לשנות את המפה הפוליטית

להיות אלטרנטיבה לשמאל ולא חיקוי עלוב שלו.

ד"ר ניצה כהנא , י"ב בתשרי תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בשנים האחרונות השמאל משיג את מטרותיו אחת לאחת, בעוד הימין מלקט פירורים ומנסה לשמור על משהו ממה שבנה בעמל כה רב. למרבה האבסורד, זה קורה על אף שהמציאות טופחת לשמאל על פניו שוב ושוב, והציבור כלל אינו משוכנע באידיאולוגיה השמאלנית.


החלופות לשלטון הנחשבות ריאליות בתודעת הבוחר הישראלי: אולמרט או ליבני, ברק ונתניהו דומות זו לזו מבחינה אידיאולוגית. כל הדמויות הנ"ל משתדלות להגדיר עצמן כ"מרכז" המפה הפוליטית
החלופות לשלטון הנחשבות ריאליות בתודעת הבוחר הישראלי: אולמרט או ליבני, ברק ונתניהו דומות זו לזו מבחינה אידיאולוגית. כל הדמויות הנ"ל משתדלות להגדיר עצמן כ"מרכז" המפה הפוליטית. אבל האמת היא שכולן מצויות תחת שליטתה הבלעדית של הקונספציה השמאלנית הגורסת שארץ ישראל היא נדל"ן שצריך לתת תמורת "שלום" "הסדר" ו"הסכם" או מילה אחרת שמתארת "כלום" עם שכנינו, ושלמטרה זו חייבים לעקור מתנחלים מביתם. 
 
מה גורם למצב האבסורדי הזה?
 
פעם, למפלגות הקטנות בכנסת היה כוח, כאשר הן שימשו לשון מאזניים. כלומר הן היו באמצע המפה הפוליטית, והיו יכולים לעשות קואליציה עם השמאל או עם הימין (מושגים שמשמעותם הייתה כלכלית בעיקרה, בזמנו). החרדים ובמיוחד ש"ס עדיין ממקמים עצמם במרכז, במצב בו הם יכולים להיכנס לקואליציה עם כולם. מיקום זה נותן להם הרבה יתרונות מבחינת יכולתם לדאוג למגזר שלהם, אבל בכך הם מוותרים על הבעת דעה ממשית לגבי רוב ענייני המדינה.

עם ההליכה שמאלה של מפלגת העבודה וסחיפה של כל המפה הפוליטית לכיוון זה, מצאו הדתיים-לאומיים את עצמם הרחק בימין. להם, אומנם יש דעות מוצקות לגבי הדרך בה המדינה צריכה להתנהל, אבל פוליטית הם  הפכו ל"שפוטים" של מפלגת השלטון הימנית. כך אבדה להם הרבה מיכולת המיקוח הפוליטי הנחוצה להגשמת היעדים לשמם הם נבחרו.

עד לפני כמה שנים עוד היה למפלגות הדתיות-ימניות לפחות כוח להזיק, כלומר: הייתה להם אפשרות לאיים בהצעת אי אמון והפלת הממשלה, דבר שהכריח את מפלגת השלטון להתחשב בדעתן. אבל לפני מספר שנים התקבל חוק שאינו מאפשר הפלת הממשלה על ידי אי-אמון, אלא אם יש הסכמה של 61 חברי כנסת לגבי מועמד חלופי לראשות הממשלה. חוק זה גרם למפלגות הקטנות לאבד גם את הכוח הזה.  כי האפשרות שמפלגות המצויות מימין  ומשמאל לממשלה יתאחדו סביב אדם מוסכם, כמעט לא קיימת. 

בכנסת היום, עם ספקטרום המפלגות הנוכחי, הממשלה היציבה ביותר היא דווקא ממשלת "מרכז" עם שוליים משמאל ומימין. ממשלה כזאת אינה מחויבת לשום אידיאולוגיה, ואת התמיכה בכנסת היא יכולה לקבל מימין ומשמאל לפי רצונה. נתניהו מבין את זה, ולכן  גם הוא חותר שמאלה ו"מתמרכז". זו גם הסיבה שכל  האנשים הנחשבים כאלטרנטיבות לשלטון, נראים כמו העתקים אחד של השני. 
 

עדיף אומנם שהמפלגות הימניות דתיות תצטרפנה לליכוד על מנהיגיהן ובוחריהן באופן מאורגן, אבל גם אם לא יסתייע הדבר כל אחד יכול להצטרף באופן אישי ולתרום את חלקו ליצירת השינוי הזה במפה הפוליטית
גידול מפלגות הימין על חשבון הליכוד אינה מרתיעה את נתניהו. הן ממילא אינן יכולים להזיק לו. אדרבא, הוא שמח שהן "שואבות" אליהן את הכוחות האידיאולוגיים, ומשאירים אותו להיות חופשי להתמרכז כאוות נפשו ואפילו לעשות קואליציה עם השמאל. כל "מאוכזב ליכוד" העובר למפלגה ימנית יותר, מקל בעצם את מסירת חבלי ארץ ישראל והורדת היישובים, משום שהוא מפסיק להשפיע על גורלו הפוליטי של נתניהו בתוך הליכוד.

הסיטואציה הפוליטית הזאת גורמת לייאוש בקרב אנשי הימין היודעים ש"מפלגה מרכזית" הוא בעצם שם קוד להתנהלות חפה מאידיאולוגיה שמתאימה את עצמה לרוחות הנושבות בתקשורת ובבית המשפט העליון, קרי: מתאימה עצמה לקונספציה של השמאל.
 
התמרכזותו של נתניהו לא מאפשרת לימין להציב אלטרנטיבה פוליטית לשמאל. לבוחר הישראלי היום לא מוצעת כל אלטרנטיבה שלטונית שהאידיאולוגיה שלה מתבססת על זכותנו על ארץ ישראל ועל המוסר היהודי, ולא על עקרונות ה"עשירון הנאור".

"התמרכזות" זאת בעצם גוזלת מהימין את מפלגת השלטון שלו. 

הדרך לשנות את הסיטואציה הזאת היא לשנות את המפה הפוליטית מיסודה. אוהבי ארץ ישראל והעם היהודי חייבים לחתור למצב בו במקום מפלגות שלטון "מרכזיות" (שמאליות) עם שוליים חסרי חשיבות מימין ומשמאל, תיווצר מפה פוליטית חדשה עם שני גושים: גוש ימני אמוני וגוש שמאלני. שני הגושים הללו יהוו אלטרנטיבה אחד לשני, כך שהבוחר יוכל לבחור בין שתי הדרכים בצורה ברורה.

כדי להגיע לכך, צריך שאנשי המפלגות הקטנות והאידיאולוגיות שאיבדו את תפקידן בסיטואציה העכשווית יצטרפו ויתמזגו במפלגת השלטון של המחנה הלאומי, בליכוד, ויחזירו לו את תפקידו ההיסטורי, להיות אלטרנטיבה לשמאל ולא חיקוי עלוב שלו.


גדילתו של הליכוד בעקבות זה תגרום לתנועה דומה בצד שמאל של המפה, כיוון שהמפלגות שם ירצו לשמור על גודלן ועל היותן אלטרנטיבה למפלגת הליכוד הגדולה
הצטרפות המונית של אנשים אידיאולוגיים שישפיעו באופן ישיר על בחירת ההנהגה וחברי הכנסת תבטיח שמפלגת השלטון של הגוש הימני תייצג אותו באמת. היום, כשזכות הבחירה להנהגת ולחברי הכנסת של הליכוד נתונה בידי המתפקדים ולא בידי המרכז, ההשפעה ישירה ומיידית. 
 
עדיף אומנם שהמפלגות הימניות דתיות תצטרפנה לליכוד על מנהיגיהן ובוחריהן באופן מאורגן, אבל גם אם לא יסתייע הדבר כל אחד יכול להצטרף באופן אישי ולתרום את חלקו ליצירת השינוי הזה במפה הפוליטית.

גדילתו של הליכוד בעקבות זה תגרום לתנועה דומה בצד שמאל של המפה, כיוון שהמפלגות שם ירצו לשמור על גודלן ועל היותן אלטרנטיבה למפלגת הליכוד הגדולה. בכך, תשורטט מחדש את המפה הפוליטית של מדינת ישראל. זה מהלך שדורש סבלנות ואולי מספר מערכות בחירות, אבל מי שמאס בכיבוי שריפות חייב, לפחות במקביל, ללכת גם בדרך הארוכה שטומנת בחובה שינוי מהותי של המצב הקיים.