"מהו וירא? שהיה משה רואה בסבלותם ובוכה ואומר: חבל לי עליכם. מי ייתן מותי עליכם שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסיע לכל אחד ואחד מהן".



חנן פורת, בשבתו כיו"ר ועדת החוקה, הכניס לחוק הישראלי את הסעיף "לא תעמוד על דם רעך". כלומר עבירה היא לא רק מעשה לא טוב שאתה עשית, אלא גם אדישותך לסבל הזולת תחשב התנהגות עבריינית

חנן פורת, בשבתו כיו"ר ועדת החוקה, הכניס לחוק הישראלי את הסעיף "לא תעמוד על דם רעך". כלומר עבירה היא לא רק מעשה לא טוב שאתה עשית, אלא גם אדישותך לסבל הזולת תחשב התנהגות עבריינית. הרעיון היפה הזה הפך לאות מתה בפרקטיקת אכיפת החוק. אדישות לזולת היא אחד מסממני החברה המודרנית, ההישגית והתחרותית. היא גם תוצר נילווה לחברה אנונימית שבה העולם גדול ופתוח והאדם קטן וסגור.

לפני כחודש הזדעזעה מדינה שלימה מהתמונות בהן נראה רוכב אופנוע נמחץ למוות בין שני רכבים גדולים. חלפו דקות ארוכות, הרכבים הנוסעים בכביש התנהגו כאילו על הכביש רבץ מפגע תעבורתי וכולם עקפו את גופת האיש המדממת, עד שהגיע אופנוען אחר שחש למקום, עצר את התנועה ושם קץ לביזיון לאור היום.



כיצד הפכנו לחברה אטומה שעושה קולות של סולידאריות בזמן מלחמה, אבל למחרת חוזרים להיות זרים זה לזה? איך קרה שהכוח המניע המרכזי בחייהם של רוב תושבי המדינה היהודית הוא כסף?



בשבוע שעבר הורשעו יצרני הפל - קל שגרם להתמוטטות רצפת אולם ורסאי בירושלים וגרמה למותם של 25 אנשים ופציעתם של כ-80 איש. אפשר לראות במוצר הבוגדני הזה את תמצית מצבנו הלא מזהיר: יש מתכנן, יש מהנדס, יש נוסחא פיסיקלית, יש מומחים שמאשרים, יש לקוחות מרוצים מהמוצר הזול ובסוף יש עשרות הרוגים, אבל אין אף אחד שמוכן לקחת אחריות.

מדינת ישראל עומדת כיום על יסודות פל קלים. הפל - קל לא נותן סימני אזהרה מקדימים, אלא התמוטט בשקט - בשקט פנימה אל עצמו וכך ברגע קטלני אחד קבר תחתיו את הרוקדים. מדינת ישראל מעמידה פנים של חברה משגשגת ונוצצת. מעולם מצבנו הכלכלי לא היה טוב יותר, זאת בשעה שמנגנוני התחזוקה שלה הולכים ונרקבים פנימה.



בימים אלה שרוחות מלחמה נושבות מדרום הארץ ומצפונה, כשהצבא הסורי עושה קולות מלחמה והפונדמנטליסט מאיראן משתמש בטרמינולוגיה של השמדת עם, מדינת ישראל לא יכולה עוד לתכנן את מהלכיה על חולשת האחר

בניגוד לפל קל, כאן דווקא חריקות הסדקים הנבקעים נשמעו היטב. "מלחמת לבנון השנייה" נתנה לנו הזדמנות נוספת לשידוד מערכות. המלחמה הייתה כשלון צבאי שלמזלנו לא גרר קטסטרופה קיומית. הקטסטרופה לא התרחשה כי עמדנו מול צבא גרילה של קומץ לוחמים חסרי טכנולוגיה מתקדמת, אך עם מוטיבציה קטלנית. לא תמיד המזל יאיר לנו פנים, בעיקר כשמנהיגינו עסוקים בהדיפת הביקורת וביטול המלצות ועדה שתפקידה נועד לבדוק את כשליה.

בימים אלה שרוחות מלחמה נושבות מדרום הארץ ומצפונה, כשהצבא הסורי עושה קולות מלחמה והפונדמנטליסט מאיראן משתמש בטרמינולוגיה של השמדת עם, מדינת ישראל לא יכולה עוד לתכנן את מהלכיה על חולשת האחר. הקטיושות והקאסמים עוד עלולים להתברר כמתאבנים של מלחמת הג'יהאד של הערבים נגד המדינה היהודית. צריך לזכור, "כל ישראל ערבים זה לזה". 



סולידאריות ולכידות פנימית, זו לא רק סיסמה.