תורת חיים

לקדש את החיים, ולכוון אותם לאורה של תורה.

אברהם , ט"ז בתשרי תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

כהמשך למאמר על "איגרת למתחרדים - דרכנו" 

בהמשך למאמריו של הרב יהודה אריה על ההבדל בין השקפת העולם של הציונות הדתית לזו החרדית, רציתי להתייחס לנושא מהיבט אחר:


הוא שאפשר לומר בגדול ששאיפת הציונות הדתית והתורנית, ולא תמיד בהצלחה, היא ליצור תורה שתהיה "תורת חיים" ותסחוף אחריה את כל העם כולו אל חיי תורה שלמים ומלאים, בריאים ורעננים מתוך שמחה וחדוות יצירה
הוא שאפשר לומר ששאיפת הציונות הדתית והתורנית, ולא תמיד בהצלחה, היא ליצור תורה שתהיה "תורת חיים" ותסחוף אחריה את כל העם כולו אל חיי תורה שלמים ומלאים, בריאים ורעננים מתוך שמחה וחדוות יצירה. תורה שתהא מותאמת לעולם המודרני והמפותח שבו אנו חיים, וכן שתיתן מענה ומזור לבעיותיו של הדור הן בענייני הכלל והחברה והן בענייני הפרט והנפש.

ישנם שלושה כיוונים מרכזיים ביחס שבין התורה לחיים:

קבוצת התורה

ישנם המדגישים את התורה ורואים בה עיקר הכל, אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. הבחורים הלומדים בישיבות מתחנכים לכתחילה ללמוד תורה כל היום במשך שנים ולהקדיש חייהם ללימוד תורה כדי לצאת תלמידי חכמים וגדולי ישראל. "גדולי הדור" שיאירו לאומה מאור תורתם וצדקתם. כמובן שאיפה גדולה וקדושה זו, אינה בפועל מתאימה לכל אחד ורק יחידי סגולה יכולים להגיע לרמות אלו של תלמידי חכמים וצדיקים, וכמאמר חז"ל: "אלף נכנסים ואחד יוצא להוראה".

בקבוצה זו הדמות הנערצת היא הגדול בתורה המקדיש את כל חייו ללימוד התורה במסירות נפש תוך כדי ויתור על כל הנאות החיים ואף מתפרנס בדוחק. האידיאל הוא להשקיע את החיים בעמל רוחני וטהור ולוותר על תענוגות החיים.

בקבוצה זו הדגש הוא על הדקדוק במצוות שהרי הם "חיינו ואורך ימינו", ובאמת הם המקנים לנו את חיי העולם הבא,  החיים הנצחיים. והיחס להנאות החיים הגשמיות האורבות לנו בחוץ ומסכנות אותנו הוא שיש להתרחק מהם ולפרוש מהם כדי שלא להגיע חס וחלילה לכישלון. יש להרבות שמירה, סייגים פרישות וקדושה וכך נזכה לחיות חיים נכונים על פי ציווי בורא עולם, ומתוך כך להגיע לשלימות העתידית המובטחת.

העולם הזה על הנאותיו מהווה סכנה ומכשול למי שרוצה לעבוד את ה', ואין ברירה אלא לפרוש ממנו ולהתרחק מכל מה שמסכן את עבודת ה'. במקומות מגורים של קבוצה זו, נראה באופן טבעי דגש גדול על הצד הרוחני של החיים: בתי הכנסת ובתי המדרשות הממלאים כל מקום, קול תורה הבוקע מכל פינה, וחינוך חזק ושמרני, ופחות דגש על הצדדים הגשמיים והיופי החיצוני של החיים.

אומנם חיסרון יש לדרך זו שאינה כוללת את היחס לתופעות החיים בעולם החול. עולם החול נראה כעולם זר רחוק ומנוכר. הנאות החיים אינם יכולים להתיישב יחדיו עם תורה. דרך זו מציגה בעיקר דרך של פרישות ושמירה מהעולם הקיים, ובעצם העולם הקיים והחיצוני נשאר במקום שבו הוא נמצא והתקווה היא רק לבואו של משיח שיבוא ויעשה סדר ותיקון בעולם. 

סיפר לי חבר מהמילואים כי הוא גר במקום שבו יש שכונה חרדית לצד שכונה חילונית, והשכונה הולכת ו"מתחרדת". אדם זה הוא מסורתי ומגיע בשבתות לבית הכנסת, אך הוא סיפר לי שאינו רווה נחת משכנותם של שכניו החדשים. שאלתיו מדוע? הרי לכאורה הם מביאים את אווירת היהדות והיידישקייט, ועליו לשמוח בכך. והוא הסביר כך: "הייתה אצלנו בשכונה גינה מאוד יפה שאולי הייתה המקום היחידי לטיולי ערב, וגם עתה רוצים להרוס אותה ולעשות שם בית כנסת, וזה לא שאין בתי כנסת בשכונה, השכונה מלאה בתי כנסת ובתי מדרשות, אלא שרוצים גם גינה זו להפוך לבית כנסת. והוא התרשם שלא מפריעה להם העובדה שלא תהיה גינה באזור.

חשבתי כי סיפור זה מראה על גישה מסוימת לפיה אין חשיבות מספקת לעניינים החיצונים של החיים, לענייני הגינון וליופי החיצוני, ואכן בדרך כלל נראה גינות מטופחות יותר אצל כאלו שהם רחוקי תורה, ופחות אצל המדקדקים במצוות. ההשקעה בטיפוח הנוי החיצוני וכן ביחס לגוף האדם כטיולי ערב, בריכה, וחדרי כושר מודגשת יותר אצל אחינו שאינם מוגדרים "דתיים".


ישנם המדגישים את התורה ורואים בה עיקר הכל, אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. הבחורים הלומדים בישיבות מתחנכים לכתחילה ללמוד תורה כל היום במשך שנים ולהקדיש חייהם ללימוד תורה כדי לצאת תלמידי חכמים וגדולי ישראל
קבוצת החיים

לעומת זו ישנה קבוצה אחרת שהיא מדגישה מאוד את ערך החיים: הנאות החיים, ההתעמלות, ספורט, תרבות הפנאי וכן, הנאות גופניות למיניהן. לקבוצה זו לחלקם יש גבולות מסוימים בו הם עוצרים את חופש ומרחב הנאותיהם, אך לחלקם הגדול אין כלל גבול. כל אחד יכול לעשות כרצונו. אין ערכים אליהם צריך להיות כפוף, אלא "חיה ותן לחיות". העיקר, ליהנות בחיים ולנצל כל רגע מהחיים להנאה.

בחברה זו תופשות כיום בעוצמה רבה ההנאות המודרניות: הטלוויזיה, הכבלים, הקולנוע, הסרטים, הבילוי במסעדות ובדיסקוטקים, הבריכה והים, הטיולים המרחביים, הנסיעות באופנוע, ההליכה למשחקי כדור - רגל וכדור - סל, סוגי ספורט למיניהם, הגלישה באינטרנט, הטיולים לחו"ל וכו'. הניסיון לחוות אין סוף חוויות חדשות מעניינות ומגוונות וללא הגבלה. למצות את הנאות החיים עד תום, וללא הגבלה. כמובן שההנאות משתנות בהתאם לגילאים, אך העיקר הוא "ליהנות בחיים".

לחברה זו אין ערכים מסוימים אליהם צריך להיות כפוף. אין "תורה", אלא יש חיים ואיתם זורמים בכיף ובלי רסן. להיפך החיים הם כלי כדי להגיע למימוש ההנאות. מרוויחים כסף כדי שנוכל לצאת לטיולים בחו"ל וליהנות כמה שיותר. יש כסף אז הוא ינוצל לרכב מפואר יותר, לבית רחב יותר וכו'. כמובן שההנאות לא תמיד יספקו, ואז יהיה צורך לחפש הנאות חדשות ומגוונות.

מאחר ואין ערכים קדושים אליהם אנו מחויבים, גם מסגרת המשפחה לא יציבה בחוגים אלו כי אין מחויבות אמיתית לקשר של נישואין.  אין גם צורך להתאמץ יותר מדי עבור החזקת הקשר בין איש לאשתו. אם לא מסתדר, קצת קשה, מיד פורצים ושוברים וממשיכים הלאה לקשר אחר. וישנם כאלו שכלל לא נכנסים למסגרת מגבילה זו של הנישואין, והם רוצים להינות מ"החופש" להיות משוחרר ללא הגבלה.

כמובן גם בחברה זו ישנם רמות רבות. ישנם כאלו שכן מאמינים בערכים מסוימים ומגבילים את עצמם. הצד האנושי והניסיון שלא לפגוע בזולת מאוד חזק בחברה זו. לכבד את הזכויות הבסיסיות של הפרט האחר, כדי לאפשר לכולנו הנאה מירבית, אבל וודאי שאין צורך להתעלות לחיים רוחניים, חיים של קדושה על פי מקור עליון. החיים נתפשים כחיים גשמיים וחולפים שאין אלא לנצל אותם ולמצות אותם כמה שיותר. המטרה הגדולה היא המימוש העצמי במובן האישי.

ישנם כאלו שכן מדגישים את ערך המשפחה וערכים אחרים, כתרומה לעם ולמדינה. אך חשוב לציין כי גם אלו שמדגישים ערכים ברובם באים מאיזו שהיא קרבה למסורת שגורמת להם לכבד ערכים אלו או מחיבה יתירה לעמם ולמולדתם, אשר על כן ביחס לנושאים אלו, הם כן משתדלים לתרום תרומה נכבדה.

הדגש בחברה זו הוא על האנושיות, אך אנושיות לבדה ללא כפיפות למשהו אחר. בחברה זו יש הערכה גדולה לשכלו של האדם, לחכמתו, ולאחריות שהוא לוקח על חייו.

החיסרון אצל בני קבוצה זו שאין רסן והגבלה, אין ערכים שאליהם מחוייבים, לכן החיים זורמים ללא שום כיוון, וריקנות גדולה יכולה למלא את החלל.

כמובן צריך להיזהר מהכללה. ישנם גם כאלו בקבוצת "התורה", אנשים שנותנים מקום גם לכוחות הנפש והגוף במקומם הנכון, אך בכללי כשאיפה ציבורית קבוצה זו נותנת את הדגש על הפרישות מעולם הזה, לא לכתחילה יכוונו אנשים להיות עורכי דין, מהנדסים, כלכלנים, אנשי טלוויזיה וקולנוע כדי להשפיע על העולם ולתקן אותו. אלא לפעמים כצורך פרנסה יפנו לאפיקים מסוימים, אך הדגש יהיה סביב לימוד התורה ולהיות בקודש וכך להיות מוגן ושמור מהעולם החיצוני, ומתוך שנחיה חיים טהורים ונכונים לפני בורא עולם נזכה שהקב"ה ישלח משיחו ויגאלנו גאולה שלמה.

קבוצה שלישית השואפת לתורת חיים

לעומת שתי קבוצות אלו, ישנה קבוצה שלישית אמצעית המתיימרת להוביל ולשלב את שתי הגישות האלו ביחד בהרמוניה, היינו כן ליהנות מהחיים ולהשתמש בכוחותיהם אך מתוך הכוונתה של תורה. לשלב בין התורה לחיים, אך מתוך נתינת כבוד המלכות והעליונות לתורה שתדריך ותכוון את החיים, בכל תחומיהם: בקודש ובחול, בעולם התורה, ובמקצועות החברה והכלכלה, בעולם של בית המדרש ובעולם המודרני המתפתח בחוץ, שתדריך את כל הכישרונות, ותכוון את כל התופעות החדשות בעולם לאורה של תורה.


בארץ ישראל עולם החול אינו בסתירה לעולם הקודש כפי שהיה בגולה, אלא להיפך. הוא הופך להיות חלק מעולם הקודש והאידיאל, ויחד בבניין שלם נבנה עם ישראל בשלמותו ויכול הוא להאיר לכל העמים את דרך החיים האידיאלית לכל באי עולם
יש להדגיש כי לא תמיד מצליחה קבוצה זו בשילוב הנכון. לעיתים, היא נסחפת אל הקבוצה השנייה או חוזרת חזרה לקבוצה הראשונה. לרוב היא הואשמה שבניסיונה ובדרכה "לתקן עולם", נסחפה אחרי "החיים", וכבר שכחה את התוכן שרצתה להציב מעל חיים אלו. לעיתים היא נראית יותר מדי דומה לקבוצת "החיים".

ולפעמים כשהעולם החיצוני מנוכר מאד לעולם היהדות והתורה (כמו מה שקרה אחרי 'הגירוש'), מרגישים רבים מחברי קבוצה זו ניכור כלפי העולם החיצוני, ומוצאים את עצמם מזדהים יותר ויותר עם קבוצת "התורה".

אך כאן עלינו לחזור למקורות ובעצם להתבונן מה רוצה קבוצה זו, ומה הניסיון האמיתי שלה- לשלב בין שתי הדרכים.

לפני כמאה שנה החל תהליך היסטורי ששינה את פני עם ישראל וההיסטוריה. החל תהליך קיבוץ הגלויות של עם ישראל לארצו, תהליך היסטורי שניבאו אותו נביאי ישראל לפני אלפי שנים. העם אשר היה נרמס בגולה בין העמים החל לקום כארי ולהתקבץ אל ארצו.

תהליך זה היה במקביל לתהליך לא פחות חשוב של התקדמות העולם בדרך למודרניזציה. העולם השתכלל ונהיה עולם חדש וקל, עולם שהולך ונעשה כפר גלובאלי. דברים רבים שניבאו נביאי ישראל ודברים שמסרו לנו ברוח קודשם חכמינו זיכרונם לברכה, הולכים ומתקיימים לנגד עינינו.

כל התהליכים האלו מעידים כי יש שינוי כיוון בעולם, וכי העולם צועד לקראת מטרה עליונה מסוימת.

במקביל אירע גם תהליך פנימי בתוך עם ישראל עם התפתחות ההשכלה, ובעיקר עם חזרת עם ישראל לארצו והתביעה לחיים לאומיים חל שינוי גדול בעם. הדור החדש פרק מעליו את עול התורה והמצוות אשר אפיינו את בני עמנו במשך כל הדורות וגם בגלות. הדור החדש נמשך לרוחות המודרניות של ההשכלה והלאומיות, וחיפש דרכים חדשות לזהותו להגשמתו.

חלקם מבני הדור שהיו בגולה הלכו והצטרפו למשפחת העמים והתבוללו. חלקם התעורר לשאיפה הלאומית הישנה לשוב לארץ ישראל ולהקים בה ממלכה לאומית, ובחרו את השם "ציונות" על פי השאיפה הישנה לשוב לארץ ציון וירושלים.

ישנם כאלו שראו בתופעות אלו עוד תופעות שקמו לאיים על התורה והיהדות כפי שהיה לפני אלפי שנים, 'צדוקים' ובייתוסים', וחיפשו את הדרכים להתגונן מפניהם. לפני דור קם אחד מחכמי ישראל והאיר את עיני ישראל בהסתכלות חדשה ומיוחדת על התופעות החדשות. חכם זה חידש כי העולם נמצא בתקופת גאולה ובתהליך עולמי של גאולה, וכך יש לראות את התופעות החדשות שאנו רואים. התהליך המודרני נועד להכין את העולם לקראת הגאולה. שיבת עם ישראל לארצו יש בה אור של תשובה, אפילו אם החלוצים השבים לנחלתם אינם קוראים בשם ה', שם ה' מסתתר בעצם החזרה של עם ישראל לארץ קודשו. השאיפה הלאומית היא חזרה מהגלות, ובצורה נסתרת הולכת וקמה כאן המלכות שתפקידה יהיה בעתיד לקדש שם ה' בעולם.

מבט זה נותן הבנה כי התהליכים שאנו עוברים מובילים אותנו אל דברים גדולים, ועלינו להיות שותפים בהם כפי רצון ה', ולכוון את עצמנו לרצונו.

חכם זה חידש כי התורה שאליה אנו צועדים, "תורת ארץ ישראל", שונה בתכלית מתורת חוץ לארץ. זו תורת חיים. בארץ ישראל יש מקום לעבודת האדמה ונחשבת למצווה. יש מקום לתעשייה ולחקלאות, לכלכלה, לפיתוח התרבות וכל מה שמכוון להתפתחותו ובנייתו של עם הקודש בארצו. הכל הולך לכיוון הקדושה, ויש מצווה גדולה בפיתוח הכוחות של העם הקדוש בחומר וברוח, בקודש ובחול.

בארץ ישראל עולם החול אינו בסתירה לעולם הקודש כפי שהיה בגולה, אלא להיפך. הוא הופך להיות חלק מעולם הקודש והאידיאל, ויחד בבניין שלם נבנה עם ישראל בשלמותו ויכול הוא להאיר לכל העמים את דרך החיים האידיאלית לכל באי עולם.

אכן, דרך זו גדולה ועצומה היא. לא קל ללכת בה. יש בה סכנות גדולות, ואם לא תופשים אותה כראוי יכולים להיסחף בטעות לדרך הקבוצה השנייה בצורה כזו או אחרת. אם המטרה לקדש את החיים ואת עולם החול יכולים להיסחף לתוך עולם זה, בלא הכוונה נכונה של ערכים, ולהיטמע בו במקום להשפיע עליו לתקנו ולהעלותו.

אך זו הדרך האידיאלית, הדרך הגדולה שהציב מרן הראי"ה קוק זצ"ל. דרך של תורת חיים, דרך של יישום התורה בכל תחומי החיים, ומתוך כך, האידיאל הוא שיהיו עורכי דין, רופאים, מהנדסים, כלכלנים, מדענים, אנשי מחשבים, פסיכולוגיים, אנשי פוליטיקה, והכל מתוך הדרכתה של תורה והכוונתה שיביאו את התורה והקדושה לכל מרחבי החיים. כמובן יהיו גם תלמידי חכמים גדולים שיאירו את הדור בתורתם, אך התורה תתפשט לכל מרחבי החיים. 

הטלוויזיה, הקולנוע, הסרטים והאינטרנט יהיו כלים חשובים עד מאוד לפיתוחה של תורה ולהפצת הקדושה מתוך גבורה ושמחה. ההתמודדות של התורה במפגש עם כוחות החיים יאלץ להביא אור חדש לכל תחומי החיים מתוך התמודדות של גבורה ושמחה.

דרך הדת, לא תהיה דרך של יראה בלבד וחשש מסכנות העולם שאכן אורבות ומאיימות פעמים רבות עלינו, אלא דרך של בחירה אמיתית בתורה מתוך רצון גבורה ושמחה, דרך כזו שהיא דרך האמת, תסחוף אחריה המונים ותביא את העם כולו להכיר בדרך הגדולה של "תורת החיים" שהיא ורק היא מביאה את החיים הנכונים הבריאים והשלמים, ואין דרך אחרת זולתה. הנזקים הרוחניים והנפשיים שמגיעים מהדרך השניה ללא רסן והכוונה אשר מובילים לתהומות וייאוש, תביא את הולכיה להקיא ממנה ולחפש דרך חדשה, דרך של קרבת אלוקים, דרך של חיפוש האור הנשמתי הרוחני שבחיים. דרך כזו תביאם גם לשוב לתורת אמת, תורת החיים. תורת אלוקים חיים.

ואז כקומה נוספת על גבי הקומה הגדולה והנפלאה של תורה שיש לנו כיום שמחזיקים בה בעוז אנשי הקבוצה הראשונה אשר עדיין אינה מספקת לכלול את כל כוחות החיים, תיבנה קומה נוספת חדשה שהעם כולו יצטרף אליה. "תורת חיים", תורת ארץ ישראל שתאיר את העם כולו ואת העולם כולו מקצה לקצה.


זהו עניינו של חג הסוכות, חג השמחה השלימה והעתידית שבו מקיפים את כל החיים באורה של תורה ומצווה. גם השינה והאכילה בסוכה מקבלים ערך של קדושה, ובעצם הנאות החיים גם הם הופכים להיות חלק מהאידיאל וממנה לכל תחומי החיים
חשוב להדגיש כי כאמור דרך זו אינה קלה כלל ליישום וביצוע. ולעיתים, צריכים להיות אמיתיים כדי להישמר מהסכנות האורבות בעולם הזה לחפצים לילך בדרך ה', יש צורך לנקוט באמצעי הזהירות המקובלים בדרך הקבוצה הראשונה, כי ללא רסן הסכנה גדולה ועצומה. יחד עם זאת, צריך לזכור כל הזמן שהאידיאל אינו רק בריחה מסכנות העולם, אלא להרים את דגל התורה והקדושה גבוה מאוד, עד שגם אם יעמדו לנו כל הפיתויים שבעולם הם יהיו בעינינו כאין וכאפס לעומת גודלה עוצמתה ומתיקותה של תורה. הכל ימשכו וירוצו אחרי התורה מאהבה ושמחה, ודרך זו תנצח בעולם ותאיר באור של גבורה וקדושה את כל המערכות כולם. בבחינת "הצדיק" של בעל התניא שכבר אין לו התמודדות משום שהוא יודע את אפסות ענייני עולם הזה לעומת האלוקות.

בעזרת ה' שנזכה לחזון זה במהרה בימינו: לקדש את החיים, לכוון אותם לאורה של תורה, להראות לעצמנו ולאחרים שאכן זו דרך האמת הכוללת, ובדרך זו יש בכוחה להשיב את עם ישראל כולו לאביו שבשמים וליצור חיי מדינה וחברה למופת שתאיר לעמים כולם את האור האלקי המוסרי, אור הצדק.

זהו עניינו של חג הסוכות, חג השמחה השלימה והעתידית שבו מקיפים את כל החיים באורה של תורה ומצווה. גם השינה והאכילה בסוכה מקבלים ערך של קדושה, ובעצם הנאות החיים גם הם הופכים להיות חלק מהאידיאל וממנה לכל תחומי החיים. כל יצירת האדם, האסיף, פעולותיו ומעשיו מקבלים ערך משמעותי, והתורה מתרחבת לכל תחומי החיים ומכאן השמחה הגדולה. להשתמש בכוחות החיים שהבורא נתן לנו ולכוונם אליו.

יהי רצון שנזכה בעזרת ה' לכוון את כל אורחות חיינו אליו, ומתוך כך לשמחה האמיתית של "תורת החיים" שתתגלה במהרה בימינו.