הקוד הזוגי של התורה

כשיחסי "הזוג" תקינים, יש לכך עדות בסיפורי התורה.

תגיות: קול ישראל
הסופר הרב יוסף אליהו , כ' בתשרי תשס"ח

נסתיים ספר "דברים" ועימו מחזור נוסף של קריאת התורה. המתבונן באורך התקופה המתוארת בספר זה יגלה פרט מעניין ביותר:


התורה כולה, למן "בראשית" ועד סוף "דברים", עוסקת בתקופה שאורכה כ-2,500 שנה: מבריאת העולם ועד שנת 2488 לבריאה, היא שנת כניסת בני ישראל ארצה
התורה כולה, למן "בראשית" ועד סוף "דברים", עוסקת בתקופה שאורכה כ-2,500 שנה: מבריאת העולם ועד שנת 2488 לבריאה, היא שנת כניסת בני ישראל ארצה. ואילו "דברים" המהווה חמישית מתורתנו הקדושה עוסק בתקופה של 37 ימים בלבד. הוא פותח בא' בשבט האחרון של שנות המדבר (דברים א', ג') ומסיים בפטירת משה שהייתה בז' באדר. ולכאורה, היכן האיזון!? מדוע הקדישה התורה חמישית מאורכה לתיאור מה שאירע בחודש זה בלבד?

אלא שעד שאנו שואלים על "דברים", נשאל על ספר "ויקרא" המספק הפתעה גדולה יותר: "אורכו" שלושים יום בלבד. שכן, ראשיתו בחנוכת המשכן שאירעה בא' בניסן, כשנה לאחר היציאה ממצרים (רש"י לויקרא ט', א'), וסיומו בא' אייר שאחריו כמפורש בפתיחת ספר "במדבר": "וידבר ה' אל משה במדבר סיני... באחד לַחֹדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים".

אם כך, התמיהה גדולה שבעתיים: מה היינו אומרים על ספר המתאר תקופה של 2,500 שנה ומייחד שתי חמישיות מאורכו לחודשיים בלבד?

כעת, יהיה מעניין לבדוק מהו "אורכם" של שלושת החומשים הנותרים: "בראשית", "שמות" ו"במדבר" ובעזרת ה', תעלה לנו מעיון זה נקודה נפלאה ביחסי איש ואישה:

ספר "במדבר" הוא השלישי ב"אורכו" מבין החומשים: כאמור, תחילתו "באחד לַחֹדש השני בשנה השנית" לצאתם ממצרים, וסופו בא' שבט של שנת הארבעים, בו פותח ספר "דברים". נמצא, ש"במדבר" מתפרס על-פני שלושים ותשע שנה. אלא, שהמעיין היטב מגלה שלמעשה מתוארים בו אירועים שנמשכו מספר חודשים בלבד. הכיצד?


בכל עת שיחסי "הזוג" תקינים, יש לכך עדות וביטוי בסיפורי התורה או בנתינת המצוות. מצווה, היא גם מלשון צוותא, אחדות וחיבור עם הבורא
תחילתו בחודש אייר של השנה השנית ומשם ועד אמצע פרשת "חֻקת", תוארו פרשיות המרגלים, קֹרח ופרה אדומה שאירעו באותו קיץ, בשנה השנית לצאתם ממצרים. וכאן, באמצע "חֻקת" יש דילוג. התורה מוסרת שם על מיתת מרים (במדבר כ', א') שאירעה בא' ניסן האחרון לנדודי המדבר. היינו, התורה דילגה על שלושים ושמונה שנות נדודי המדבר! (רש"י, שם). ובִלשון האבן עזרא (שם):
"והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה [משנות המדבר], אלא רק בשנה הראשונה ובשנת הארבעים".

את הסיבה ל"שתיקה הרועמת" באותן שלושים ושמונה שנה גילה רש"י (לויקרא א', א'): "שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים, מן המרגלים ואילך, לא נתייחד הדיבור עם משה".

הנה אפוא ה"קוד הסודי" שיְּישב את תמיהתנו: פסוקי התורה העוסקים באירועים ובמצוות משולים לחיים שירדו לעולם, באותו רגע היסטורי בו הייתה "הרעיה" בשלמות עם עצמה ועם "דודה": "וַיחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד" (שמות י"ט, ב' ורש"י). בכל עת שיחסי "הזוג" תקינים, יש לכך עדות וביטוי בסיפורי התורה או בנתינת המצוות. מצווה, היא גם מלשון צוותא, אחדות וחיבור עם הבורא. לכן הוקדש ספר שלם, "ויקרא", לתיאור שפע החיים שירד ארצה בחודש הראשון שלאחר חנוכת המשכן. בעת שיחסי בני הזוג היו בשיאם.

ומאידך, כאשר היחסים מעורערים אין קשר; אין על מה לספר... לכן דילג ספר "במדבר" על שלושים ושמונה השנים שמן "הפרת השלום-בית" שגרמו המרגלים ועד לסיום "תקרית" זו: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם - וידבר ה' אלי לאמֹר" (דברים ב', ט"ז-י"ז). כעת, בעומדם בְּפתח "ביתם המשותף", ארץ ישראל, שבים "בני הזוג" לימים של פיוס ואהבה, והדבר מתבטא בשפע נבואי היורד לנביאם של ישראל, באהבה ובחיבה מיוחדים (תענית ל': ורש"י ד"ה "לא היה").

זו הסיבה שהוקדש ספר שלם לאותם שלושים ושבע ימים של שלום ורעות.


ומה מתאימים דברי חז"ל לדברינו על הקשר שבין "הזוג העליון" לתחתון: באיזה יום בדיוק "תמו כל אנשי המלחמה למות", והדיבור חזר ו"נתייחד" (לשון: חדר-יחוד!) עם משה?
ומה מתאימים דברי חז"ל לדברינו על הקשר שבין "הזוג העליון" לתחתון: באיזה יום בדיוק "תמו כל אנשי המלחמה למות", והדיבור חזר ו"נתייחד" (לשון: חדר-יחוד!) עם משה? אמרו רבותינו (תענית ל':), שהיה זה ט"ו באב האחרון של שנות המדבר. אם כן, כיוון שבט"ו באב נודע ל"רעיה" שבטלה הגזירה ויחסי "בני הזוג העליון" שבו לפרוח, לכן הפך יום זה ל"יום טוב" של בני הזוג התחתון: בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים וכל המבקש לו אישה פונה לשם.

לפי מפתח זה מובן מעתה גם "אורכם" של ספרים "שמות" ו"בראשית":

ספר "שמות" הוא הרביעי ב"אורכו" בתורה: מן הירידה למצרים ועד בניית המשכן בשנה שלאחר יציאת מצרים, היינו: 211 שנה. אך אם נתבונן היטב נגלה שכמעט כל השנים הללו מרוכזות בפרשה הראשונה, פרשת "שמות", ואילו שאר עשרת פרשיות הספר מתארות תקופה קצרה של שנתיים. כי אף שוודאי אירעו מאורעות רבים ב- 210 שנות השעבוד במצרים, אבל התורה אינה ספר הִיסטוריה, חס וחלילה. התורה היא תיעוד יחסי "הזוג העליון", ואלה לא היו בְשיאם בגלות מצרים. אבל בסוף פרשת "שמות" כשמגיע זמן גאולת "הרעיה" וה' מצווה את משה להוציאה ממצרים (בשנת 2447 לבריאה) מתחיל תיעוד ארוך של מה שהתרחש למן השנה שלפני יציאת מצרים: עשרת המכות (עדויות ב', י'), קריעת ים-סוף, מתן-תורה, חטא העגל ותיקונו בהקמת המשכן. הוי אומר: רוב פרשת שמות "אורכה" 210 שנים, ומשם ועד סוף הספר מתוארים "יחסי זוגיות" שאירעו בפחות משנתיים.

ניתוח ספר "בראשית" מגלה אף הוא את הקוד הנזכר:

פרשת "בראשית" לבדה "אורכה" כ- 1500 שנה: שהרי פרשת "נֹח" פותחת בציווי ה' לנֹח לבנות את התיבה, וציווי זה נאמר 120 לפני המבול שהתרחש בשנת 1656 לבריאה (רש"י לבראשית י"א, א').

ובמי מסיימת פרשת "נֹח"?  באברהם שנולד בשנת 1948 לבריאה. כלומר: אורך פרשת "נֹח" הוא כ- 500 שנה. נמצא, שפרשיות "בראשית" ו"נֹח" לבדן מתעדות 2,000 שנה, בהן חיפש ה' אומה שתסכים להיות "רעייתו". ואכן, ברגע שנמצא אברהם אבינו, האיש שהסכים לחנך את בניו להיות "הרעיה", עוברת התורה לפירוט "איטי" ומדוקדק של העם ההולך ומתגבש: בראש פרשת "לך-לך", אנו פוגשים את אברהם בן 75 (בראשית י"ב, ד'), ומשם ועד תום תשע הפרשיות הנותרות של הספר, חולפים כ- 200 שנה בלבד. היינו: בני הזוג "נפגשים" ו"בונים את היחסים", אבל אין עדיין ברית מחייבת של קידושין, ולכן אין עדיין פירוט רב עד  לזמן גאולת הרעיה מבית שִביה המצרי.

לסיכום: מתוך חמשת חומשי התורה תוארו בחמישית הראשונה (חומש "בראשית" ורוב פר' "שמות") אירועים שהתרחשו ב-2,447 שנה, ואילו בארבע החמישיות הנותרות מתוארים אירועים ש"אורכם" 40 שנה בלבד כשגם מתוכם "דולגו" שלושים ושמונה שנה.


מסקנה? כשאת או אתה "רווקים" ועדיין לא מצאתם את בן-זוגכם, הכל הוא די חסר משמעות... כן, נכון: היינו כאן, נסענו לשם, היה מבול, וגם איזה מגדל- בבל שקרס
מסקנה? כשאת או אתה "רווקים" ועדיין לא מצאתם את בן-זוגכם, הכל הוא די חסר משמעות... כן, נכון: היינו כאן, נסענו לשם, היה מבול, וגם איזה מגדל- בבל שקרס. היו רגעים די מרתקים, אבל בסך-הכל אפשר לסכם מאות שנים במילים קצרות... אבל מן הרגע שמצא ה' את "הזיווג ההגון" לו בתחילת ספר "שמות", הרי ששניהם בקשר "הדוק ביותר". כל מילה חשובה וכל אירוע משמעותי מאוד. למרות שיש קשיי-הסתגלות, אבל סוף - סוף מתחילים להיווצר חיים אמיתיים. כעת, הכל חייב להיות מתועד בספר שעל משקל "שיר-השירים" יקרא "ספר-הספרים".

מתוך הספר החדש "סוד הנישואין בפרשה", העומד לצאת-לאור. הנצחה שתסייע להוצאה מהודרת של הספר ולהפצתו במחיר מוזל תתקבל בברכה.