מכתב גלוי למקבלי האותות

לא להשתתף בתיאטרון האבסורד בלא שתביעו את עמדתכם.

סא"ל (מיל) מאיר אינדור , כ"א בתשרי תשס"ח

מאיר אינדור
מאיר אינדור
צילום: חזקי ברוך

מכתב גלוי למקבלי האותות והצל"שים שמוזמנו לבית הנשיא:
 
מתוך הערכה עצומה לפועלכם, מסירותכם ואומץ ליבכם אנו כותבים מכתב זה.


מצד אחד אתם נשלחים לתפוש מחבלים תוך סיכון אישי רב ומצד שני משחררים אותם במחוות לאבו מאזן. אמש חתם הנשיא פרס על שחרור מחבלים
מצד אחד אתם נשלחים לתפוש מחבלים תוך סיכון אישי רב ומצד שני משחררים אותם במחוות לאבו מאזן. אמש חתם הנשיא פרס על שחרור מחבלים. בעוד הוא מקבל אתכם חגיגית, הם משתחררים. אלה שאתם עמלתם כל כך לתפוש אותם בעבר. ידוע לנו שיש בין מקבלי הצל"שים שהוזמנו לפה כאלה שאפילו נפצעו בסוג זה של פעילות. לא פרס ולא אולמרט ישלמו את המחיר של תפישתם מחדש אלא החיילים והאזרחים, כמו בן ציון הנמן הי"ד שנהרג לפני כשבועיים וחיילים רבים אחרים, זיכרונם לברכה, או כמו: 179 חללי טרור שנהרגו ב-5 השנים האחרונות.  הם נרצחו על ידי מחבלים ששוחררו לפני כן. חלקם, בנימוק שלא היה להם דם על הידיים. משעה שנתנו למחבלים את ההזדמנות השנייה ("מועד ב' ") הם מילאו את ידיהם בהרבה דם של ישראלים על הידיים.

מאחר שאולמרט כבר רוקן את סל המתנות עם מחבלים שנשפטו לזמן קצר יותר, הוא "נאלץ" לעבור כעת למחבלים כבדים. המחבלים שמשוחררים הפעם נשפטו על ניסיון לרצח, למשל: כאלה שירו על קבוצת אנשים. הם ירו ולא פגעו או פגעו "רק" במכונית. הם אלה משתחררים היום, אחרי שנה ושבעה חודשים בלבד. חלק ממשוחררים ניסו לשרוף אנשים במטעני תבערה. אחד מהם, נכנס לכלא בראשית השנה ויוצא אחרי שבעה חודשים. מחבל אחר שניסה לחטוף אדם למטרות רצח, יוצא אחרי שלוש שנים בלבד.

בענישה כזו קלה, הדרך חזרה לטרור היא רק עניין של זמן. והעבר הוכיח. לדברי היועץ המשפטי לשעבר, פרופ' רובינשטיין, 80% מהמחבלים חוזרים לטרור.


אגב, ביקשנו להיפגש עם הנשיא פרס על מנת להביא לפניו נתונים חמורים על המחבלים בטרם יחתום על חנינתם. ביקשנו ממנו את זכות השימוע
מפקדי צה"ל אינם מרוצים מההתנהלות הזו שפוגעת בהישגיו. וגם אנו, נפגעי הטרור, רואים בכך שחיתות מוסרית וביטחונית וקוראים לכם לא להשתתף בתיאטרון האבסורד בלא שתביעו את עמדתכם, כל אחד בסגנונו. חשוב שהנשיא פרס יידע שאי אפשר להטעות את הציבור ואת החיילים, וחשוב שיבין את רחשי ליבנו, נפגעי הטרור.

אגב, ביקשנו להיפגש עם הנשיא פרס על מנת להביא לפניו נתונים חמורים על המחבלים בטרם יחתום על חנינתם. ביקשנו ממנו את זכות השימוע. לשכתו לא אפשרה את הפגישה והובילה אותנו בכחש, ופרס חתם על חנינה. גם להורי הנער דני כץ שנרצח על ידי חוליית מחבלים מהגליל, הנשיא פרס לא העניק זכות שימוע והוא חתם על חנינתם.

המכתב חולק בפתח בית הנשיא על ידי פעילי ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" לחיילים והקצינים מקבלי הצל"שים והאותות.