אילוזיית האופק המדיני

הבו לנו "אופק מדיני חדש", ולעזאזל העובדות.

יוסי דגן , כ"ו בתשרי תשס"ח

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

מעניין להיזכר לפעמים בימי האופוריה המתוקים לאחר מותו של נשיא סוריה, חאפז אסד, ועליית בנו בשאר לשלטון. כלי התקשורת התמלאו אז דיווחים מתפעמים על ה"דוקטור בשאר", האיש המתון והמשכיל שאוהב לגלוש באינטרנט. ההתפעמות לא הייתה חפה ממניעים כמובן, אך היה ברור לכל שאם היורש הוא דוקטור שאוהב לגלוש ברשת הרי שסוף - סוף יש מישהו שניתן יהיה לתת לו את רמת הגולן.


דומה שחיידק כלשהו אוחז בנו בשנים האחרונות. משהו מעניין קורה לנו כל פעם מחדש. דומה שלעולם לא נפסיק לרצות להתאכזב, ולעולם לא נתעייף מלחזור שוב ושוב על אותה טעות
אהוד ברק, ראש הממשלה דאז, כבר הכין את העט הנובע לטקס החתימה, אולם לבשאר הצעיר היו תוכניות משלו. בעוד הפרשנים והמומחים דנים במרץ בסוגיית טעם החומוס בדמשק, התגלה המנהיג הצעיר והמשכיל כמנהיג חשוך וקיצוני, מעריץ שרוף של נסראללה ומחובר בטבורו לאיראן.

אחד מצעדיו הראשונים של הדוקטור, חובב מחשבים היה. כמה מביך, הגבלת הגלישה באינטרנט נעשתה על ידי האזרחים. היה מעניין להיזכר בפארסה הזאת, אחת מני רבות במזרח התיכון החדש, כשעלה השבוע שוב הרעיון המבריק העולה כאן מחדש מעת לעת: אנחנו נשחרר את האסיר מרואן ברגותי, והוא ילחם בחמאס ויפתור לנו את כל בעיותינו.

אז נכון שמדובר באדם שעמד בראש ארגון טרור, רוצח סדרתי שנידון בבית משפט לסדרה של מאסרי עולם, אדם שדם עשרות יהודים (וערבים) על ידיו, אך אנשי החזון והמעוף של המזרח התיכון החדש לא יתנו לעובדות לבלבל אותם פעם נוספת.

בצירוף מקרים מעניין נעצר השבוע ליד שכם פארס אבו-ענים מחבל תנזים-פת"ח, ארגונו של ברגותי, שהיה מבוקש על ידי צה"ל, ונכלל בהסדר "חנינת המבוקשים" במסגרתו חתם על התחייבות שלא לעסוק יותר בטרור. שוחר השלום נתפס כשברשותו רובה, אקדח ושמונה מטענים.

דומה שחיידק כלשהו אוחז בנו בשנים האחרונות. משהו מעניין קורה לנו כל פעם מחדש. דומה שלעולם לא נפסיק לרצות להתאכזב, ולעולם לא נתעייף מלחזור שוב ושוב על אותה טעות.


כעת שוב מנסים להחיות בכוח את הנוסחה. שוב מתכנסת "ועידת פסגה". שוב הסכמים מתבשלים מאחורי הקלעים בחסות ספינים של יועצי תדמית
בשבועות האחרונים שוב מנסים אנשים מסוימים להחזיר את נוסחת הקסם של העשור הקודם לחיינו. נוסחת הקסם גרסה שאנו נביא לכאן מתוניס הרחוקה מאות מחבלים ורוצחים של הפת"ח והם ילחמו בחמאס "בלי בג"צ ובלי בצלם", וברובים שינתנו להם בהסכמתנו. אותה "נוסחת קסם" גבתה מחיר דמים כבד כל כך מאז קום המדינה.

כעת שוב מנסים להחיות בכוח את הנוסחה. שוב מתכנסת "ועידת פסגה". שוב הסכמים מתבשלים מאחורי הקלעים בחסות ספינים של יועצי תדמית. שוב משחררים מחבלים כלואים, ושוב הריטואל חוזר על עצמו בפעם המי יודע כמה. לפעמים, נוצר הרושם כאילו אנשים מסוימים לא היו כאן בשנים האחרונות.

הפת"ח הוא ארגון הטרור המסוכן ביותר שקם נגד מדינת ישראל מאז הוקמה, והוא הארגון הטרור המסוכן ביותר הן במספר היהודים שרצח והן ביכולת העמדת הפנים והרמייה המדינית שלו. ניקח את יושב ראש הפת"ח, מנהיגם של ברגותי ואבו-ענים, כמשל. אבו מאזן הוא יקיר השמאל הישראלי והפרטנר החדש-ישן של ראש הממשלה שלנו. בכל זאת, המדובר באיש מתון ומשכיל.

אבו מאזן הוא מנהיג מתון. הוא קורא לרצוח יהודים לא בצורה אקראית-ברברית, אלא כשזה מתאים לאינטרס ולתכנון שלו. הוא גם מנהיג משכיל, ואת עבודת הדוקטורט שלו הוא עשה על הכחשת שואה, דוקטורט מתאים ליד-ימינו ויורשו של יאסר ערפאת שאימץ לו את השם "אבו עמאר" - כינויו הערבי של היטלר בתקופת מלחמת העולם השנייה.


לאחר 14 שנות אוסלו, אפילו ילד קטן כבר לא היה קונה את הבלוף פעם נוספת. בישראל של היום, כל בוגר שלום-היפרדות-התנתקות יודע בדיוק לאן התהליך הזה מוביל
כיאה לרודף שלום בתקופה הפוסט-מודרנית, אבו מאזן עסק כל חייו בטרור וברצח והיה מהעומדים מאחורי טבח הספורטאים במינכן ומאחורי מעשי טרור ורצח רבים נוספים. אך דומה כי פוליטיקאים מסוימים המכונים כאן משום מה "מנהיגים", לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. הם ימשיכו לחזק את אבו מאזן שוב ושוב, יצקצקו בלשונם פעם נוספת כשהמציאות תתנפץ לכולם בפנים, ויתעקשו לחזור פעם נוספת על אותו משגה.

לאחר 14 שנות אוסלו, אפילו ילד קטן כבר לא היה קונה את הבלוף פעם נוספת. בישראל של היום, כל בוגר שלום-היפרדות-התנתקות יודע בדיוק לאן התהליך הזה מוביל. אך מה כל אלה לעומת יצירת מראית עין של "אופק מדיני". מה כל אלה לעומת יצירת סדר יום ציבורי חדש שידחה במספר חודשים את העיסוק בנושאים פחות חשובים ונוצצים כמו דו"חות מבקר המדינה והבית ברחוב כרמיה.

הבו לנו דיבורים. הבו לנו "אופק מדיני חדש", ולעזאזל העובדות.