רן ארז כמשל

יש פחות מדי מורים טובים שבקיאים במקצוע שלהם.

אורי אליצור , י"ט באלול תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

שמעתי את יו"ר ארגון המורים העל יסודיים מתראיין ברדיו, ולא הצלחתי להבין אם שנת הלימודים בתיכוניים תיפתח או לא תיפתח ביום ראשון. לא שהוא התחמק מתשובה. הוא ענה והסביר, אבל לא הבנתי. גם לא הבנתי על מה בדיוק הוא מאיים לשרוף את המועדון. הבנתי רק שלשונו של מנהיג המורים עילגת ושהוא לא מצליח לבנות משפט שיש בו נושא ונשוא, פסיק באמצע ונקודה בסוף. רן ארז כמשל. כן, אני יודע שמזה שנים מר ארז הוא בעיקר עסקן מורים ולא מורה, וגם בשנות ההוראה שלו הוא היה מורה להתעמלות ולא לספרות, אבל בכל זאת מורה אמור לדבר ברמה אחרת.

ו
הבעיה הגדולה של מערכת החינוך היא הנמשל. יש בה המוני מורים עילגי לשון ומעוטי השכלה שההוראה היא בעבורם ברירת מחדל, והם שחוקים ועייפים ממלחמה מייאשת עם תלמידים שלא רוחשים להם שום כבוד
כאמור לצורך העניין רן ארז האיש הוא רק משל. הבעיה הגדולה של מערכת החינוך היא הנמשל. יש בה המוני מורים עילגי לשון ומעוטי השכלה שההוראה היא בעבורם ברירת מחדל, והם שחוקים ועייפים ממלחמה מייאשת עם תלמידים שלא רוחשים להם שום כבוד. אתה נכנס לכיתה א' או ב' ורואה על הלוח מילים מנוקדות בידי מורה שאין לה מושג מהו פתח ומהו קמץ, ומה ההבדל ביניהם? אני יודע שכאן תאמרו, הגזמת. רוב האנשים המשכילים לא יודעים לנקד, ואתה מצפה ממורה בבית ספר יסודי שתדע? אבל זו בדיוק הבעיה. המחשבה האוטומטית שהמורה הוא האחרון בשרשרת הידע והאינטלקט. אם מהנדס או רופא לא יודע לנקד, אז איך מורה יידע? סליחה. מהנדס חייב לדעת כמה ברזל צריך להיות בתומכות של הגשר, ומורה בבית ספר יסודי צריך לדעת מתי מנקדים בסגול ומתי בצירה, כי זו לא תורה כל כך מסובכת. וזה גם מעגל סגור: אילו המורה של המהנדס בכיתה א' הייתה יודעת, גם המהנדס היה יודע.

500 בפסיכומטרי

זה לא סוד שהמכללות להוראה מעמידות לסטודנטים את דרישות הסף הנמוכות ביותר. רק בשנתיים האחרונות התחילו לדרוש מהם מבחן פסיכומטרי כתנאי קבלה, ועדיין תוצאה של 500 נקודות מספיקה כדי להתקבל. המסר הוא לגמרי ברור: אם אתה לא מצליח בשום דבר אחר, לך תהיה מורה.

אני לא רוצה להעליב אף אחד. יש במערכת בוודאי כמה אלפי מורים טובים בעלי השכלה, רוחב אופקים ובעלי אישיות חינוכית, אבל הם אינם הרוב. על פי רוב, הטובים באמת עוזבים את המקצוע אחרי כמה שנים והולכים לעשות משהו מכובד יותר ומכניס יותר, והבינוניים נתקעים במערכת וסותמים אותה. וזה הכשל הפחות חמור. אילו היו המורים הטובים עוסקים בהוראה עשר שנים ואז עוזבים לטובת היי-טק או עסקים או משרה אקדמית, הם היו מפנים מקום לכוחות חדשים. אבל חלק גדל והולך מן המורים שנשחקו מוצא לעצמו קידום מלאכותי על הגב של המערכת, וכך נולדים עוד ועוד תפקידים ותקנים של אנשי חינוך שאינם מורים. הם הופכים להיות מפקחים, כותבי תוכניות לימודים, מורים לחינוך מיוחד, יועצים חינוכיים, סגני מנהלים, רכזי פעילות יצירתית, מאבחנים ומומחים לשיטות טיפוליות בעזרת מוזיקה קלאסית או רכיבה על סוסים. כל האנשים הטובים האלה אוכלים את התקציב שנועד למורים.

הג'ובניקים של החינוך


יש במערכת החינוך יותר מדי פרויקטים, תוכניות, סדנאות יצירה ושעות חברה, ופחות מדי מורים טובים שאוהבים את המקצוע שלהם, בקיאים בו, ונכנסים לשיעור כדי ללמד בלי חוכמות מצלצול עד צלצול
יש במערכת החינוך יותר מדי פרויקטים, תוכניות, סדנאות יצירה ושעות חברה, ופחות מדי מורים טובים שאוהבים את המקצוע שלהם, בקיאים בו, ונכנסים לשיעור כדי ללמד בלי חוכמות מצלצול עד צלצול. גם בצבא יש גרעין קטן של לוחמים וסביבו מצטופפים המוני ג'ובניקים, אבל גם אם בשנים האחרונות המציאו לחלקם את  הכינוי המפצה "תומכי לחימה". עדיין הגרעין הקטן של החיילים הקרביים ממש זוכה בצבא למרב היוקרה ותחושת השליחות, וגם לשכר גדול יותר. מבין שורותיו צומחים הרמטכ"לים. לכל ברור שהחיילים הקרביים הם חוד החנית של המערכת, וכל המפקדות והמנהלות שמסביב קיימות כדי לשרת את חוד החנית. במערכת החינוך, לעומת זאת, החייל הקרבי, כלומר המורה העומד לפני תלמידים בכיתה, הוא האחרון בסולם הכבוד, השליחות וגם השכר.

תוספת תקציב לא תפתור את הבעיה. מדינת ישראל מוציאה על חינוך יותר מכל מדינה אחרת, והתוצאות החינוכיות עלובות. אם ארגון המורים של רן ארז ימשיך לאיים בשביתה, הוא בוודאי ישיג הגדלה מסוימת של השכר, אבל מן התוספת הזו ייהנו הרבה מדי "עובדי הוראה" ומעט מדי מורים. וגם מבין המורים ממש יקבלו את התוספת מעט מאוד מורים טובים, משכילים וערכיים, והרבה מאוד מורים בינוניים, שחוקים וצרי אופקים.

ארגון המורים מייצג את כולם וצריך להגן על האינטרסים של כולם, וה"כולם" הזה הוא בדיוק הצרה. הוא  יוצר ניגוד בין האינטרס של המורים ובין האינטרס של התלמידים או של החינוך. מה שנחוץ הוא מנגנון לא שוויוני, כזה שיאפשר לפלוט החוצה את המורים הגרועים ולטפח את הטובים. יש להעמיד דרישות גבוהות לתלמידי המכללות להוראה, לקצץ באופן דרסטי במשרות של נספחים למיניהם: מיועצים חינוכיים ועד מאבחנים ומורים טיפוליים כדי להפנות את מירב האנרגיות והיוקרה לטובת המעטים העושים במלאכה האמיתית.