איך הופכים את החופש ליעיל?

האם החופש הוא בעצם העדר זמן?

הרב דוד סמסון , ט"ז בתמוז תשס"ז

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

ראש נקי

יש מקום לשאול ולברר לגבי החופש או בשמו הישיבתי "בין הזמנים". האם החופש הוא בעצם העדר זמן, כלומר מה שמאפיין את החופש הוא היותו מחוץ לזמן הלימוד ואין לו שום ערך עצמי או שמא ניתן להבין ש"בין הזמנים" הוא מציאות בפני עצמו, כלומר שיש בו ערך חיובי בפני עצמו מלבד היותו רק שלילת זמן הלימוד?


לאור זאת, אני סבור שכשם שמצוה ללמוד בשקידה במשך הזמן מבלי לבטל תורה, כך מצוה לנצל את החופש ובין הזמנים לפרנסה, לסידורים או למנוחה. כן, למנוחה! כלומר ללכת לים, לטייל ולנוח ובלבד שיכוון ליבו לשם שמים
נראה לי שבכך נחלקו רבא ותלמידיו (ברכות ל"ה): "אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא" (בתרגום חופשי: אמר להם רבא לתלמידיו הרבנים: בבקשה מכם, בימי ניסן ובימי תשרי אל תֵּרַאו לפני, כדי שלא תהיו טרודים במזונותיכם כל השנה). רבא מבקש בלשון של בקשה מאת תלמידיו "במטותא מינייכו" אל תגיעו לישיבה ב"בין הזמנים" של ניסן ותשרי. מהעובדה שרבא היה צריך לומר בבקשה מכם, משתמע שהתלמידים אכן רצו לבוא לישיבה גם בחודשים הללו.

נראה שהמחלוקת בין רבא לתלמידיו הייתה מסביב לשאלה בה פתחנו. התלמידים סברו ש"בין הזמנים" הוא סך הכל חוסר זמן של לימוד תורה ואין לו כל ערך בפני עצמו, לפיכך הם רצו למעט כמה שאפשר את הזמן של ביטול תורה. אולם רבא מלמד את תלמידיו ואותנו דבר גדול: "בין הזמנים" אינו רק העדר זמן של לימוד, אלא יש בו עניין וצורך חשוב בפני עצמו. לפיכך הוא ביקש מתלמידיו בלשון בקשה שלא יבואו לישיבה ב"בין הזמנים", אלא ינצלו את הזמן לצורכיהם בכדי שיוכלו ללמוד בלי הפרעות במשך השנה.

בדומה לכך ישנה הלכה שכל אות בספר תורה שאינה מוקפת בלבן פסולה (שו"ע או"ח ל"ב), ושלא רק האותיות של הספר תורה קדושות, אלא גם הלבן שמסביב נחשב לקדוש וחייב בגניזה (שבת צ').

לאור זאת, אני סבור שכשם שמצוה ללמוד בשקידה במשך הזמן מבלי לבטל תורה, כך מצוה לנצל את החופש ובין הזמנים לפרנסה, לסידורים או למנוחה. כן, למנוחה! כלומר ללכת לים, לטייל ולנוח ובלבד שיכוון ליבו לשם שמים. אין לי ספק שאי אפשר להתחיל את זמן אלול ושנת הלימודים או העבודה החדשה בלי לנוח לפניהם מנוחה משמעותית.

"בכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". "וְקוֹיֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ". 

המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".