לאן נעלמה הקדושה, ולאן נעלמה ההתרגשות?

ללמוד לבדוק את עצמנו ולזכור שנישואים זה מקום מקודש

מרים בר , ט"ו באב תשס"ז

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

פעם להתגרש היה סיפור גדול, ובושה נוראה למשפחה. נשים או גברים ששקלו צעד כזה נשלחו על ידי הוריהם הביתה לבן או בת הזוג בצירוף גערה: "אצלנו בבית לא מתגרשים". אבל היום יש כבר סיוע והבנה גדולה למתקשים בנישואים המעוניינים להתגרש: ההורים מבינים יותר, יש חברים שממליצים, השכנים לא מתרגשים, ואפילו הרבנים כבר מקבלים ולא מזדעזעים יותר מדי.


פעם להתגרש היה סיפור גדול, ובושה נוראה למשפחה. נשים או גברים ששקלו צעד כזה נשלחו על ידי הוריהם הביתה לבן או בת הזוג בצירוף גערה: "אצלנו בבית לא מתגרשים"
אם זמן מה לאחר החתונה מאבדים בני זוג עניין בחיים המשותפים או שיש חיכוכים, אז הם רוצים להחליף מצב אישי, להחליף בן זוג. אם יש מריבות ולילדים נמאס לשמוע, אז מתגרשים. אין את המעצור החברתי שהיה פעם. החברה אינה מתייחסת לזה כאל אסון גדול. כולם "פתוחים" יותר, מקבלים ומבינים. גם הורים לא תמיד מעזים להתנגד, לפחות לא ליד "הילדים".  הם כנראה אומרים: גידלנו ילדים לתפארת עם ביטחון עצמי, עם כושר החלטה והמון ידע. אם הם רוצים להתגרש, הם כנראה יודעים למה.
 
נכון שיש מצבים קשים מאוד: מצב של התעללות ואלימות פיזית או נפשית, ומצב של ירידה רוחנית גדולה שקשה להתמודד עימה. אז לעיתים צריך סיוע, חיזוק ועצה טובה, ולפעמים גם יותר. לפעמים אולי אין ברירה, כי מי אנחנו שנשפוט?

אבל יש מצבים שאין תקשורת. הם התחתנו והקימו בית, ובמקום לשוחח ולהשקיע בבית הם משקיעים בעבודה ובחברים. הבית כבר ממילא ישנו, אז למה להתאמץ?

יש הלכה המלמדת אותנו שבשנה ראשונה צריך הבעל להישאר עם אשתו ולשמח אותה. כמה חוכמה יש בכך. אני מאמינה שהמון בעיות היו נמנעות אם היו נוהגים כך כולם. זוהי שנה שבה לומדים להכיר זה את זו, לומדים לוותר על מה שהכרנו בשביל מי שצריך שנכיר הכי טוב. אבל למי יש היום זמן? ההלכה הרי נאמרה לפני שנים רבות, ואנו התקדמנו כל כך ועוד נתקדם... משקיעים כל כך הרבה זמן וכסף בלהתחתן, וימים מספר אחרי זה חוזרים לשגרה ומתגלגלים בזרם, בשטף החיים. אז כשיש קשיים שוכחים פתאום למה התחתנו, פונים לדבר עם חברים במקום עם בן או בת הזוג כמו שהתרגלו קודם. שופכים את הלב ומקבלים עצות אחיתופל.

יש משקל גדול לתגובות בחוץ. כשמספרים על קשיים בנישואים, חשוב מאוד עם מי מתייעצים ועם מי מדברים על כך. זה יכריע את הכף בגורל נישואיכם. זה תמיד מזכיר לי את הסיפור מ"חלום ליל קיץ" של שייקספיר: המכשף נתן שיקוי מסוים למלכה שיגרום לה להתאהב בייצור הראשון שתראה כשתקום, זה יוכל להיות עלם יפה-תואר או סתם חמור...

אז אם יש קשיים ואינכם מסתדרים או אם אתם מעוניינים לתקן ולא יודעים איך, אז צריך ייעוץ. בדקו היטב את היועץ או היועצת, לפחות כפי שבדקתם את בן זוגכם...שגם בו אתם סבורים כרגע טעיתם. 
 

אם יש שינויים שפתאום מקלקלים כדאי לבדוק, אולי אפשר לתקן? היום שלאחר החתונה זה לא היום שבו חולצים נעליים, זורקים רחוק, נשענים אחורה ומחכים שהאושר יגיע
צריך ללמוד להשקיע. ללמוד לבדוק את עצמנו ולזכור שנישואים זה מקום מקודש. "הרי את מקודשת...", אומר האיש ומקדש לעצמו את בחירת ליבו, וכולם מסביב דומעים מהתרגשות של שמחה.  והקב"ה אומר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".  אז איפה הקדושה, ואיפה ההתרגשות?

אני מכירה זוגות שנפרדו על מנת להתגרש, חזרו ושיקמו עצמם מחדש. נולדו להם ילדים נוספים והם זכו לרגעי אושר רבים. יש אפילו כאלה שהתגרשו כבר, חזרו ונישאו שוב, ובנו בית נפלא על הריסות הקודם והוא טוב ומשובח יותר. במקרים הנ"ל היו הגירושים תוצאה של שמיעה לעצות מכרים דואגים שלאחר הפרידה הביטו בבני הזוג כעל לא יוצלחים, כעל כישלון. מי ממהר לפרק בית?

אם יש שינויים שפתאום מקלקלים כדאי לבדוק, אולי אפשר לתקן? היום שלאחר החתונה זה לא היום שבו חולצים נעליים, זורקים רחוק, נשענים אחורה ומחכים שהאושר יגיע. הוא יגיע בעזרת ה', אבל תצטרכו לגרור אותו.