהן אבני היסוד של הדמוקרטית המודרנית, עלולה להתגלות כרעה חולה. כבר נוכחנו במדינות רבות, קל וחומר בישראל של השנים האחרונות, כמה מר יכול להיות הפרי של "איש הישר בעיניו יעשה".

כשהיריבות מחריפה, נבחרי הציבור כבר לא פועלים למען שולחיהם אלא מונעים, כמעט בתת-מודע, ברצון להוכיח, להתנצח ולהשיג כותרות. הדם הרע הזורם בין המועמדים לבין עצמם ובין תומכיהם נשאר עוד שנים רבות ומקשה מאוד על עבודה יעילה ויצרנית של תנועה מלוכדת. המשקעים והיריבויות לא נעלמים ביום אחד. הם נמשכים שנים רבות ומערערים את היכולת להציג חזית מאוחדת, וממילא להגיע להישגים.

ובואו נדבר גם על השחיתות:  תארו לעצמכם שלאיחוד הלאומי יתפקדו כמאה אלף איש. הרי רק משלוח מכתב פשוט, ללא עיצוב וללא צבע, יעלה לכל מתמודד יותר ממאתיים אלף ש"ח. וזה עוד לפני עלויות של כרזות, כנסים ואירועים, כיבוד, טלפונים, מדביקים, הוצאות משרד, סקרים, הפקת תקליטורי תדמית ועוד רעיונות מופרעים ככל שיוזם מוחו ההזוי של מנהל הקמפיין.

עלות מסע בחירות "מלא", עבור מקום ברשימה לכנסת, יכול להגיע במקרה הצנוע לשבע מאות אלף ש"ח. לרוב המתמודדים אין סכום כזה רק בשביל ההתמודדות והם נאלצים בכל העולם ובכל המפלגות לבקש את עזרתם של בעלי הון ואדירי-ממון. "משקיעים" שכאלו, אינם עושים זאת רק בשביל האידיאולוגיה או לקידום יקירם הנערץ. הם מצפים לתמורה בבוא היום, כשהנבחר בו השקיעו יוכל לתגמל אותם בהיותו בעל שררה. כדי שכשהלה יבחר ימונה לשר שיכון או תשתיות הוא "ידע לבחור בקבלן הנכון". ככל שהלחץ רב יותר לגיוס משאבים כספיים, הפיתוי והניסיון גדולים יותר ומחויבויות מרחיקות לכת כלפי מממנים מגיעות לכדי שחיתות של ממש.

בעיה נוספת בפריימריס "פתוחים" וכמעט אינה מוכרת היא סיפור עטאף ארסלאן. בחודש תמוז תשל"ד (יולי 74') נבחרה מועצת מפלגת 'שינוי', ובין המועמדים הייתה גם נערה ערביה בשם עטאף ארסלאן. איש לא הכירה, אך היא שלחה מכתב ובו הציגה את מועמדותה ואת רצונה לראות בקירוב לבבות בין יהודים לערבים. מי מאנשי 'שינוי' לא יצביע בעד מועמדת שכזו שאין ספק שראוי כי תבוא לידי ביטוי?! וכך אירע שעטאף ארסלאן זכתה במקום הרביעי ברשימה, לתדהמתם של אלה שרצו לראותה ברשימה, אך לא פיללו כי רצונם המשותף יסלף את סך-הכל של רצונותיהם הפרטיים.

זוהי המחשה מציאותית ביותר לפריימריס "פתוחים" לגמרי. אתה רוצה לראות מישהו ברשימה כדי שזו תהיה מייצגת ומצביע עבורו, אך כמוך נוהגים רבים והתוצאה היא כי אותו מועמד מטפס לראש הרשימה, למקום שבו לא רצה איש לראותו. כך לדוגמא, כולם מסכימים כי מן הראוי שיופיעו ברשימת האיחוד הלאומי נציג עולי אתיופיה, נציג העולים מחבר העמים, נציג 'הממלכתיים' וחבר הקיבוץ הדתי. אבל אם ננקוט בפריימריס 'פתוחים', כפי שמציע אדמונד חסין, עלולה הרשימה לכלול בקידמתה בדיוק את ארבעה אלו שאין זה כלל רצון רוב מוחלט של המתפקדים.

פריימריס פתוחים עלולים אם כן להביא לשחיתות וגם להציב מועמדים לא מתאימים. דווקא גוף בוחר שיש בו ייצוג מאוזן לנציגי מוסדות וקהלים יפיק תוצאה הרבה יותר מוצלחת.



גוף שיש בו ייצוג לארגונים וקבוצות כמו הקיבוץ הדתי, איגוד ישיבות ההסדר, רבני צהר, מטות ערים, אוניברסיטת בר אילן, ישובי יש"ע, הישוב היהודי בחברון, יש"ע המתחדשת, תנועת 'אמונה', רבני הישובים, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ראשי הישיבות הציוניות ועד יישובי גוש קטיף ועוד אחרים.



אנו מספיק בוגרים ובעלי ניסיון לדעת שתחת המותג 'דמוקרטיה' לא הכל נאה וצודק, ששוויון ופתיחות אינם חזות הכל ושדווקא שיטות "פתוחות" עלולות לעוות כליל את רצון העם

בשביל לייצג אותנו נאמנה בכנסת איננו זקוקים לאיש רוח, אלא לאחד שמקבל הנחיות. לא מפקד כריזמטי שבטוח שכל האמת בכיסו, אלא אחד שיודע לבצע את העבודה ולהביא תוצאות. נציגינו בכנסת צריכים וחייבים להיות מנכ"לים טובים, ישרים והגונים אך גם סוחרים ממולחים. כאלו שמקבלים את הנחיותיהם, עצותיהם ושיקול דעתם של הרבנים וראשי הציבור, ויודעים את צרכיו של הדור על פרטי פרטיו.

פריימריס "פתוחים" יביאו עלינו מנהיגים כריזמטיים שכוחם בפיהם, פוטוגניים ו'צעירים'. זה בדיוק מה שלא ימנע את העקירה הבאה, חלילה.

אנו מספיק בוגרים ובעלי ניסיון לדעת שתחת המותג 'דמוקרטיה' לא הכל נאה וצודק, ששוויון ופתיחות אינם חזות הכל ושדווקא שיטות "פתוחות" עלולות לעוות כליל את רצון העם.