השיירה שעולה לחומש

גם רוחנו לא תיבש עד אשר יופנו כלי המלחמה הישראליים

אהוד סטודניה , ט"ז באב תשס"ז

אהוד סטודניה
אהוד סטודניה
ערוץ 7

שנתיים לגירוש, שנה לעמונה ושנה ל"מלחמת לבנון השנייה", ונראה שעולם כמנהגו נוהג. הערבים אותם ערבים, הים אותו ים, השלטון אותו שלטון, הצבא אותו צבא ורק הנוער שלנו, למוד הניסיון, מבטיח שדברים שראו שם לא ייראו מכאן.


עמדתי בפאתי הישוב החרב חומש, מביט מעלה במאות בני הנוער המתחילים בבניית בית אבן ראשון, לאחר שבמשך יותר מעשרים וארבע שעות צעדנו עד שהגענו לפסגת ההר
יום שני, ערב תשעה באב, מסע העלייה לחומש הושלם. עמדתי בפאתי הישוב החרב חומש, מביט מעלה במאות בני הנוער המתחילים בבניית בית אבן ראשון, לאחר שבמשך יותר מעשרים וארבע שעות צעדנו עד שהגענו לפסגת ההר. מכאן מבטי נודד מטה ומבחין בשיירת הרכבים הצבאיים הארוכה המטפסת מעלה, במטרה לפנות ולהרוס כל ניסיון לקומם את הריסות חומש.

בשיירה אני רואה את הטיוליות הצה"ליות העולות ריקות מתוך מטרה לשמש כלי העמסה להורדת הנוער החולם, ונזכר שבאותה שעה ממש אותן טיוליות צה"ליות נוסעות עמוסות במאות מחבלים ששוחררו מהכלא הישראלי ללא סיבה, וכעת הם חוזרים לבית גידולם להתארגנות מחודשת לפעולת הטרור הבאה. ובהמשך השיירה אני רואה את האוטובוסים ממוגני הירי העולים להר עמוסי חיילים ושוטרים עם "הנחישות" המהוללת לפינוי היהודים, ונזכר בגלעד שליט היושב במשך יותר משנה במרחק של קילומטרים ספורים מהצבא הישראלי, ועדיין לא זכה לראות את בחורינו המצוינים מגיעים לעורף האויב, ומשחררים אותו משבי המחבלים.
 
ובפאתי השיירה עשרות אמבולנסים המטפסים מעלה להיות ערוכים ומוכנים לקלוט את הפצועים מהאירוע העומד להתרחש על ראשו של ההר הצופה לעמק דותן. וקשה שלא להיזכר במדחת יוסף, החייל הפצוע מקבר יוסף, ששכב מדמם אל מותו במשך שעות וציפה בכיליון עיניים לאמבולנס בודד שיבוא לחלצו ולהציל את חייו. אבל מכל עשרות האמבולנסים לא הגיע אליו אחד, כי ג'יבריל רג'וב התחייב שהוא ידאג לו.

ובשיירה אני צופה בדיינריים האימתיים ממוגני הירי המטפסים באיטיות עיקשת לביצוע תפקידם. הפעם תפקידם להרוס מבנה לבנים שנבנה בידיהם של הנוער הגאה שהתכונן במשך שבועות לעלייה לחומש, לשוב ולבנות בו את בית הכנסת החרב. ושוב אני נזכר בתושבי שדרות המצפים, כמו קודמיהם תושבי גוש קטיף, לקולות הדיינריים שיבואו להרוס ולנתץ את בתי בית-חנון שמהם נורים יומם ולילה פגזי הקאסם, אך כל ההמתנה היא לשווא אין קול ואין דינייא.


ושוב אני מביט מעלה ברחמים המהולים בכעס בחיילים הנוהרים מטה מכלי התחבורה ונערכים מחלקות מחלקות, גייסות גייסות לקראת ההסתערות על מחנה הנוער
ושוב אני מביט מעלה ברחמים המהולים בכעס בחיילים הנוהרים מטה מכלי התחבורה ונערכים מחלקות מחלקות, גייסות גייסות לקראת ההסתערות על מחנה הנוער. ואז אני נזכר בתקופות גדולות של צבא ישראלי לוחם שידע למד ושנן שיש להסתער רק על האויב, לא להרפות ולא לעצור עד רגע הניצחון המוחלט .

ואז כשמאיר היום אתה מביט תחתיך ונפעם לגלות שבילית את הלילה על חלקת דשא ירוקה בחצר חרבה של אחד הבתים ההרוסים, ומיד אתה מהרהר שאם הדשא לא יבש זה שנתיים והוא ממתין בסבלנות ובעקשנות לבוא בעליו, גם רוחנו לא תיבש עד אשר יופנו כלי המלחמה הישראליים לשמש את ייעודם האמיתי. ואז הנוער המדהים שלנו ישוב ויעסוק בשלווה ובביטחון בשיקום קירות חומש החרבים.