מתי שותק שמעון פרס?

כזה הוא שמעון לכל אורך מסלול חייו.

יוסף "עבו" עברון , כ"א באב תשס"ז

פחות משלושה שבועות חלפו מאז כניסתו של שמעון פרס לארמון הנשיאות,  לא עבר יום בלי שיצא באיזו הצהרה פוליטית חדשה בכל נושא שעל הפרק או שהזדמן לו באקראי. בשבועיים הראשונים בלבד, מאז היבחרו, הספיק להתראיין לשלושים כלי תקשורת ברחבי העולם, וזהו רק אפס קצהו של לשונו הנטויה...


כזה הוא שמעון לכל אורך מסלול חייו. הימים ששמו אינו מוזכר בכלי התקשורת (לטובה או לרעה) הם הימים הקודרים ביותר בתולדותיו
כזה הוא שמעון לכל אורך מסלול חייו. הימים ששמו אינו מוזכר בכלי התקשורת (לטובה או לרעה) הם הימים הקודרים ביותר בתולדותיו.

אך היה יום אחד בשבוע שעבר שבו העדיף הנשיא שמעון למלא את פיו מים. היה זה ביום שני, ה- 30  ליולי 2007 , היום שבו יצא שר הביטחון בהתקפת זעם נגד המשתמטים משירות בצה"ל: "הגיע הזמן לחזור אל הימים שבהם לשרת בצה"ל היה זכות וכבוד, ולהשתמט היה כמו לשאת אות קין על מצח...",  הכריז אהוד ברק. והנשיא שמעון שמע, ושלא כדרכו שתק.

הוא העדיף את בגדי השרד על פני המדים של צה"ל

הוא שתק מכיוון שהוא עדיין נושא על מצחו את אות הקין של ההשתמטות משירות בצה"ל. זוהי אות שלא תמחה לעולם, והמלווה אותו לכל אורך דרכו הפוליטית. "התחננתי לפניו  להתגייס לשירות מקוצר ואפילו נכון הייתי לאפשר לו לעבור קורס מיוחד לקצונה", אך הוא מיאן אפילו לדון בכך..." , סיפר לי רב אלוף חיים לסקוב, הרמטכ"ל ה-5 של צה"ל באחד מראיונותיי עימו בשנות ה-60.
  
על "מלחמת הקוממיות" השקיף פרס ממקום מושבו המרווח במטה הכללי שעל שפת ימה של תל אביב. יחד עם עוד אחד עשר מבין עובדי המטה טיפס במאי 1948 על גג "הבית האדום", קיבל כרטיס מגויס (השמור עמו בגאווה עד היום), ובזה תמה פארסת הגיוס שלו ועימה הפרק הצבאי בחייו.

הוא העדיף את בגדי השרד על פני המדים של צה"ל, מה שלא הקנה לו כבוד בעיניהם של רבים מקציני הפיקוד במלחמות ישראל ובראשם משה דיין שלא פעם התייחס אליו בזלזול מופגן. אך מי שהגדיל מכולם להבין את טיבו היה יצחק רבין שבתוקף המסיבות "נאנס" לקבל אותו כשר ביטחון בממשלתו: "לא חשבתי ששמעון פרס מתאים לתפקיד שר הביטחון, משום שהוא מעולם לא שירת בצה"ל... קיבלתי אותו לתפקיד בלב כבד. זו הייתה טעות. ידעתי שאצטער עליה ואשלם את מלוא המחיר", אמר.


הוא העדיף את בגדי השרד על פני המדים של צה"ל, מה שלא הקנה לו כבוד בעיניהם של רבים מקציני הפיקוד במלחמות ישראל ובראשם משה דיין שלא פעם התייחס אליו בזלזול מופגן
דברי הביקורת החריפים שהשמיע לפני ימים אחדים שר הביטחון, אהוד ברק, על הדה-לגיטימציה שזוכה לו השירות הצבאי בחברה הישראלית הסעירו את הציבור ברחבי המדינה. עשרות חברים ב"פורום ההורים לשוויון בנטל" וארגונים נוספים ערכו מסע אלונקות בלב תל - אביב במחאה על תופעת ההשתמטות משירות צבאי. מירי בראון מ"פורום הורים לשוויון" וממארגני המסע הסבירה  ל-ynet , כי נתוני ההשתמטות שפורסמו לאחרונה זעזעו אותה. "אנחנו ההורים מחנכים לנתינה והדבר הזה פוגע בחוסן הלאומי... לא ייתכן שמישהו עושה את העבודה, בעוד שאחרים מפתחים קריירה".

ומה על המשתמטים מצה"ל בנימוק של "מצפונם אמונתם"

את האצבע המאשימה מכוונים כמעט הכל אוטומטית לעבר חוק טל המשחררת אחוז ניכר מקרב הנוער הדתי משירות צבאי בנימוק ש"תורתם אומנותם", אך משום מה שוכחים שראשיתה של המסורת הפציפיסטית בתוככי החברה היהודית בארץ נעוצה הרחק בשנות העשרים של המאה הקודמת, בתנועת "ברית שלום" שנוסדה ב-1925. נתן חופשי (אחד מחבריה הוותיקים) הקים ב-1947 את "אגודת סרבני המלחמה מטעמי מצפון בארץ-ישראל". מקרה הסירוב הראשון שזכה לתהודה ציבורית רבה היה זה של אמנון זכרוני ב-1953. לאחר מאסרים חוזרים ונשנים הוא פתח בסוף מאי 1954 בשביתת רעב, וכשלושה שבועות לאחר מכן בעקבות עצומות ומכתבים לשחרורו, קוצר עונשו. הוא שירת כמה חודשים בהג"א ללא מדים, עד ששוחרר מן הצבא. הוא לא היה המקרה היחידי של סרבני הגיוס לצה"ל שלא על רקע דתי.

בדברי הביקורת של ברק על תופעת ההשתמטות משירות בצה"ל הוא תקף בחריפות את "'הלגיטימציה לה זוכה תופעת ההשתמטות מכל קצוות החברה",  החל ממרצים באוניברסיטה... ועד למעצבי דעת קהל המקדמים ומפרסמים גיבורי תרבות שהשתמטו מצה"ל...


אף מילה על המשתמטים הקלאסיים "שמצפונם אמונתם". הדבר הקל ביותר הוא לשוב ולהצביע על החרדים כמקור הרעה החולה. האם שמעון פרס הוא פחות חשוב לציון מ"אליל הנוער", אושרי כהן, כדוגמא חיה לצעירי הדור?
"ברק היה יכול לפרט את שמותיהם של אלילי נוער שהשתמטו משירות צבאי. למשל, אושרי כהן המשחק את המ"פ ב"בופור", אך הוא לא שירת בצבא", כותב יואל מרקוס ביום שישי שעבר ב"הארץ" תחת הכותרת: גט כריתות לחרדים. "אם ברק רוצה להיות באמת נאמן לקריאתו עליו לאזור עוז, להתעמת עם החרדים, לקרוא תיגר על חוק טל ולפעול לביטולו",  מסכם מרקוס את מאמרו. " ממילא החרדים יתחברו בכל מצב למחנה הימני", הוא מרגיע את ברק.
 
אף מילה על המשתמטים הקלאסיים "שמצפונם אמונתם". הדבר הקל ביותר הוא לשוב ולהצביע על החרדים כמקור הרעה החולה.  האם שמעון פרס הוא פחות חשוב לציון מ"אליל הנוער", אושרי כהן, כדוגמא חיה לצעירי הדור?

זוכרים את אמרתו הידועה של ג'ורג' ברנרד שו: " אם נגזר עלינו לשמש דוגמא לילדינו, מוטב שהדבר ייעשה כאזהרה ולא כמופת..." .
 
הדוגמא המוחשית ביותר לכך היא, ללא ספק, נשיאה הנוכחי של מדינת ישראל, שמעון פרס.