האלסטיות של "שלטון החוק"

במדינת ישראל יש חוקים שווים ויש חוקים ששווים יותר.

יוסי דגן , ה' באלול תשס"ז

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

במדינת ישראל, כמו במדד מטבע החוץ, יש חוקים שווים ויש חוקים ששווים פחות.


חוק ה"התנתקות", למשל, הוא חוק קדוש. הוא אפילו חוק קדוש מאוד, עד כדי כך שממשלת ישראל שלחה אלפי שוטרים וחיילים כדי למנוע מיהודים לעבוד על חורבות הישוב חומש שנעקר במסגרת אותו חוק
מישהו זוכר את חוק החמץ? הפעם האחרונה שנזכרתי בו היה כששר הפנים לשעבר, אברהם פורז, החליט שאין עניין מיוחד לאכוף אותו. מישהו זוכר את חוק השבת? במרכזי הקניות הממוקמים על אדמות החקלאות של הקיבוצים שכחו אותו כבר מזמן. החוקים הללו שוכבים כבר שנים בעליית הגג, מכוסים אבק. לעומתם ישנו חוקים קדושים, חוקי-על.

חוק ה"התנתקות", למשל, הוא חוק קדוש. הוא אפילו חוק קדוש מאוד, עד כדי כך שממשלת ישראל שלחה אלפי שוטרים וחיילים כדי למנוע מיהודים לעבוד על חורבות הישוב חומש שנעקר במסגרת אותו חוק. עד כדי כך החוק קדוש שחוקרי היחידה המרכזית של משטרת מחוז ש"י אשר חוקרים בדרך כלל חוקרים רוצחים, אנסים סדרתיים וסוחרי סמים, נשלחו לחקור אנשים בשאלה הלא-תאמן: האם הם התראיינו על הנושא בתקשורת?

החוק הוא נשגב וכביר וקדוש כל כך, עד שמשטרת ישראל, כנראה לפי הנחייה מגבוה, החליטה בצעד חסר תקדים לאיים על מי שמתראיין בתקשורת בנושא תביעות אזרחיות על ההוצאות שתוציא באותה משימה אקוטית של מניעת העלייה לישוב החרב.

כבר מספר שנים, מדי יום שישי, מגיעים אנשי שמאל קיצוני למקום בניית גדר ההפרדה בילעין שליד מודיעין ותוקפים באלימות קשה את חיילי צה"ל ומשמר הגבול, יחד עם חבריהם תושבי הכפר. מדובר בהתקפות אלימות שבועיות קבועות כבר מספר שנים. כמובן שאף אחד לא שלח את משטרת ישראל לאיים בתביעות אזרחיות או לנסות לחקור- להפחיד אנשים לבל יתבטאו בתקשורת בנושא.

לפני חמישה ימים, בשבת בצהרים, הגיעה קבוצת אנרכיסטים מלווה בערבים מהכפר בית-מירסים והרסה קטע של כשלושים מטרים מגדר ההפרדה, כולל תשתית אלקטרונית רגישה.

יונתן פולק, אחד מאותם בריונים-אנרכיסטים מהשמאל הקיצוני, אף טרח לסבר את האוזן כי הגדר הייתה מוצבת על הקו הירוק ממש, אך "ההתנגדות לגדר היא בכל מקום בו היא נמצאת" ולכן בוצעה פעולת ההשחתה והונדאליזם. לא חקירות, לא תביעות, לא גינויים, לא קיצוניות ולא נטילת החוק לידיים.


גבולות חופש הביטוי וההפגנה הם אלסטיים ונמתחים לפי הצורך והזמן, אבל גם המושג "שלטון החוק" מתגלה כגמיש במיוחד לאחרונה
גם הטרמינולוגיה התקשורתית מעניינת. לא פורעי חוק, אנשי שמאל קיצוני או אנרכיסטים, אלא מדובר ב"פעילים"...

גבולות חופש הביטוי וההפגנה הם אלסטיים ונמתחים לפי הצורך והזמן, אבל גם המושג "שלטון החוק" מתגלה כגמיש במיוחד לאחרונה.

לפני מספר חודשים כשתושבי חברון רכשו מערבי את "בית השלום", בניין היוצר רצף התיישבותי בין קריית ארבע לחברון, נזעק חבר הכנסת חיים אורון לשפוך את מר ליבו בגלי צה"ל.

כשדוברת הישוב היהודי בחברון ציטטה אסמכתאות לפיהן הבניין נקנה כחוק, לא התבלבל לרגע אביר שלטון החוק מהעובדות ששמע לראשונה והטעים מיד כי הסיפור כאן הוא לא עניין של מחלוקת משפטית, ועל כן יש להתעלם מחוזה המכר ולפנות את הקונים החוקיים מהבית שקנו לפי חוק. אכן, הגנה ברורה ועקבית על "שלטון החוק".

הגיע הזמן להסיר את מסווה הצביעות מעל אותו מדרג מתחסד וסלקטיבי. חוק ה"התנתקות" הוא חוק קדוש, כי הוא כלי בידי האליטה התקשורתית-פוליטית-משפטית למאבק במתנחלים המאיימים על ההגמוניה שלה. זה בדיוק כפי שחוקי התכנון והבנייה חשובים בעיקר כשהם נוגעים למניעת הצבת קראוון בישוב בשומרון, אך מתגלים כרלוונטיים פחות אל מול הבנייה הלא חוקית הערבית השיטתית גם ביהודה ושומרון וגם בתוך גבולות הקו הירוק.


גם הספינים והשטיקים של יועצי התדמית והכתבים מטעם לא יכולים "למכור" כל דבר, והדבר ניכר היטב באמון הציבור באותו "שלטון החוק" ומייצגיו האינטרסנטיים, אמון ההולך ונשחק בשיטתיות
עוד לא נזכרנו בסיפורי ה"אתרוג" מלפני שנתיים, שקט מחקירות תמורת גירוש יהודים. ועוד לא אמרנו דבר על ה"אתרוג" שבדרך , אותו פוליטיקאי המסובך עד מעל לראשו בחקירות שחיתות ואי-סדרים המנסה כאחוז אמוק לקדם בכל מחיר איזו עקירה, פעימה או נסיגונת.

ראש ממשלה הנמצא במרוץ מול כל גורם אפשרי: סעודי, מצרי, סורי, פלשתיני וכל מה שזז, ובלבד שיוכל לסגור משהו לפני דו"ח מבקר המדינה או "ועדת וינוגרד".

בשונה ממה שאולי חושבים כמה פונקציות אי שם "למעלה" במערכת המשפט, הציבור בישראל לא טיפש לגמרי. גם הספינים והשטיקים של יועצי התדמית והכתבים מטעם לא יכולים "למכור" כל דבר, והדבר ניכר היטב באמון הציבור באותו "שלטון החוק" ומייצגיו האינטרסנטיים, אמון ההולך ונשחק בשיטתיות.

מה הפלא שמרוב גמישות אינטרסנטית ומתיחות סלקטיביות של "שלטון החוק" שלנו, הוא פשוט נקרע לו בסוף.