בימינו אנו, מצב רוחו של עם ישראל עגום ומדוכא עם סיבות רבות לכך. העם מבין שמדינת ישראל עומדת בפני איומים אדירים המסכנים את עצם קיומה מהחמאס בדרום הנתמך על ידי איראן, לסוריה והחיזבאללה בצפון שגם הן נתמכות על ידי איראן, ואיראן במזרח הצועדת באין מפריע ליכולת שיגור טילים בעלי ראשי נפץ גרעינים לכיוונינו. הגרוע מכל שבמצב כה עגום יש את הממשלה הכי גרועה שהייתה לנו אי - פעם.



אפשר לדמות את חזרתו והתנחלותו של עם ישראל בארצו, בשלהי המאה התשעה עשר, לחזרתו לארצו והתנחלותו בה בימי יהושע בין נון ותקופת השופטים שלאחר מכן

בנוסף לכל זה, העיתונות התגייסה כאיש אחד לצידו של ראש הממשלה למרות פרשות שחיתויותיו הרבות, ולמרות כישלונו המחפיר בניהולה של מלחמת לבנון השנייה. למרות הכל, היא נותנת לו תמיכה כמעט מקיר לקיר.  ומדוע? כי למרות תמיכה ציבורית בו שאין לה אח ורע בשום דמוקרטיה במערב (מ-3% עד 7% בלבד), יש בעיני התקשורת מישהו יותר גרוע מאולמרט, ביבי נתניהו. לא משנה שכולם, ובמיוחד האליטה שכל כך שונאת את נתניהו, נהנים ממהלכיו האמיצים של נתניהו כשר האוצר, מהלכים שהצילו את המדינה, אבל חטאיו רבים מדי. הרי הוא ניצח את פרס במרוץ לראשות הממשלה אחרי רצח רבין. הוא התנגד למהלך "המבריק" של הגירוש מעזה, וכעת הוא מתנגד למהלך היותר "מבריק" - הרסני של מסירת יהודה ושומרון לפלסטינאים כדי שגם אזורים מפונים אלו יצטרפו לחמאסטן.

לכן, לעם ישראל יש סיבות טובות לדאגה עמוקה לגורלו. במאמר זה ברצוני להוסיף פרספקטיבה היסטורית למצבנו היום על פי "כלל הארבעים" שגיליתי. אפשר לדמות את חזרתו והתנחלותו של עם ישראל בארצו, בשלהי המאה התשעה עשר, לחזרתו לארצו והתנחלותו בה בימי יהושע בין נון ותקופת השופטים שלאחר מכן. בתקופה הקדומה ההיא עם ישראל סירב לציית להוראתו של ה' לכבוש את הארץ ולהורישה מן הכנענים.  כתוצאה מכך העם סבל מלחמות רבות משכניו שנותרו בארץ, וגם הושפע לרעה מהעבודה הזרה שהם היו נגועים בה. לא פעם ה' עשה עימנו חסד ונתן לנו ארבעים שנות שקט, אבל עשינו את הרע בעיניו ואז הוא העניש אותנו.

האם אותו כלל של ארבעים שנות חסד, המתנה לשיפור מעשינו שלא באה והעונש, היא דרכו של ה' בימינו אנו? הבה נתבונן בהיסטוריה של עם ישראל בתקופה האחרונה.  ב-1897 כינס הרצל את הקונגרס הציוני הראשון בבזל.  באותו מקום ובאותה שנה, למעשה, נולדה התנועה הציונית החדשה שקראה לכל יהודי העולם לחזור לביתם העתיק, היא ארץ ישראל.  רוב רובו של יהודי העולם בכלל, ויהודי אירופה בפרט, התעלמו מאותה קריאה ולא עלו ארצה. 

עברו עשרים שנה. הקב"ה לא התייאש והגדיל לעשות עימם חסד נוסף כדי לעודדם לעלות ארצה.  ועל כן, ב-1917 ממשלת אנגליה פרסמה את הצהרת בלפור שבה היא הצהירה על הסכמתה להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל ההיסטורית. שוב, רוב העם היהודי התעלם מקריאה זו לנטוש את אירופה לטובת ציון.



למעשה מתחילת האינתיפאדה הראשונה עם ישראל נמצא במלחמה מתמדת נגד הפלסטינאצים, צאצאיהם השטניים של הנאצים שהשמידו שליש מאחינו לפני כ-65 שנה בלבד

ולכן, עוד עשרים שנה חלפו עד ל-1937, ארבעים שנה אחרי הקונגרס הציוני הראשון, והעונש הגדול מכל החל - השואה. שליש מיהודי העולם נרצחו מי באש, מי ברעב, מי בחניקה, ומי בירי.  אחרי אותה תקופה איומה ה' שוב עשה עימנו חסד גדול. אומות האולם, בכ"ט בנובמבר 1947, החליטו להכיר בזכותו של עם ישראל למדינה ריבונית. ואכן המדינה קמה, אבל לדאבוננו המדינה שקמה לא הייתה על פי המודל העתיק שה' ציוונו.  המדינה שקמה הייתה ללא תורה, ללא אמונה, ללא אלוקים, וללא רצון להיות אור לגויים. 

כדרכו בעת האחרונה הקב"ה לא התייאש.  אחרי עשרים שנה, בשנת 1967, הוסיף ה' נס נוסף לישראל הקטנה במגש של כסף וכיוון את האירועים בצורה בלתי ניתנת לצפייה מראש או להבנה.  ה' אפשר לנו לחזור לירושלים, לחברון ולשכם בכיבוש אדיר של שישה ימים בלבד.  אבל במקום להודות לה' על החסד הגדול שעשה עימנו, רוב הישראלים ראו בכיבוש לב הארץ קללה ולא ברכה, עול ולא הזדמנות היסטורית להגשים את חלומו ולהחזיר עטרה ליושנה. 

כדרכו בעת האחרונה החליט ה' להמתין שוב עשרים שנה, עד דצמבר 1987, ארבעים שנה אחרי כ"ט בנובמבר 1947.  אז פרצה ההתקוממות הגדולה של הערבים שסירבנו זה עתה ארבעים שנה להוריש לגרש, בדרך זו או אחרת. למעשה מתחילת האינתיפאדה הראשונה עם ישראל נמצא במלחמה מתמדת נגד הפלסטינאצים, צאצאיהם השטניים של הנאצים שהשמידו שליש מאחינו לפני כ-65 שנה בלבד.

מה יהיה בעתיד הקרוב? ה' נתן לנו את הנס הגדול ב-1967, בו הוא ניסה אותנו על אהבת הארץ, אהבתנו אותו ואת תורתו.  נכשלנו בצורה מחפירה כי הרי בדיוק זה עתה בשלהי ב-2007, ארבעים שנה אחרי 1967, מתכוון ראש ממשלתנו לבטל את הניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים, את הכיבוש הניסי דאז, ולמסור את כל יהודה ושומרון לשונאינו הנצחיים. 

כן, בתקווה אווילית בלתי רגילה ובשיגעון מוחלט אחרי מסירת חבל עזה לאותם שונאים מתכוון אותו מנהיג להתגרות בה' התגרות בלתי נסבלת ובלתי נסלחת. ולכן, ארבעים שנה אחרי הנס של 1967, תבוא הנסיגה הגדולה חס וחלילה ועימה, תוך זמן קצר ביותר, נראה שדין תל אביב כדין שדרות.  אחרי אות "התכנסות" החמאס בסיוע החיזבאללה, יכבוש את יו"ש תוך שנה ויעביר את הגיהינום של תושבי שדרות לכל הארץ.  החמאס, החיזבאללה, איראן וסוריה ישתפו פעולה לחסל את "הישות הציונית" פעם ולתמיד, חס וחלילה.  ולכן תשס"ח  תהיה שנת סבל וחורבן, אם לא נתעשת ומיד.  



אנו דורשים שמדינת ישראל תצעד לקראת ייעודו הנצחי של עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל כדי שנהיה סוף - סוף יהודים, ולא רק ישראלים, או שלא נהיה

מה לעשות? להתפלל לא מספיק. זה הזמן לעשות מעשים. כל מי שחפץ בחיים בארץ הזו חייב לצאת מן השגרה: למחות, לצעוק, ולשדר לממשלת הזדון הזו שהפעם זה לא ילך. לא ניתן לה לבצע עוד גירוש, כי הגירוש ביו"ש יקרב את הגירוש הסופי של כולנו. כל חייל מאמין חייב להודיע למפקדו שאם הוא יצווה להשתתף בגירוש נוסף כלשהו, הוא מיד יפשוט את מדיו ויחזור הביתה. ועוד, יש להפעיל לחץ בלתי פוסק על "ישראל ביתנו" ועל מנהיגי "ש"ס", ובראשם הרב עובדיה יוסף, לכפר סוף - סוף על הטעות שעשה כשתמך בהסכמי אוסלו הארורים ובשמעון פרס לנשיאות, על ידי פרישה מיידית מממשלת הזדון של אהוד אולמרט. ומעל לכל יש לדרוש ממנהיגינו להתנער ממעשיהם בעבר.

אנו דורשים שמדינת ישראל תצעד לקראת ייעודו הנצחי של עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל כדי שנהיה סוף - סוף יהודים, ולא רק ישראלים, או שלא נהיה.