מכתב גלוי למח"ט שומרון

להגן על חיי יהודים בגזרה שעליה הופקדת.

"חומש תחילה" , ג' בתשרי תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שלום רב,

באיגרת לתושבים בשומרון הזהרת כי ההימצאות בחומש מסוכנת עקב התראות לפיגועים.

האמת היא שקשה לבחור בין הדיבורים של צה"ל לבין מעשיו. בניגוד לאזהרה החמורה המתוקשרת, בשטח עצמו לא קיימת התייחסות צבאית לאיומים מהסוג המוזכר באיגרת. אם לשפוט לפי היערכות צה"ל שאנו רואים בשטח, איזור חומש הוא המקום השליו ביותר בארץ ואין כל סכנה נשקפת לאנשים בחומש ובדרכים אליה. צה"ל כמעט ואינו נראה שם בהיערכות ביטחונית ובשמירה הולמת על עשרות האנשים השוהים דרך קבע מזה שבועות ארוכים. כעת, נותר לבחור בין האפשרויות: או שקיימת סכנה אמיתית ומיידית וצה"ל בפיקודך אינו נוקף אצבע לקדם אותה, ובכך מפקיר ביודעין את חיי השוהים בחומש, או שאין סכנה וכל הכתוב באיגרת אינו אלא שיתוף פעולה שלך המערב את צה"ל באספקת תירוץ ביטחוני לספין פוליטי.


אם לשפוט לפי היערכות צה"ל שאנו רואים בשטח, איזור חומש הוא המקום השליו ביותר בארץ ואין כל סכנה נשקפת לאנשים בחומש ובדרכים אליה
אלא שבהכירנו את האויב הערבי, אין לנו כל ספק שאכן כרוכה התנועה והשהייה בחומש בסכנה ביטחונית, ולכן אין מנוס מן המסקנה כי אתה כמח"ט אינך מבצע את תפקידך שהוא בראש ובראשונה להגן על חיי יהודים בגזרה שעליה הופקדת, וכל עניין האיגרת אינו אלא כסת"ח שלא יעזור לך אם חלילה יקרה שם משהו. אחד הדברים הממחישים את המצב בגזרתך הוא העדויות של חיילים וקצינים מתוסכלים מגדוד "חרוב" המספרים כיצד נעו לישוב חומש תחת מטר אבנים ערבי בתוך הכפר בזארייה, ולא הורשו להגיב כי מיהרו לגרש את חלוצי חומש מתוקף סדר עדיפויות מבצעי חסר אחריות.

למעשה אין זו הפעם הראשונה. ביום העצמאות האחרון הגיעו כ-15,000 איש לחומש לאירוע חד פעמי. אתה לא אפשרת להם להגיע ברכב, וגרוע בהרבה לא אפשרת להם לעזוב ברכב מתוך "נקמה" קטנונית, ובכך סיכנת את ביטחונם של כל כך הרבה אנשים, נשים וטף שהתנהלו בטור ענק בחושך בסמוך לכפרים ערביים עוינים, מקורות ההתרעות והפיגועים.

אתה אינך מספק טיפול הולם ליידויי האבנים ובקבוקי התבערה בדרכים לחומש, התנכלויות הפוגעות גם בכוחותיך. כרגיל, בעקבות העכברים מגיעים הנחשים, והזנחת הפרות הסדר יוצרת אווירת הפקרות המזמינה פיגועים.


בכל ניסיון גירוש מגיעים עשרות כלי רכב ומאות חיילים ושוטרים. עם כוח האדם הזה והמשאבים הללו ניתן היה לאבטח עיר גדולה, לא רק ישוב קטנטן
גם התירוץ של מחסור בכוחות אינו משכנע. בחודשיים האחרונים השקיעו כוחות הביטחון מאמצים כבירים בגירוש היהודים מחומש. בכל ניסיון גירוש מגיעים עשרות כלי רכב ומאות חיילים ושוטרים. עם כוח האדם הזה והמשאבים הללו ניתן היה לאבטח עיר גדולה, לא רק ישוב קטנטן. ניתן היה לחילופין לנקות היטב את גזרת חומש מתשתיות הטרור.

בנוסף, כוחותיך משקיעים את נשמתם בגזרת חומש, בחסימת דרכים ששימשו ערבים להברחת סחורה גנובה ואמל"ח במשך שנים. כעת, סוף - סוף עושה צה"ל משהו בנדון אך מתוך שיקולים זרים פסולים של רדיפת הפושעים המסוכנים ביותר, המתנחלים.

שיטתך, כפי שמתבטאת במכתבך, של האשמת הקורבנות באירועי טרור עתידיים, היא שערורייה. אם יש התרעות, תפקידך הוא לטפל בהן. אל תנסה לסלק אותנו כתרופה לטרור שבו אתה אמור לטפל, כי הוא לא יעלם יחד איתנו. מכתבך מפנה את האשמה על פיגוע עתידי על היהודים בגלל עצם נוכחותם בשטח, ונותן בכך לאויב מידה של הנחה המתירה מראש את דמנו.

בימים אלו שצה"ל מנסה לשקם את שמו הטוב שהוכתם קשות עקב מעורבותו החמורה באסון הלאומי של הגירוש, רצוי מאוד לשם שינוי ששם הביטחון לא יינשא לשווא.


לאורך ההיסטוריה, מטרומפלדור עד לטלי חטואל, מאלכסנדר זייד עד לשולי הר-מלך, הכריעה תמיד התנועה הציונית לקיים את ההתיישבות בארץ ישראל למרות הסיכון הביטחוני
על קצין בדרגתך מוטלת אחריות כבדה לשמירת אופן פעולתו ותדמיתו של צה"ל כצבא העם ולא כמיליציה של השמאל, כי אחרת תעמיק התופעה החדשה והמדאיגה של ירידה ניכרת באחוזי הגיוס מקרב המגזר הנרדף על ידי השלטון. אין ספק כי אתה כמח"ט בגזרה רגישה יכול להשפיע על התופעה לשבט או לחסד.

לאורך ההיסטוריה, מטרומפלדור עד לטלי חטואל, מאלכסנדר זייד עד לשולי הר-מלך, הכריעה תמיד התנועה הציונית לקיים את ההתיישבות בארץ ישראל למרות הסיכון הביטחוני. ולכן, לפי אותו עקרון ובהמשך ישיר ורצוף לפועלם של אבות הציונות, לא נחדל מלהגיע לחומש ולסייע לעולים לשם עד שנשיג את תיקון העוול והאיוולת של הגירוש.

השאלה היא, איזה תפקיד ימלא צה"ל בתהליך הזה?