חדר ניתוח

זה לא שואו עכשיו, זהו חדר ניתוח.

אורי אליצור , ט"ז בתמוז תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

האם יש עם פלשתיני?

גולדה מאיר אמרה שאין עם פלשתיני, וכולם צחקו עליה. עכשיו החמאס אומר את זה לא במילים, אלא במעשים. בני עם אחד לא משליכים זה את זה כפותים בחבלים מהקומה העשירית, לא יורים בראש של ילד כדי להעניש את אבא שלו, לא מוציאים להורג עשרות אנשים באמצע הרחוב, ולא מעלים באש בית חולים. אם יש עם הוא לא נותן לשום אידיאולוגיה להפריד אותו לשניים. אני לא מתיימר להגיד עכשיו בשני משפטים מה המסקנה ומה לעשות? מי צדק ומי פישל? אלא רק את זה שצריך לחשוב על הכל מחדש, גם על גולדה וגם על העם הפלשתיני וזהו. עד כאן בעניין הזה.

דילמה איומה


וכאן הדילמה האיומה. מה סביר, איפה גבול האפשר, איזה נזק לביטחון הוא מתקבל על הדעת, ואיזה נזק הוא כבר בלתי ניתן גם מול חייו וחירותו של חייל שלנו?
מדינה שלימה עצרה את נשימתה כאשר נשמע קולו של גלעד שליט מן הקלטת. לא היה לב שלא רעד. אחר כך התחילו הדיבורים ונשמעו הדעות, וכל דעה משמעותית וראויה להישמע, אבל יש רק שלושה - ארבעה אנשים שדעתם לא רלוונטית, ולא צריכה להישמע: נעם ואביבה שליט, האחים והסבא. כי הדילמה היא איומה וקשה כשאול. הרי ברור שהסיסמה "לעשות הכל כדי להחזיר את גלעד הביתה" היא סיסמת שווא. אילו היה מותר לעשות הכל, גלעד כבר היה בבית מזמן תמורת שחרור חמשת אלפים מחבלים, אספקת חמישים אלף רובים ועוד מאה טנקים לחמאס. ברור שכאשר אומרים לעשות הכל כדי להחזיר את גלעד הביתה, הכוונה היא לעשות כל מה שאפשר, כל מה שבגדר הסביר, וכל מה שיגרום לביטחון ישראל נזק בינוני או אולי אפילו גדול, אבל לא ענק.

וכאן הדילמה האיומה. מה סביר, איפה גבול האפשר, איזה נזק לביטחון הוא מתקבל על הדעת, ואיזה נזק הוא כבר בלתי ניתן גם מול חייו וחירותו של חייל שלנו? בשאלה הקשה והכואבת הזאת, האחרונים שיש להם דעה צלולה והגיונית הם ההורים של גלעד. אף אחד לא מצפה שתהיה להם דעה צלולה. לב כולנו פועם איתם. אף אחד לא אומר להם תחשבו על המחיר, תתחשבו בהורים השכולים של הבחורים שייהרגו כתוצאה מן המחיר שאנחנו משלמים על גלעד. הם חושבים רק על גלעד וזה אנושי מאוד, וזה בסדר. אבל זה הופך את דעתם לבלתי רלוונטית ואת שיקול דעתם לבלתי משמעותי, כזה שנגוע בחוסר סבירות קיצוני.

גלעד שליט מוחזק בשבי שנה שלימה בגלל אימא של יוסקה גרוף. זה היה מזמן, לפני 25 שנה, אבל אימא של יוסקה אמרה שהיא תהפוך את העולם, שהיא תילחם כמו לביאה על הגור שלה, שהיא תגיע עד ראש הממשלה, תעשה לו את המוות ולא תעזוב אותו. היא אמרה שלא יהיה לו רגע שקט, עד שהוא יחזיר את הבן שלה מהשבי. היא אכן הגיעה ולא נתנה מנוחה, והשיגה את שלה. ואחרי ההחלטה על עיסקת ג'יבריל, שבה שוחררו כ-1,500 מחבלים תמורת שלושה חיילים שלנו, אמר יצחק רבין בכנות: "אסור היה לעשות את העסקה, אבל לא יכולתי לעמוד מול האימהות".

חדר ניתוח

אלמלא העסקה ההיא שיצחק רבין עשה למרות ששיקול הדעת שלו אמר שאסור לעשות, סביר שתג המחיר של היום היה עשרה או עשרים מחבלים תמורת אחד, וגלעד שליט היה משוחרר כבר מזמן. יכול להיות שהוא בכלל לא היה נחטף. אמא של גלעד משלמת היום את המחיר על ההתחשבות הלא צלולה בדעתה של אימא של יוסקה. היא יכולה לומר: עכשיו תורי להעלות את המחיר, ואחר כך שאמא אחרת תשלם את המחיר עלי. מותר לה לומר את זה. מותר לה לומר כל דבר, אבל לראש הממשלה אסור להקשיב לה.


תפסיקו לעשות תחרויות רייטינג על הגב של משפחת שליט. די לראיין את האבא והסבא כאילו הם פרשנים או מומחים יודעי דבר או אנשים בעלי עמדה מוסרית ייחודית
אהוד אולמרט משחק פוקר עם פרטנר מנוול ואכזרי על חייו של גלעד שליט. יש משא ומתן ואנחנו יודעים שיש. הוא מנהל אותו מול האנשים הכי רעים שיש בעולם, והוא הולך על גשר צר מאוד ואולי על חבל. כדי להצליח לא ליפול ולא לאבד שיווי משקל הוא צריך ראש צלול, שיקול דעת קר כקרח ולב של אבן. הוא יכול להתייעץ עם אנשים שונים בעלי דעות שונות, אמונות שונות ותחומי ידע שונים. אם יש מישהו שאסור לו לשמוע, אלה הם האבא והאימא של גלעד.

וגם התקשורת. התקשורת לא אמורה לקבל שום החלטה, ולכאורה כאילו אין עליה שום אחריות. אבל התקשורת משפיעה לא מעט על מקבלי ההחלטות והיא גאה בזה. זה מחייב גם אותה לאיזושהי מידה של אחריות. אין כוח בלי אחריות. תפסיקו לעשות תחרויות רייטינג על הגב של משפחת שליט. די לראיין את האבא והסבא כאילו הם פרשנים או מומחים יודעי דבר או אנשים בעלי עמדה מוסרית ייחודית. הם לא אף אחד מכל הדברים האלה. לדברים שהם אומרים אין שום משקל בדילמה הנוראה, לא משקל מקצועי ולא משקל מוסרי. נכון שהכאב שלהם מצטלם יופי, גם האיפוק והאצילות, והישראליות השפויה והשקטה שלהם. אבל זה לא שואו עכשיו, זהו חדר ניתוח.

זה רגע קשה שבו אסור לטעות. שקט.