ציונות מוסרית וציונות קולוניאליסטית

מי שלא רואה ומרגיש קשר בינו לבין הארץ, יעזוב אותה.

ארז תדמור , כ"ז בתשרי תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בראיון לחג שברה הדוגמנית בר רפאלי את שתיקתה, וחשפה את דעותיה על הציונות ומדינת ישראל: "מה ההבדל בין ישראל לאוגנדה? עבורי אין כל הבדל", הכריזה נחרצות והוסיפה: "טוב למות בעד ארצנו? למה? לא עדיף לחיות בניו יורק?".


בר רפאלי כפי שהתגלה כעת היא פוסט ציונית גאה שאינה רואה כל טעם לקשור את גורלה בגורל העם והמדינה או סיבה שבגללה יש להקריב בעבור מולדתה
נאה דורש נאה מקיים, ורפאלי הודיעה על החלטתה לעבור ללוס אנג'לס לא לפני שהתגאתה שאינה מתחרטת על השתמטותה מהצבא שהרי הדבר משתלם. רפאלי היא דוגמא מעולה לאישיות אגואיסטית וחומרנית המנסה לעטוף את מעשיה באידיאולוגיה, אולם אם היה מדובר רק בדעותיה ההזויות של דוגמנית משתמטת ניתן היה לפטור את העיסוק בדבר כטפל, אך בימים בהם עומד ראש ממשלת ישראל לוותר על ירושלים, חשוב לזהות ולהבהיר את הקו הישר העובר בין תפיסותיה של רפאלי למעשיו של ראש ממשלת ישראל. זהו אותו קו שהוביל את ילדיו של אולמרט לבחור בנתיב דומה לזה שהעלה את רפאלי לעיר המלאכים ולעבור לניו - יורק ולפריס.

על פוסט ציונות וערכים

בר רפאלי כפי שהתגלה כעת היא פוסט ציונית גאה שאינה רואה כל טעם לקשור את גורלה בגורל העם והמדינה או סיבה שבגללה יש להקריב בעבור מולדתה. מבחינת רפאלי מדובר בחול, אבנים ואדמה, ולא משהו שאי אפשר לקנות בקצת כסף. ירושלים עבורה אינה שונה במאום מלונדון, ניו יורק או אוגנדה ואם כן אז לרעה. כנ"ל לגבי הנגב, הגליל, הערבה או כל מקום אחר בישראל.

רפאלי לא רואה עצמה שייכת לארץ ישראל, ולא רואה את הארץ כשייכת לה. היא לא מרגישה כאן בבית יותר מבמקום אחר, ולא סבורה שיש לה זכות על הארץ יותר מאשר על מקום אחר. מבחינתה היא נולדה וחיה כאן, בדיוק כפי שהייתה יכולה להיוולד באוגנדה או בלונדון. בכך אין דעותיה שונות בהרבה מדעות מקובלות הנשמעות חדשות לבקרים בשיח הציבורי בישראל. הקשר הייחודי שבין העם היהודי לארץ ישראל נתפס כיום כאנכרוניסטי, וכעניין לדתיים בלבד.


בעיני רבים, באמת לא ברור מדוע עלינו להקריב את חיינו למען הארץ או למען משהו בכלל. לדידם העבר הוא רק מטרד, זהות היא רק מכשול ונאמנות לערכים היא שיעבוד עצמי
בעיני רבים, באמת לא ברור מדוע עלינו להקריב את חיינו למען הארץ או למען משהו בכלל. לדידם העבר הוא רק מטרד, זהות היא רק מכשול ונאמנות לערכים היא שיעבוד עצמי. אלא שאם דעות אלו יהפכו לנחלת הכלל ולדעת הרוב, אם ליהודי כפרט ולעם היהודי כלאום אין קשר מיוחד עם הארץ, קשר של בעלות ושייכות הדדיים, הרי שאז מאבדת הציונות את תוקפה המוסרי והופכת לציונות קולוניאליסטית.

על ציונות קולוניאליסטית וציונית יהודית-היסטורית

בחודשים האחרונים מנסים גורמים הדוגלים בנסיגה לקווי 67 ובחלוקת ירושלים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה. מן הצד האחד הם רואים בחלקי מולדת ששוחררו, במלחמת מגן ואפילו במקומות היקרים ביותר לליבו של העם היהודי, שטח כבוש ומן הצד השני הם מבקשים להמשיך ולקרוא לעצמם ציונים. הטרמינולוגיה הקוראת ליהודים שעוברים להתגורר ברובע היהודי מתנחלים וליהודי המתיישב בעיר דוד כובש משמעה שליהודים אין זכות מוסרית על מקומות אלו.

אולם אם לעם היהודי אין זכות מוסרית להתיישב בירושלים או בחברון, מן הסתם אין לו זכות כזו להתיישב בתל אביב. תפיסה הרואה ביהודי כובש בארצו סותרת את האתוס הציוני או ליתר דיוק את המוסריות של האתוס הציוני. 

העם היהודי ביסס את חזרתו לארץ ישראל על זכות מוסרית, זכות היסטורית שבאה לתקן עוול שגרם לאלפי שנות גלות, עבדות והשפלה, ולהקים במולדתו מדינה יהודית בה יפתח את חייו הלאומיים ככל עם אחר. מכאן גורשנו ולכאן חזרנו. זהו המקום היחיד אליו רצינו לחזור. זהו המקום היחיד אליו הייתה לנו זכות לחזור, וזהו המקום היחיד שהיה יכול לרתום מיליוני יהודים לבחור בדרך חדשה. חבלי ארץ ישראל, וירושלים לפני הכל, הם המקומות בשמם נשבענו ואליהם התפללנו.


ויתור על ירושלים משמעו, למעשה, הכרזה של ישראל כי אפילו המקום היקר ביותר לעם היהודי אינו חשוב לה. אם על לב מולדתנו נהיה מוכנים לוותר כשקשה, לבסוף נוותר גם על מקומות שכיום נראים נוחים יותר
ויתור על ירושלים משמעו, למעשה, הכרזה של ישראל כי אפילו המקום היקר ביותר לעם היהודי אינו חשוב לה. אם על לב מולדתנו נהיה מוכנים לוותר כשקשה, לבסוף נוותר גם על מקומות שכיום נראים נוחים יותר. זה בדיוק מה שקרה לבר רפאלי. היא ויתרה אפילו על סביון, ולמה שלא תוותר? עבורה זו רק חתיכת נדל"ן. זהו למעשה המדרון החלקלק אליו מובילה אותנו חלוקת ירושלים. דעותיה של רפאלי הן בעלות משמעות זהה למוכנות ראש הממשלה לוותר על ירושלים. אלו גם אלו שוללים את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל ואת הקשר הייחודי ביניהם. והרי אם אין קשר מיוחד בין העם היהודי לארץ ישראל, וניתן לפיכך לוותר על ירושלים, אז למה לא אוגנדה באמת? ולמה לא לוס אנג'לס?

בפני העם היהודי עומדות כעת שתי בחירות: הראשונה והגלויה היא זו שבין הציונות לפוסט ציונות ובין רוב העם לבר רפאלי, והשנייה היא זו שבין ציונות יהודית-היסטורית הרואה בישיבתנו בארץ זכות מוסרית לבין ציונות קולוניאליסטית הרואה ביהודי כובש בארצו, ומוכנה לוותר על ירושלים אך להיאבק על תל אביב משום שאנו כבר בתל אביב ואין לנו לאן ללכת.

הבעיה עם ציונות קולוניאליסטית היא שאינה מוסרית, ולכן אין לה כל סיכוי לעמוד במבחן הזמן. יהודי שלא רואה ומרגיש קשר בינו לבין הארץ יעזוב אותה לבסוף, מסיבה זו או אחרת. על כן דברי רפאלי ומדיניות אולמרט, אף שנראים שונים ובנים לאותם אם ואב, הם הודאה כי מבחינתם מדובר בחול ואבנים חסרי משמעות.