פייגלין, האיש והדימוי

אם באת משום מקום? תתחיל מלמטה.

אורי אליצור , ד' באלול תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

אני מעריך את משה פייגלין. שמעתי אותו כמה פעמים, קראתי מאמרים שכתב, ואני קורא מדי שבוע את הטור שלו ב"מקור ראשון". פה ושם אפילו יצא לי לדבר איתו. הוא איש טוב, הגיוני, ומדבר דברים של טעם. הוא לא יותר ימין מרובי ריבלין או אריק שרון שלפני המהפך, לא יותר דתי מאליקים רובינשטיין או אלעזר שטרן, ולא עולה בדעתו שצריך להשליט פה מדינת הלכה או כפייה דתית, אלא להיפך. הוא מאמין גדול של חירות אישית ושוויון ופלורליזם. אין בפייגלין דבר מן התדמית המתלהמת וההזויה שהדביקו לו יריביו, ושמטופחת בהתמדה בתקשורת בפיהם של כתבים ופרשנים שמעולם לא פגשו אותו ולא קראו מילה אחת מדבריו. מבחינה זו, של הדמוניזציה חסרת הבסיס שעושים לו יריביו, צודקים חסידיו כשהם משווים אותו למנחם בגין של שנות החמישים והשישים.


נכון שגם יוסי ביילין לא ריאלי ואריק שרון לא הגון, ונכון שרק בגלל שיש לך זקן וכיפה, הופכים אותו כל כך בקלות להיות "ערמומי והזוי". אבל חברים פייגלינאים, אתם הכנסתם את עצמכם לבור הזה
פייגלין הוא האיש שמותר לומר עליו ולכתוב עליו כל דבר רע, בלי שום צורך לבדוק או לבסס את ההשמצה. הוא נמצא במצב תמידי של לך תוכיח שאין לך אחות, אבל גם אם הוא יביא את כל המסמכים והעדויות הוא לא יכול להוכיח שאין לו אחות, כי בעיתונים כתוב שיש לו ולא יעזור כלום. אף אחד לא מעוניין להקשיב באמת למה שהוא אומר, מפני שהתרבות הישראלית-חילונית זקוקה מאוד לדימוי פייגלין, והיא בשום ואופן לא תיתן לאיש פייגלין להרוס לה את פייגלין הדימוי.

זה לא שחמט

זה מצב בלתי צודק בעליל, אבל פייגלין הרוויח אותו ביושר. כי הרעיון היסודי של "מנהיגות יהודית" בליכוד הוא גם לא הגון וגם לא ריאלי. נכון שגם יוסי ביילין לא ריאלי ואריק שרון לא הגון, ונכון שרק בגלל שיש לך זקן וכיפה, הופכים אותו כל כך בקלות להיות "ערמומי והזוי". אבל חברים פייגלינאים, אתם הכנסתם את עצמכם לבור הזה. לא הגון להשתלט על מפלגה מבחוץ. ולא יועילו כל ההכחשות, זה היה הרעיון מלכתחילה: לבוא מבחוץ, למצוא את החורים בגדר ולהשתלט על העסק. הציור שליווה את השלטים והמודעות בימי ההתפקדות הראשונה היה של מהלך חכם על לוח שחמט. זה מה שהצעתם לחבר'ה: מהלך גאוני ומקצר דרך שמפתיע את היריב, ומביס אותו באמצעות כללי המשחק שהוא קבע.

זו שגיאת היסוד. בשחמט זה מבריק, אבל בפוליטיקה זו רמאות. בחיים של מפלגה ובמאבק על הנהגה זה לא הגון להעמיד מוח מול כוח ולנצח במהלך מבריק. כמו שבזירת האבקות לא הגון לנצח באמצעות היפנוט של היריב או באמצעות איזה תרגיל גאוני של ניתוק חשמל ברגע המתאים. בהאבקות מנצחים בכוח מול כוח, זיעה מול זיעה ואבק מול אבק, וכך גם במפלגה. יש שרשרת של עבירות שלא כתובות בחוק המדינה ולא בחוקת המפלגה, אבל הן עבירות, חוקים בלתי כתובים שמי שלא יודע אותם מעיד על עצמו שהוא חיצוני. חייזר שבא להשתלט.

ראש וראשון: לא מתמודדים על ראשות הממשלה מהשוליים. אין שום חוק כזה, זה לא כתוב בשום תקנון, ואף אחד לא מבטיח לנו שלעולם לא יקרה איזה מקרה יוצא דופן שפתאום יופיע משום מקום מישהו שהוא צירוף מופלא של איינשטיין, קלינטון ושרית חדד, ובבת אחת הוא ייקח את כל הקופה. אבל פייגלין הוא לא המקרה הזה. אם באת משום מקום? תתחיל מלמטה. תהיה קודם פוליטיקאי שכבר היה כמה קדנציות, ישב בממשלה, והוכיח את עצמו או לפחות תהיה רמטכ"ל לשעבר או שגריר לשעבר, או חתן פרס נובל, משהו. מי שבא אאוט אוף דה בלו, ומודיע שהוא מתמודד ישירות על ראשות הממשלה מרוויח ביושר תווית של הזוי.

הקודים הבלתי כתובים


אם באת משום מקום? תתחיל מלמטה. תהיה קודם פוליטיקאי שכבר היה כמה קדנציות, ישב בממשלה, והוכיח את עצמו או לפחות תהיה רמטכ"ל לשעבר או שגריר לשעבר, או חתן פרס נובל, משהו
והדבר השני הוא העניין של ארגון בתוך ארגון. כל הפוליטיקאים מתגאים מפעם לפעם בזה ש"אצלנו אין מחנאות", והכל יודעים שזה שקר. בכל המפלגות יש מחנות והתארגנויות, ובכל זאת החוק הבלתי כתוב אומר שהמחנאות היא עניין נסתר, סמוי מן העין, ולא קיים רשמית. מפלגה חייבת להעמיד פנים של תנועה, של משפחה. אבא לא מקים עמותה נגד אמא, ואחים לא מקימים מחנה נגד האחיות. זה מותר בחוק, אבל הורס את המשפחה. להקים ולהחזיק ארגון בתוך ארגון באופן רשמי, על השולחן, עם מנכ"ל שמקבל משכורת ועם תקציב מסודר והנהלה ומוסדות ורישום בספרים, זו הפרה בוטה של חוק בלתי כתוב יסודי ביותר. זה דבר שלא עושים. זה כותב לכם על המצח: אנחנו לא ליכודניקים. אנחנו לא מהמשפחה. לא באנו להשתלב, אלא להשתלט.

ובסוף, גם הניסיון להגיע לבמה ביום שלישי, שבוע שעבר, כדי להצטלם מניף ידיים עם נתניהו או מחובק איתו סטייל דוד לוי, יענו אני מספר שתיים, גם הוא דבר שלא עושים. על פי החוק הכתוב, לנתניהו אסור היה לחסום את הכניסה, אבל הקוד הבלתי כתוב אומר שלפייגלין אסור היה להידחק פנימה. מי שלא מכיר את הקודים הבלתי כתובים יישאר תמיד בחוץ.