בחינה עצמית. כחלק מחשבון הנפש המאפיין את הימים הללו אנו מבקשים לבחון את עצמנו ולשאול בכנות, האם ביחס לעבר מצבנו הרוחני הוטב או חלילה הורע? האם תקוותנו שהובעה בתפילות הימים הנוראים בשנה שעברה כי נחולל מפנה באישיותנו צלחה או שמא עלתה בתוהו? קשה למצוא מדד מדויק שבעזרתו ניתן לערוך חשבון נפש הגון, כזה שלא ישלה אותנו אך גם לא יציב תמונה עגומה מופרזת.





האדמו"ר מפיאסצנא מציע לנו מדד כן ואמיתי: "רצונך למוד את עצמך ולדעת אם עלית או חס וחלילה ירדת במשך שנה או שנתיים שעברו? הסתכל ברצונך, אבל רק ברצונך ולא בברכתך

האדמו"ר מפיאסצנא מציע לנו מדד כן ואמיתי: "רצונך למוד את עצמך ולדעת אם עלית או חס וחלילה ירדת במשך שנה או שנתיים שעברו? הסתכל ברצונך, אבל רק ברצונך ולא בברכתך. כי רק הרצון שהאדם רוצה ועובד ביגיעה לבוא לאיזה דבר, רצון נקרא. ואם אינו עובד בו, אף אם הוא רוצה, אין זה רצון, רק מן ברכת הלב, שמברך ומאחל לעצמו להתאשר בזה הדבר. העני, למשל, הרוצה שתהיה לו פרנסה, רצון הוא, כיון שגם עובד עליה, אבל הרצון שיש לו, שימצא מציאה של אלף אלפים דינרי זהב, זהו רק ברכה, שמברך ומאחל לעצמו להתעשר, ואין זה רצון" (צו וזירוז).

בדרך כלל אנחנו מכנים בשם "רצון" את כלל משאלותיו של האדם, אך יש לחלק בין סוגי הרצונות.

משאלה בסדר גודל גדול שהאדם היה רוצה מאד שתתגשם מאליה היא לרוב "רצון של ברכה". ודאי היה רוצה מאוד לראות כי נעשה מבוקשו, אך אין הוא מוכן לעשות מעשה של ממש למען הגשמת משאלתו בפועל. הוא אף אינו יודע מה עליו לעשות על מנת לממשה. רצון כזה אינו מדד להתקדמות ויתכן כי אדם "יברך" עצמו כל שנה ושנה באותן משאלות. לעומת זאת, ישנו רצון המבטא נכונות של האדם לעמול, לעבוד קשה ולשלם מחיר כבד על מנת להשיג את מבוקשו. רצון כזה על פי רוב אינו מצוי ביעדים הרוחניים הרחוקים, אך הוא מצוי בפיסת התקדמות מוגדרת שאדם מבקש לכבוש השנה.

כפי שמופיע בהמשך הדברים שם: "הן יש לכל איש ישראלי רצון שיהיה צדיק, אבל זהו רק ברכה, שמברך לעצמו שישכים בבקר וימצא את עצמו צדיק, ואין זה רצון. ורק המדרגה ומצב הקדושה שהאדם רוצה ועובד לבוא אליו, זהו רצון באמת... ומעתה, אם רוצה אתה לבחון את עצמך, ולמוד את מצבך, הסתכל ברצונך, מה רצית לפני שנה או שנתיים ומה תרצה עתה. אם שווים הם, או השתרע ונתגדל רצונך, וזהו האות כי גם אתה ב"ה עלית".



הציפייה כל כך גבוהה ומרקיעת שחקים עד כי בחלוף הימים הנוראים אנו מוצאים כי אין בידינו כלים מעשיים להגשימה שהרי לא ניתן בהבזק אחד להשתנות מן הקצה אל הקצה

אם כן, המבחן הוא מבחן הנכונות למאמץ, מבחן הרצון האמיתי, הנכונות לצעוד צעד נוסף בפועל, על כל המשתמע מצעד זה. השוואת מידת הנכונות לכך השנה ביחס לשנים עברו תעיד כאלף עדים על מצבנו האמיתי.

איך משתנים? כמעט אי אפשר שלא תתגנב מחשבה לליבו של האדם השרוי בתפילת הסליחות, מעין קול קטן מכאיב אך ישר הלוחש לו: "הרי גם בשנה שעברה עמדת בתפילה מתוך אמון שתשכיל לשנות מתוך תמימות כאילו תוכל לשנות עורך ולהפוך צדיק במעשיך, והנה שנית ושילשת בחטא ומה שהיה הוא שיהיה, עתיד אתה לעמוד בשנה הבאה אל מול אותם כישלונות וחטאים ואין בתפילתך כדי להועיל!".

דומני כי בדבריו של האדמו"ר מפיעסצנא ניתן מענה גם לקושי הזה. הקושי נובע מכך שאנו עומדים בתפילת הסליחות ומייחלים לשינויים גדולים, מבקשים להיות שונים ולהיגמל מן החטאים. הציפייה כל כך גבוהה ומרקיעת שחקים עד כי בחלוף הימים הנוראים אנו מוצאים כי אין בידינו כלים מעשיים להגשימה שהרי לא ניתן בהבזק אחד להשתנות מן הקצה אל הקצה. נותרנו עם רצון אדיר של ברכה המתקשה להתממש הלכה למעשה בחיים. יש לתרגם את החרטה הגדולה ליעדים מוגדרים, ולומר לעצמנו ביושר מהי המשימה המעשית לשנה הקרובה שלמענה נהיה מוכנים בפועל לשלם מחיר.





המבקש לתקן מידותיו לא יגדיר באופן כללי כי מעתה מבקש הוא להיות עניו, כי אם יקבע זמן מוגדר ללימוד המידות ויכריע להתחיל במעשים מסוימים שיש בכוחם למשוך את ליבו

המבקש לתקן מידותיו לא יגדיר באופן כללי כי מעתה מבקש הוא להיות עניו, כי אם יקבע זמן מוגדר ללימוד המידות ויכריע להתחיל במעשים מסוימים שיש בכוחם למשוך את ליבו. המבקש להוסיף חסד יקבל על עצמו מעט יותר מהרגליו כעת ובזאת יתמיד, וכך עם הזמן יוכל רצונו המעשי לעלות ולהתגבר.



מסיים האדמור מפיעסצנא: "הרצון הבלתי אמיתי תמיד יכול להיות גדול הרבה מאוד, ובכל המצבים שהאיש נמצא יכול רצונו לדלג ולאחל לו למצוא הון רב או שבין רגע לצדיק מרומם מאוד ייעשה. לא כן הוא הרצון האמיתי, הרצון אשר הוא עם העבודה, לא מדלג הוא רק צועד, צועד צעד אל מצב ועבודה יותר מרוממה"...