התכשיט הקדוש

ענידת תכשיט מעלה ומקדשת את החומר ממנו הוא עשוי.

תגיות: קול ישראל
הסופר הרב יוסף אליהו , ג' בחשון תשס"ח

"וינגע ה' את פרעֹה נגעים גדֹלים ואת ביתו, על דְּבַר שרי אשת אברם" (בראשית י"ב, י"ז). וברש"י: "על דבר שרי - על-פי דִבורהּ: אומרת למלאך "הך", והוא מכה".


התכשיט – כך גילה האר"י הקדוש ("מבוא שערים" ש"ב, ח"ג פ"ט) אינו המצאה אנושית גרידא, אלא זוהי יצירה אלוקית בעלת סגולה רוחנית
רבותינו מגלים שהשכינה ליוותה את שרה אימנו בעוצמה כה גדולה, עד שאפילו תכשיטיה הפכו לכלים רוחניים: כשהיה פרעֹה נוגע בתכשיט שעליה, היה התכשיט עצמו מכה בו (זהר ג', רע"ו.). מהו המסר שרצו להעביר לנו בפרט זה? שהכלי הגורם משיכה בין איש לאשתו, הוא שמנע מן "הנחש" להפריד ביניהם.

התכשיט – כך גילה האר"י הקדוש ("מבוא שערים" ש"ב, ח"ג פ"ט) אינו המצאה אנושית גרידא, אלא זוהי יצירה אלוקית בעלת סגולה רוחנית: שמלבד שהוא מעורר משיכה באיש המתבונן, הריהו מעורר רצון לקשר גם באישה העונדת אותו. ענידת תכשיט, לשם חיזוק הקשר עם הבעל, מעלה ומקדשת את החומר ממנו הוא עשוי .

ועוד, למכות שספג פרעה באותו לילה מתכשיטיה של שרה הייתה השלכה ארוכת-טווח. על-פי הכלל של "מעשה אבות סימן לבנים", כל מה שאירע לשרה היה סימן לעתיד: כשם שפרעה רצה לקחת את שרה, כך רצו המצרים לקחת את בנות ישראל לנשים ולכן נגזר "...וכל הבת תחיון" (אורח החיים לשמות א', ט"ז. רמב"ן לבראשית י"ב, י'). גם המכות שקיבל פרעה על-פי דיבורה של שרה היו יסוד למכות שהוכו המצרים כעבור מאות שנים. הלילה בו נלקחה שרה לארמון פרעה היה ליל הסדר (מדה"ג בראשית' י"ב, י"ז. ואולי ענדה את התכשיטים שקנה לה בעלה לכבוד החג) והמכות שהוכה פרעה הבכור היו השורש למכת בכורות. המכה ששברה סופית את פרעה באותו לילה עצמו, והביאה ליציאת מצרים...

במִילים אחרות: "הנחש" המצרי כלא את "הרעיה" במצרים ולא הניח לה להתחבר עם "דודה", והמכות סייעו לסילוקו ולמימוש נישואי "הזוג העליון". נמצא, ששוב עומדים אנו מול הנוסחה המוכרת: תכשיטיה של שרה הם הכלים שסייעו לקשר שבין בני "הזוג התחתון", אברהם ושרה, וסייעו למימוש הקשר העליון שבין ה' ועמו, "הזוג העליון".

ועוד לקח משרה היפה לכל אם בישראל: בכל 210 שנות גלות במצרים נשמר עם ישראל בתכלית הצניעות! (רק "אחת היתה ופִרסמהּ הכתוב", וגם היא [שלומית בת דברי] נתגלגל קלקולהּ שלא בידיעתה - רש"י לויק' כד, יא). ולכאורה: כיצד יתכן הדבר?! הלא המצרים הם שטופי זימה (רש"י לברא' יב, יט), וכיוון ששלטו בגופם של ישראל והעבידום בפרך, כיצד לא גברו על השמרנות היהודית? – עונים חז"ל (שהש"ר ד, יב): "שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערווה - וכל הנשים נגדרו בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערווה - ונגדרו כל הזכרים בזכותו". מאמצי הצניעות העילאיים של שרה ושל יוסף במצרים, הם שנטעו את כוח הצניעות בעם ישראל! וזהו: "איקונין של יוסף, דומה לאיקונין של שרה"! (מדא"ג לברא' מט, כג). היינו: דמותם הרוחנית היתה שווה.

נטיית האישה לתכשיטים נובעת מצד הרוח שבה ומאותו רצון "לקבל", למשוך שפע הטבוע עמוק באישיותה. עליה רק להקפיד להשתמש בתכשיטים כראוי, לחיזוק הקשר עם בעלה. נשים שעולמן פנימי עונדות את תכשיטיהן היפים ביותר בבית... לעיני מי שרשאי להתבונן וגם צריך להגיב ולהחמיא.


עליה רק להקפיד להשתמש בתכשיטים כראוי, לחיזוק הקשר עם בעלה. נשים שעולמן פנימי עונדות את תכשיטיהן היפים ביותר בבית... לעיני מי שרשאי להתבונן וגם צריך להגיב ולהחמיא
קשר תלותי זה שבין "הזוג העליון" והתחתון עומד ביסוד ההלכה שיש לשמח את האישה בחג בבגדים נאים (פסחים ק"ט.). כי בהגיע זמן קרבה בין ה' ועמו, בין "הדוד ורעייתו", חייב להתחזק במקביל גם הקשר שבין איש ואישתו שהוא הבסיס לקשר העליון. אישה כשרה יודעת וחשה שלתכשיט יש יִעוד מאוד מסויים, מאוד נעלה. וכאשר היא מתקשטת וכל כוונתה לבעלה הרי שהתכשיט הופך לכלי רוחני, כלי המגן עליה מפני כל "נחש" הרוצה להפרידה ואת האומה הישראלית עימה מאלוף-נעוריה.

נמצא, שיש קשר-גומלין מופלא בין השפעת צניעותה של שרה אמנו על נשות ישראל במצרים לבין הפסגה הרוחנית שאליה הגיעו תכשיטיהן: שרה קידשה את תכשיטיה, כך שהגנו עליה מפני "הנחש" המצרי. פעולתה זו, השפיעה על נשות ישראל במצרים לדבוק בבעליהן עד שזכו התכשיטים שסייעו להן בכך (סוטה י"א:) לשכון כבוד לנצח במשכן, בו מתייחדת השכינה עם ישראל (שמות ל"ה, כ"ב).

בניין "הזוג התחתון" הוא יסוד ביתו של "הזוג העליון". רעיה יקרה. אנא, שמרי על תכשיטייך לבל יירדו מקדושתן.

תקציר מתוך "סוד הנישואין בפרשה" העומד לצאת לאור. להנצחה שנייה: 0525-888006