אלול

אלול כבר כאן, מסתכל לי בעיניים.

הרב ליאור אנגלמן , י' באלול תשס"ז

אלול כבר כאן, מסתכל לי בעיניים,
הוא דורש תשובה, ואין לי בינתיים.
הוא הביא עימו ארגז, הוציא כמה כֵּלים,
גרזן, פטיש וצבת, וכוחותי כָּלים.

"אני לדודי", הוא אומר לי בנחת.
"ודודי לי"? אני שואל בפחד.
אלול נאנח  ופורש שמיכה בחדר.
"איני יוצא מכאן עד שאתה תהיה בסדר".

ובלילה ההוא נדדה שנתי,
קרב אדיר התחולל בין גופי לנשמתי,
וכשגופי נרדם, מן החיים בורח,
חמקה נשמתי אל מיטתו של האורח.

לא הרגיש בה כל הלילה, כיעקב בשעתו,
קם בבקר, נבעת, נשמתי במיטתו!
ובת קול יוצאת ומכרזת: "אוי לאיש
שלעשות שלום נשלח, ולקח לו אשת איש".

אלול אורז, נוסק אל השמים,
ואני מתפלל שישוב עוד יום יומיים.
הוא הותיר אותי קרוע, מפולג ומסוכסך,
ועכשיו אלול בורח, רחוק רחוק כל כך.

הרחק בשמים, אלוקים עליו רגז,
הוא קרא אותו לסדר והחרים את הארגז.
הוא הורה לאלול: "ישנה דרך טובה,
וכיום הגרזן לא עיקר התשובה.


כי אסור להפריד נשמה מן הגוף
רק צריך לדעת שהוא לה כפוף,
שהוא רק ביטוי לה והיא המלכה,
כי היא מעולם העליון הוברקה.

ובאשר לגוף, כבודו במקומו,
בשובו מדרכו יגלה את עצמו.
אם יחיו בשלום ולא יתגושָשו,
עולם יתקנו ולא יתבּוֹשָשו.