שתי גדות

מי שהתבגר מחבלי הילדות הסרוגים, מוזמן להצטרף.

משה פייגלין , ט"ז בתמוז תשס"ז

ח"כ משה פייגלין
ח"כ משה פייגלין
צילום: פלאש 90

בנימין נתניהו מציע להכניס ליהודה ושומרון את החטיבה הירדנית של אש"פ. ההיגיון שמאחורי ההצעה הוא לגלגל את בעיית ערביי יו"ש לפתחם של הירדנים. נתניהו אינו טיפש. הוא מבין שחוסיין מצוי בלחץ מן המתחולל בצפון מדינתו, בלבנון ובעיראק, וברור לו שאם המהפכה האיסלמית תתקדם מעזה ליו"ש, שבגבולו המזרחי, הוא ימצא עצמו בתוך צבת אסלמית שתסגור עליו במהירות. תקוותו היחידה של חוסיין היא ישראל. אליבא דנתניהו, עלינו לנצל את שעת הכושר הזו. אולם ההיגיון של נתניהו, מוצלח ככל שיהיה, שבוי במרחב התודעה האוסלואי.


תקוותו היחידה של חוסיין היא ישראל. אליבא דנתניהו, עלינו לנצל את שעת הכושר הזו. אולם ההיגיון של נתניהו, מוצלח ככל שיהיה, שבוי במרחב התודעה האוסלואי
רבים הספיקו לשכוח כיצד הסביר ביילין ברוב חשיבות, לפני 14 שנה, כי "עלינו לנצל את שעת הכושר" וכי "יש לנו חלון הזדמנויות" משום שערפאת מתמוטט לו שם בטוניס, ולכן דווקא עכשיו עלינו לפנות למהלך נועז ולהביא אותו הנה. זה בדיוק ההיגיון של ביבי עכשיו. נקודת המוצא של מנהיג הליכוד, כבר מזמן אינה "שתי גדות לירדן – זו שלנו זו גם כן". גם "הדדיות" בנוסח:  "זו שלנו זו שלהם" כבר אין בהצעה להביא לכאן את חטיבת 'באדר' הירדנית.. אפשר בהחלט לומר שנתניהו מאמץ עכשיו המנון חדש למחנה הלאומי: "שתי גדות לפלסטין, זו שלהם וזו גם כן..." ומנקודת המוצא הזו, נתניהו בא עם פתרונותיו.

אופוזיציה אמורה להציג אלטרנטיבה. הבעיה בישראל היא שהימין ויתר על חלומו, אימץ באופן מלא את מרחב החשיבה (התודעה) שבתוכו פועל השמאל, ומאז לחיצת היד של נתניהו וערפאת אין יותר לישראלים מוצא אחר מלבד ההיגיון של אוסלו. כל ישראלי כבר יודע שאם יצביע שמאל הוא יקבל שמאל, ואם יצביע ימין יקבל ...

זהו מקור תחושת הייאוש הכללי, תחושת האין מוצא הנובעת מחוסר אלטרנטיבה.

הרעיונות "היצירתיים" הללו, דוגמת זה שמעלה עכשיו נתניהו, יוסיפו ויתנפצו שוב ושוב בפרצופנו. חיילי החטיבה הירדנית, על נשקם וציודם, יילחמו בסוף ביהודים תחת דגל החמאס. הם גם יהוו את ראש הגשר להפיכה איסלמית בצבא ירדן כולו. הנשק שישראל תעביר עכשיו למחבלים ה"טובים", ייפול גם הוא לידי החמאס, בדיוק כפי שקרה בעזה. אך לשבויי ההיגיון של אוסלו, לא יכולים להיות פתרונות אחרים.  המציאות  היא שארץ - ישראל שייכת לעם - ישראל. אבל מי שהחליף את האמת של "שתי גדות לירדן" בשקר של "שתי גדות לפלסטין" כבר אינו מחובר למציאות, ולכן לעולם לא יוכל להתמודד עם אתגריה.

מצטרפים לממשלה?

השבוע התפרסמו ידיעות על כך שאולמרט רוצה את נתניהו באוצר. הדברים אינם צריכים להפתיע. על פי חוקי הפיסיקה, דגים שאינם שוחים נגד הזרם נסחפים עימו.

מעולם לא הייתה לאופוזיציה הזדמנות כה טובה כפי שהייתה לנתניהו מיד לאחר התבוסה הנוראה שנחלנו בקיץ האחרון. אבל נתניהו לא הצליח למנף את הגל הזה ולהביא להפלת הממשלה. כולם בטוחים שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא. אנו במנהיגות, רחוקים מאוד מלהיות בטוחים בזה. אומנם נתניהו הוא אחד האישים המוכשרים ביותר שידעה הפוליטיקה הישראלית, אך הוא חסר את שתי התכונות המרכזיות הנדרשות כדי להחליף את השלטון הקיים: אידיאולוגיה אלטרנטיבית וכושר מנהיגות. כל מנהיג אופוזיציה בינוני שהיה מראה איזושהי דרך שונה מדרך אוסלו, כבר היה מביא להפלת הממשלה.

נתניהו פשוט לא מסוגל. למעשה, נתניהו הוא הקלף החזק של אולמרט. הוא תמיד יוביל עליו בסקרים, אך לעולם לא יצליח לתרגם זאת למהפך פוליטי. באין אופוזיציה של ממש, אין דרך פוליטית לתרגם את הסלידה העממית למהפך פוליטי. כך שאולמרט נאלץ להתמודד רק עם הבעיות המשפטיות, והוא עושה זאת בהצלחה. בינתיים מתבסס מעמדו, וסביר להניח שזה יתחיל לבוא לדי ביטוי גם בסקרים. בסוף, נתניהו עוד יצטרף לממשלתו של אולמרט... הרעיון הזה כלל אינו מופרך, נתניהו אינו אידיאליסט גדול יותר מליברמן. הוא לא ייתן לעצמו להידחק לעמדה הבלתי רלוונטית שיצר לעצמו. הוא יחפש את הלגיטימיות והרלוונטיות בתוך הממשלה. אם אכן כך יקרה, ייווצר מצב מאוד מסוכן להתיישבות (ע"ע נתניהו בממשלת ההתנתקות) משום שהנדוניה של נתניהו תהיה לגיטימיות מחודשת לתוכנית ה"התכנסות". סופו של התהליך הזה יהיה שהליכוד יאבד את מעמדו האופוזיציוני בעיני הציבור והוא גם ישא באחריות לתבוסה הבאה, ומי שייקח את הקופה בבחירות הבאות תהיה מפלגת העבודה או איזו מפלגת ספין חדשה.

ומה למנהיגות יהודית ולכל זה?


מה שמנהיגות יהודית מציעה זה גם חזון נכון, גם פרקטיקה פוליטית נכונה, וגם עמדת השפעה רלוונטית על התפתחות התהליכים הפוליטיים בישראל, כאן ועכשיו
בין אם המציאות תתפתח על פי התרחיש הזה ובין אם בצורה שונה, למי שלא נמצא בתוך הליכוד אין שום דרך להשפיע על התפתחותה. מי שקשה לו עם הסרחון והולך למפלגות "נקיות" יותר, מקבל למעשה מראש את מנהיגותו של נתניהו. ברור שמפלגות הימין לא תתמוכנה בממשלת שמאל, כך שהן מונחות בכל מקרה בכיסו של מנהיג הליכוד. שרון, נתניהו, או מי שלא יעמוד בראש הליכוד, תמיד יוכל לחבור לשמאל בידיעה שהימין שבוי בכיסו. מי שעוזב את הליכוד עוזב את המאבק האמיתי. הוא בעצם אומר לנתניהו: קולי מובטח לך (דרך מפלגות הימין), אבל אחרי שאבחר בך אפגין נגדך...

במנהיגות יהודית הפסיקו עם הגישה הילדותית הזו. אנו לא יושבים באמבטיה, משחקים עם סירות נייר, ומדמיינים שאנו משייטים באוקיינוס. אנו מתעקשים להישאר מחוברים למציאות ולא נוטשים את שדה המערכה האמיתי. אנו לא מקבלים כמובן מאליו את מנהיגותו של נתניהו על המחנה הלאומי. אנו מתמודדים על הנהגת הליכוד והמחנה הלאומי, אנו מתמודדים גם על מקומות ברשימת חברי הכנסת של הליכוד, ואנו מפעילים כל הזמן את כוחנו במרכז הליכוד ובמזכירות הליכוד כדי להילחם נגד תרחישים שכאלה.
זה לא קל, זה לא פשוט וזה דורש הרבה מאוד התמדה ובגרות.

מי שהתבגר מחבלי הילדות הסרוגים, מוזמן להצטרף.

מה שמנהיגות יהודית מציעה זה גם חזון נכון, גם פרקטיקה פוליטית נכונה, וגם עמדת השפעה רלוונטית על התפתחות התהליכים הפוליטיים בישראל, כאן ועכשיו.