להוציא את המחשב מהחדר

האם זה נכון? הרי גם בעצמנו אין אנו מותרים להאמין.

מרים בר , כ"ב באב תשס"ז

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בביתי יש רק מחשב אחד. המחשב נמצא במקום מרכזי, בפינת הסלון. הוא תופס מקום של כבוד, כמי שיודע הכל ומכיר הכל וזקוק לשמירה צמודה. הוא מולנו והכל תחת שליטה כמה שאפשר. אני רק לא בטוחה שבאמת אפשר אחרת, כי מדהים ממש כמה מהר אפשר לגלוש בקלילות מאתר לאתר, להיעלם וכאילו כלום. איך אפשר לפקח על זה? כנראה שצריך אימון בילדים ובבני הזוג. אבל האם זה נכון? הרי גם בעצמנו אין אנו מותרים להאמין, כמו שאמר כבר הלל הזקן במסכת אבות: "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך" (אבות ב', ד').
 

ומה יעשו מי שמחזיקים כמה מחשבים בביתם, מחשב לכל ילד בחדרו? האם צריך לעשות ביקורת מחשבים כדי לראות אם חלילה הילדים "התגלצ'ו" למה שלא טוב? ואולי צריך לנהל מערכת בקרה במעגל סגור?
ומה יעשו מי שמחזיקים כמה מחשבים בביתם, מחשב לכל ילד בחדרו? האם צריך לעשות ביקורת מחשבים כדי לראות אם חלילה הילדים "התגלצ'ו" למה שלא טוב? ואולי צריך לנהל מערכת בקרה במעגל סגור? ואם יש קשיים בחינוך, זה כבר יצליח להרוס לגמרי את האמון ואת הסיכוי לקשר בריא וטוב עם הילדים.
 
אם יש אינטרנט, והמחשב נמצא בחדרו הפרטי של הילד הרי שכרינו לו בור עמוק מאוד ומסוכן. לפעמים משעמם ומנסים אתרים חדשים. אף אחד, חוץ מהקב"ה, לא רואה. הם כבר התכתבו עם כל החברים בicq , וגלשו לכל הפורומים המעניינים ואי אפשר לעזוב אותו, את החבר הטוב הזה, את המחשב. גם דרך אתרים כשרים, לכאורה, אם נלחץ על "קישור נוסף" נגיע למקומות מפתיעים ששומר נפשו ירחק.
 
נכון שהילדים טובים מאוד מאוד. אבל, מה לעשות? העין מתרגלת גם למראות אסורים.

מסופר על  רב חשוב שהגיע לביקור בירושלים. בשבת לקחו אותו חסידיו לטייל בעיר הקודש. לפתע התעלף הרב ונפל. כשהעירוהו החסידים אמר מזועזע שראה יהודי מעשן בשבת קודש. בשבת שאחרי סירב הרב לטייל שוב באותו אזור. ניסו החסידים לשכנעו: "הפעם בוודאי לא תתעלף, זה כבר לא חדש לך". ענה להם הרב: "ומשום כך אני חושש שאתרגל...". 
 

ונראה לי שהתרגלנו. אם קודם לא הכנסנו עיתונים מסוימים כי הם לא מקפידים על תמונות צנועות, עכשיו נראה כאילו באינטרנט הכל מותר
ונראה לי שהתרגלנו. אם קודם לא הכנסנו עיתונים מסוימים כי הם לא מקפידים על תמונות צנועות, עכשיו נראה כאילו באינטרנט הכל מותר. גם במגזר החרדי מחזיקים אינטרנט בהיתר מיוחד. איך הם עושים את זה? האם יש מגן או קסדת עיניים מיוחדת? אין כמעט אתר נקי באינטרנט. מלבד זה שקשה מאוד שלא לגלוש למקום לא ראוי. אז מה אם ברחנו מיד? הרי כבר ראינו. משהו בנפש נעשה פחות רגיש, פחות צנוע שהרי כבר התרגלנו. אם בפעם הראשונה הסמקנו והזדעזענו, הרי שדבר לא יפתיע אותנו. משום כך לימדונו חז"ל "עשה סייג לתורה", כלומר: גם אם אין זה אסור הרי שזה כבר ממש נוגע באיסור.
 
מה יהיה? אני תוהה. איך פותרים את המשוואה המסוכנת הזאת? בהראותי לבתי תגובות והערות של מתנגדים לאינטרנט, היא מעירה את תשומת ליבי לעובדה שהמגיבים האלה הרי כותבים באינטרנט...
 
אז נכון שיש לחנך ילדים להעצמה אישית, דתית וכו'. יש ללמד אותם להכיר את האינטרנט ולהסתדר בו בלי להיכשל. אבל האם זה אפשרי בכלל? אינני יודעת. ככל שאני מתוודעת אליו יותר, אני מבינה שאנחנו הולכים על חבל דק מאוד. אני רק מקווה שהוא מספיק חזק, כי אנחנו הרי אקרובטים.