אין אישור לתלות צלייה

הביטחון עוסק בחיפושים אחר יהודים מקימי צליות.

נדיה מטר , י' באלול תשס"ז

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך

אתמול, ביום  רביעי ח' אלול תשס"ז, עשרות פעילי שמאל וערבים שנושאים דגלי אש"פ עקרו אלפי שתילי גפנים בכרם של שלומי כהן בגוש דולב-טלמונים. ההרס היה רב.

וכך מתאר שלומי שהוזעק לאזור : "עד שהספקתי לחזור, כבר לא היה מה לעשות. הם עקרו 5,000 שתילים, שרפו צינורות ומערכות השקיה, טפטפות ושתילים. הם היו מאוד נחושים ויסודיים, ולא השאירו אבן על אבן. הם עקרו, שברו וניתצו כל מה שאפשר תוך 20 דקות. מסיבות לא ברורות הצבא לא הגיע בזמן". בכתבה שבאתר ערוץ 7 דווחו שבסופו של דבר הגיעו כוחות ביטחון. הם גירשו את המשחיתים, אך לא עצרו אף אחד מהפורעים.

בצדק שואלים תושבי גוש דולב-טלמונים: איפה היה הצבא? ואיפה הייתה המשטרה?

אז ברצוני לגלות לכם סוד: נודע לי איפה הם היו ובמה הם עסוקים. בזכות מידע שקיבלתי בשבוע שעבר, אני יכולה לספר לכם שכוחות הביטחון עסוקים בימים אלו, יום ולילה, במשימה ביטחונית ולאומית ממדרגה ראשונה שאינה מאפשרת להם לעסוק בדברים אחרים וזוטרים, כגון: תקיפה של ערבים נגד יהודים. כוחות הביטחון עסוקים בחיפושים נרחבים אחר יהודים מקימי צליות. תנו לי להסביר:

זה קרה בשבוע שעבר. לו לא הייתי שם ורואה את "תקרית הצלייה" במו עיניי, פשוט לא הייתי מאמינה לסיפור. אבל הסיפור אכן קרה. ביום שישי שעבר ארגן ועד פעולה קריית ארבע פעילות במאחז "חזון דוד" וזאת במחאה על הפרובוקציות של השמאל הקיצוני, האנרכיסטים והערבים במקום. מאחז "חזון דוד" הוקם לפני כ- 5 שנים בתגובה להירצחם של דוד כהן הי"ד ויחזקאל מועלם הי"ד . ה"מאחז" הוא סך הכל מעין סוכה המשמשת כבית כנסת. מיקום בית הכנסת הוא במרגלות גבעה שבראשה נמצאת שכונת "גבעת אבות" בקריית ארבע. מאז שהוקם "חזון דוד" בתחתית הגבעה מרגישים תושבי שכונת "גבעת אבות" שבראש ההר הרבה יותר בטוחים. בין בית הכנסת למטה ל"גבעת האבות" למעלה נמצאת הגבעה הריקה. על מנת להגיע לשכונה בראש הגבעה עולים התושבים במדרגות.

לאחרונה, התחילו להגיע מדי יום שישי בבוקר פעילי שמאל קיצוני, אנרכיסטים וערבים מצוידים במצלמות ובכלי עבודה. הם באים ו"מנקים את השטח" בטענה שכל השטחים הריקים בגבעה שייכים להם. הם מסתובבים בשטח בצורה פרובוקטיבית, מפריעים ליהודים שרוצים לעלות במדרגות לגבעת אבות, ואף מביאים כבשים ועיזים כדי שאלו ייכנסו לבית הכנסת ויחללו את קדושת המקום. תושבי קריית ארבע כמובן מזעיקים את המשטרה ואת כוחות הביטחון בדרישה שאלו יסלקו את הפולשים, אבל כצפוי לא רק שכוחות הביטחון אינם עושים כלום, אלא הם אף מגינים על הערבים והשמאלנים.

בשבוע שעבר החליטו חברי ועד פעולה קריית ארבע למחות על הדבר. הם ארגנו תפילת מנחה בבית הכנסת "חזון דוד" בהשתתפות רב העיר, הרב דב ליאור, צבי קצובר, ראש מועצת קריית ארבע, ואישי ציבור נוספים. לאחר התפילה  תוכננה פעילות כיף לילדי קריית ארבע-חברון: בלונים, צביעה, מוזיקה וכו'. השעה הייתה 1:30 אחר הצהריים, וחום כבד שרר במקום. פעילי ועד הפעולה הביאו צלייה גדולה כדי להגן על הילדים מפני השמש בעת הפעילות. התחילו לפרוס את הצלייה, קשרו בכל קצה חבל והתכוונו להרים את הצלייה ולקשור אותה לעמודים הנמצאים במקום. פתאום צצו על הכביש כוחות משטרה רבים, משטרה כחולה ומשמר הגבול. הם ירדו מהמכוניות ורצו לכיוון "חזון דוד". בהתחלה לא הבנו למה מגיעים כל כך הרבה כוחות. אנחנו מסתכלים סביבנו, אולי יש ערבים באזור המנסים לתקוף אותנו? אבל אז מתברר מה "האירוע" שהקפיץ כל כך הרבה כוחות: מפקד אחד מודיע למארגני הפעילות : "רבותי, אין אישור לתלות כאן צלייה. תקפלו מיד את הצלייה!".


אבל הנה לכם מחזה מביש בו קצין מביא כוחות רבים באזור בו יש בנייה ערבית בלתי חוקית של אלפי בתים, ומודיע שאסור ליהודים לפרוס צלייה מסכנה לשעה קלה
קפקא לא היה יכול לכתוב על זה, כי זה היה נשמע בדיוני מדי. אבל הנה לכם מחזה מביש בו קצין מביא כוחות רבים באזור בו יש בנייה ערבית בלתי חוקית של אלפי בתים, ומודיע שאסור ליהודים לפרוס צלייה מסכנה לשעה קלה. על מנת לתת תוקף לדבריו, הוא אף מבצע פעילות מבצעית נועזת ביותר: הוא ממקם את שוטריו סביב הצלייה כדי לוודא שאף יהודי, חלילה, לא יעז ברוב חוצפתו להרים אותה. כששאלנו אותו קצין אם הוא מתכוון לפעול באותה מהירות, בנחישות ובלי רגישות נגד הבנייה הערבית המתפשטת כסרטן בגוף ומאיימת לחנוק את ההתיישבות היהודית. הוא ענה: "אוף... שוב אתם מתחילים עם השטויות האלו. אני אומר לכם שאין אישור לתלות צלייה ודורש שתקפלו אותה מיד".

אפשר רק לתאר את ההודעה שכוחות הביטחון קיבלו בקשר: "א-ז-ע-ק-ה. מתנחלים מנסים להרים צלייה. הקפיצו מיד את כל הכוחות! שומו שמיים! יש כאן פרובוקציה יהודית שעלולה להבעיר את כל מזרח התיכון. תעצרו אותם! גוועעעעלט" .
 
במשך יותר מארבעים דקות חיכו הילדים המסכנים שפעילות הכיף שלהם תתחיל. בסופו של דבר, לאחר התערבות של גורמים שונים ולאחר המון טלפונים הגיע אישור לתלות צלייה, והפעילות התקיימה כמתוכנן.

עכשיו, מבינים אחינו מגוש דולב-טלמונים למה לא הגיעו כוחות הביטחון כשרכושם הושחת על ידי הערבים. עכשיו, אפשר גם להבין למה אין מספיק כוחות בטחון בכבישים שימנעו ירי וזריקת אבנים של ערבים על יהודים. עכשיו, אפשר גם להבין למה אי אפשר לעצור את ירי הקסאמים על שדרות ובנותיה. כוחות הביטחון עסוקים ברדיפת יהודים.

זאת מדיניות ממשלת אולמרט. בעיני הממשלה, הערבים הם "פרטנרים" והיהודים אוהבי ארץ ישראל הם עכשיו "האויבים".

"תקרית הצלייה" היא רק דוגמא למאות מקרים אחרים של רדיפת מחנה אוהבי ארץ ישראל על ידי ממשלת אולמרט-ברק-לבני-פרס. עלינו לדעת ולהתכונן שהדברים רק יחמירו לקראת "ועידת ההתאבדות" המתוכננת בנובמבר בארה"ב, בה ינסו להקים מדינת אש"פ ביהודה ושומרון. השאלה המתבקשת היא איך המחנה שלנו יגיב? האם נמשיך להתנהג כפראיירים המבליגים והנותנים לשלטון הרשע לרמוס ולחנוק אותנו או שמא נתחיל להתארגן להחזיר מלחמה שערה?

קיימות עשרות פעילויות לא אלימות שציבור נרדף ומקופח יכול לנקוט בהם כדי למנוע מהשלטון להמשיך ולרדוף אותו. הספרים על מרטין לוטר קינג ועל גנדי בהודו מלאים ברעיונות ובדוגמאות. אף אחד מהם לא נוסו במאבק למניעת חורבן גוש קטיף וצפון השומרון, כי רוב מנהיגי ורבני המחנה הלאומי באמת לא רצו לנצח את המדינה ואת צה"ל. בכך גם הם אשמים בהקמת מדינת חמאסטן בעזה ובכל שאר האסונות שנבעו מגירוש אחינו מגוש קטיף וצפון השומרון.


התנאי הראשון למאבק עיקש למען ארץ ישראל הוא לרפא אחת ולתמיד את אלו הסובלים מ"מחלת הממלכתיות" ומקדשים כל דבר שהשלטון עושה
השאלה העיקרית היום היא: האם הפעם המחנה שלנו יחליט להיאבק "על אמת" או לא?

התנאי הראשון למאבק עיקש למען ארץ ישראל הוא לרפא אחת ולתמיד את אלו הסובלים מ"מחלת הממלכתיות" ומקדשים כל דבר שהשלטון עושה. תקוותי היא שדווקא תקרית מינורית כ"תקרית הצלייה" תעיר את עיניהם ותעזור להם להבין עד כמה השלטון אנטי- יהודי ומרושע ושאין מנוס להיאבק בו ראש בראש. על כולנו להבין שכל עוד יהודים בארץ ישראל צריכים אישור להקים צלייה כשמנגד האויב הערבי יכול לעשות מה שעולה על רוחו, מפעל שיבתו של העם היהודי לארצו נמצא בסכנה.

הגיע הזמן להתגייס להצלתו.